א

הנה ז"ל הרמ"א בש"ע סי' מ"ד ס"ב ואפילו נמצאו המים זכים בשלחופית קטנה בכוליא כשר עכ"ל מכלל דבלא שלחופית פשוט יותר להקל. וכ"כ בת"ח כלל פ"ט ס"ה וז"ל וכתב ב"י דאין חילוק בין אם נמצאו המים בכוליא עצמו או בשלחופית שבכוליא עכ"ל. ולכאורה אינו מבואר בב"י לשון זה דאין חילוק כו' אלא דכך מתבאר ממ"ש בב"י ד"ה כתב בהגהת אשרי בשם בה"ג היתה מליאה מים צלולים כו' ובד"מ שם סק"ב ונ"ל כו' ועוד לעיל מיניה בב"י ד"ה כתב הרשב"א בתשובה. וד"ה וכתב בהג"א ובמים זכים כו'. אמנם עכ"ז הא דמשמע מלשון רמ"א דבלא שלחופית פשוט יותר להקל לא נתבאר כלל במרדכי פא"ט סי' תר"ל ולא בהג"א. ואדרבה יש לדון להפך דהנה הכנה"ג כאן סי' מ"ד בהגהת הב"י אות י"א כתב דמדברי הג"א שהביא הב"י מוכח דאפילו במים זכים אם הגיע למקום חריץ טרפה שכתבו כלשון הזה וכוליא של איל נמצא בשפירא ולא היה בשר כלום רק שבמקום הלובן היה שלם והכשירוהו עכ"ל. מוכח דמפני שהיה מקום הלובן שלם הכשירוהו הא אם לא היה מקום הלובן שלם היתה טרפה והלבוש נמשך אחר סברא זו כו' גם הב"ח כתב ע"ד הג"א שסוברים דאפילו במים זכים אם הגיעו למקום הלובן טרפה. ואני תמיה על סברא זו דבגמרא מוכח דבמים זכים אפילו הגיע למקום חריץ כשרה כו' והאריך לתרץ הג"א בתירוצים שונים וסיים ועוד י"ל שדעת ההגהות דמדינא מים זכים כשרים אפילו הגיע למקום חריץ אלא משום שכתב רבינו פרץ והביאו הרב מהר"י קולון בשרש ל"ו והר"י אדרבי בתשו' דברי ריבות סי' ש"י שאין אנו בקיאים עכשיו בין צילי ללא צילי ולפ"ז איזו מים שמצאו בכוליא יש לדונם בדלא צילי וטרפה ע"כ כלומר אם הגיעו למקום חריץ כו'. ולכן כתבו ההגהות דמשום דלא הגיעו עד הלובן הכשירו הא אם היה מגיע על הלובן אפילו שהם מים זכים טרפה משום דלא בקיאינן בצילי כו' ויש לתמוה על האחרונים שלא הביאו דברי מהרי"ק בשם רבינו פרץ עכ"ל הכנה"ג. וא"כ לפ"ז לכאורה יותר ראוי להכשיר כשהמים זכים הם בשלחופית עפמ"ש הש"ך סי' ל"ז ס"ק ט"ו. דהוצרכו לסימן דכיס משום דכתוב במהרי"ק שרש ל"ו בשם תוספות הר"פ דאנן השתא לא בקיאינן בין מים זכים לעכורים לכן נתנו סימן אפילו לדידן ובסמח"ב נדחק בזה עכ"ל. ועיין תב"ש שם ס"ק י"ז. ולכן נ"ל הואיל ודעת מהרי"ק בשם הר"פ כו' לכן נשמע לסימנים אלו לחומרא דאע"ג דבדק וטעם וראה שהם מ"ז כדינא מ"מ צריך שיהי' בה סימנים הללו כו'. וכ"כ בשפתי דעת שם ס"ק ט"ו דבעינן הסימנים הללו ולאחר הבדיקה ותרתי בעינן לא בענין אחר עכ"ל. ועיין בכנה"ג סי' ל"ז בהגהת הטור סוף אות כ"ח. ועיין בלבושי שרד סי' ל"ז ס"ק כ"ט שכתב דגם הש"ך ס"ל כך דלא כהבנת התב"ש בהש"ך דע"י סימנים אלו כשר ולא בעי בדיקה. וכן משמע מהשפתי דעת כנ"ל. וא"כ קשה דכמ"כ כאן גבי מים זכים בכוליא היה ראוי יותר להכשיר כשהמים זכים הם בשלחופית דאיכא תרתי. ומדוע כתב הרמ"א ואפילו נמצאו המ"ז בשלחופית כו'. ואפשר שמזה ראיה למ"ש הגאון ר' זלמן מרגליות ז"ל בביאורו על הש"ך בשפת אמת ס"ק ט"ו דסימנים הנ"ל לענין בועה שניקבה מיירי ואין זה סימן לדבר לידע אם הוא מים זכים כו' ע"ש שהאריך להוכיח כן ממ"ש בד"מ סי' ל"ח סק"ב בשם מהרא"ק. וכ"כ עוד בספרו ראש אפרים סי' ל"ז ס"ק י"ד באריכות. עוי"ל עפמ"ש בתשו' פנ"י חי"ד סי' י"ב וז"ל כיון דקיי"ל אפילו בועי דסמיכי כשרים במים זכים כו' דבועה דגמרא פירושו כמו אבעבועות שפירושו מוגלא כו' ומים זכים לא נקרא בועה כ"א שלחופית עכ"ל. ומשמע מדבריו דמשום הך טעמא שיש להם שלחופית ע"כ לא נקראו בועה. וא"כ דוקא גבי בועי דסמיכי צריכים לסימנים אלו כדי שעי"ז לא יהי' על זה שם בועה כלל. משא"כ גבי מים זכים בכוליא דלא קפדינן שלא יהי' עליהם שם בועה כ"א שלא יהי' מים עכורים או סרוחים רק מים זכים י"ל דלא בעינן הנך סימני' דשלחופית כלל רק שיהיו מים זכים וחומרת הר"פ לא ס"ל כלל. ולכן כתב הרמ"א ואפילו נמצאו כו' דמאחר דהשלחופית אינה מסייע בההיתר כלל. א"כ אדרבה י"ל דפשוט יותר להקל בלי שלחופית דכה"ג כתב הט"ז בסי' ל"א סק"ב לענין מים שנמצאו במוח דבנמצאו בשלחופית לפעמים גרע טפי כו' ע"ש. ועכ"פ לפ"ז ברור דלענין מים זכים בכוליא א"צ שלחופית כלל וכמ"ש רמ"א ואין חולק ע"ז. אע"ג דלגבי תרתי בועי דסמיכי הסכימו האחרונים דבעינן סימנים הנ"ל י"ל דזהו מטעם אחר. ואעפ"כ על שטת הת"ש דשם יש להקשות מדברי רמ"א דכאן. ולכן מזה ראיה למה שחלק עליו הלבושי שרד שם ס"ק כ"ט בדין אם לא בדק אחר הסימנים הנ"ל דכשרה. וגם במה שהסכים הלב"ש שאם בדק וראה דלית ביה הסימני' הללו טרפה. צ"ע מדין דכאן לפי שטתם דהסימנים אינן רק משום דלא בקיאין בין צילי כו'. אם לא שנאמר דגבי תרתי בועי דסמיכי שאני דשם היתר דמים זכים במחלוקת שנויה וע"כ החמירו טובא. משא"כ הכא דהיתר דמים זכים בכוליא תלמוד ערוך הוא באין חולק ע"כ אין להחמיר להצריך הסימנים. ואיך שיהי' עכ"פ כאן ודאי א"צ שלחופית לכולי עלמא:

קיצור. בת"ח כלל פ"ט ס"ה ובהג"ה ש"ע סי' מ"ד ס"ב מבורר דא"צ בכוליא לתנאי דכיס. ולכאורה משמע דגם בתב"ד אין מעכבים הסימנים הנ"ל וכמ"ש בשפת אמת ס"ק ט"ו. מיהו יש לדחות דשאני התם מטעם שבתשו' פנ"י חי"ד סי' י"ב. או משום דשם בלא"ה הדין דמ"ז במחלוקת שנויה: