ג

ומ"מ למעשה ודאי אין להקל כלל כשניקב השפה של מקום הדבוק לכרס אע"פ שהוא דק. דאל"כ הנאמר שגם במקום העובי הדבוק יש ג"כ מקומות שנקלש העובי כמו באמצעיתו הוא עב טפח ולצדדים הוא הולך ונקלש עד שיש מקום שאינו עב שם רק חצי טפח. והרי נקלש עוביו מעט. ונאמר ג"כ שנדון כמו קולשיה כיון שנקלש עוביו מעט. וזה ליכא למ"ד. ועכצ"ל דכל חלק הדבוק נק' סומכיה אף שיש בו מקומות שנקלש עוביו. א"כ גם בהשפה י"ל כן. ואף שיש לחלק דשאני בהשפה ששם הוא דק וקלוש ביותר מ"מ אין להקל כלל . אבל בנד"ז שהנקב הוא כן בתולדתו. כנדון דשאילת הט"ז דסביב הנקב מבפנים מקיף עור הטחול וניכר שנבראת כן כו' שהתיר הט"ז וכ"ד הצ"צ בתשו' סס"י ע"א כהט"ז דכיון שאין חלל לטחול וניכר ונראה מתולדתו לאו דיינינן ליה כנקב אלא כחסרון ומשום חסרון אין להטריף כו'. וכ"פ בתשו' פנ"י חי"ד סי' ט"ו. וגם בתשו' נ"ב חי"ד סס"י י"ז אע"ג דלא נהירא ליה טעם זה כתב טעם אחר כיון דטרפות הטחול חידוש הוא דניטל כשר וניקב טרפה אין לך בו אלא חידושו כו' והיינו דוקא שניקב אח"כ ולא כשנולד כן. וא"כ אף שיש חולקים מ"מ כשהנקב בסומכיה אינו במקום העב ממש כי אם בהשפה שהוא מקום הדק הרבה שבהעב ודאי דיש להקל בפשיטות. וכ"ד הפמ"א ח"ב סי' קכ"א דאף שהוא ס"ל כהחולקים על הט"ז. מ"מ כשהנקב במקום הדק שבסומכיה הסכים ג"כ לצרף שני הטעמים ולהקל הביאו הפתחי תשובה סי' מ"ג סק"א. ולכן אף שהנדון של מעלתו הוא בשור ולא בעגל יש להקל דהא הצ"צ סס"י ע"א דס"ל כהט"ז התיר אפילו בבהמה גסה דהיינו בשור כו':

תשו' בקצרה [ז"ל השואל]. בנדון הטחול שנמצא בו נקב מפולש בדק שבעב דהיינו שחלק העב הדבוק לכרס יש בו בצדדים דק שאינו דבוק והיה שם באותו דק נקב מפולש ועור הטחול מקיפו מבפנים [והטרפתי] ע"פ דעת הפוסקים הנמצאים תח"י הלא המה הנוב"י והפמ"ג ולחה"פ ושו"ת מים חיים ואנשי מחני רצו להכשיר ע"פ הבל"י והראיתי להם דברי הפמ"ג במשבצות סי' מ"ג ססק"א מ"ש על הבל"י עכ"ל. הנה דברי מעלתו נכונים בנקב שאין עור הטחול מקיפו מבפנים שהנקב הזה נעשה בהטחול אח"כ ולא מתולדתו בזה יש להטריף אע"פ שהוא בדק שבעב. אע"פ שיש מי שהורה שהוא כשר נחלק עליו בתשו' מהר"י הלוי והביא ראיות לאיסור כהובא בכנה"ג סי' מ"ג בהגהת הטור אות ו'. וכ"ד הט"ז סי' מ"ג סק"א. ועכ"ז בשל"ה שער האותיות אות ק' דף ע"ה ע"א ד"ה טחול משמע דאינו ודאי טרפה כ"א ספק טרפה יעו"ש בלשונו שכ' ולא מצאנו היתר מפורש ואדרבה קצת נוטה לשון הטור להטריף כו' עכ"ל וכן נלע"ד עיקר כדבריו דה"ל טרפה מספק. אמנם בנקב שעור הטחול מקיפו מבפנים דניכר שהוא נקב מתולדתו וכמו שהאריך בתשו' צ"צ סס"י ע"א דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן לומר דלמא ניקב ע"י קוץ או חולי ונתרפא העור מבפנים עד שנראה שהוא כן מתולדתו כו' יעו"ש והסכים בזה להט"ז דיש להכשיר נקב כזה אף שהוא בסומכיה יעו"ש וכ"פ בתשו' פנ"י חי"ד סי' ט"ו. וגם הנו"ב חי"ד סי' י"ז אע"ג דלא נהירא ליה טעם זה כתב טעם אחר להכשיר כיון דטרפות הטחול חידוש הוא ואמרינן בגמרא לית הלכתא כרב עוירא אין לך בו אלא חידושו דהיינו בניקב אח"כ ולא בנקב שמתולדתו. ומ"ש רומע"ל בשם הנוב"י להטריף הוא פלא בעיני. ואם כונתו למ"ש בנוב"י מה"ת חי"ד סי' י"ט (השני) בדין נקב מפולש באונה מעל"ע ולפי הנראה שהוא בתולדה דיש להטריף. היינו משום דאזיל לשיטתיה דלא נראה לו סברת הט"ז דנקב שבתולדה אין לו דין נקב. ולכן מטריף בריאה אבל לגבי טחול אף בסומכיה ממש ס"ל להכשיר משום דנקב הטחול חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו כנ"ל. וגם בתשו' צ"צ סי' ע"א אע"ג דס"ל להכשיר אף בריאה כה"ג כיון שהוא אבר שאין בו חלל עכ"ז כתב ומסתברא למימר אפילו מאן דמטריף בריאה חסרון מכשיר בטחול בכי האי גוונא עכ"ל. והיינו דעת הנוב"י שבריאה הטריף במה"ת סי' י"ט ובטחול הכשיר בנו"ב קמא סי' י"ז כנ"ל. וגם בפתחי תשובה סי' מ"ג סק"ב הביא שדעת תשו' מעיל צדקה ושבו"י הוא כהט"ז. א"כ כיון שהרבה פוסקים מכשירים נקב זה בטחול מצד עצמו. אף שיש חולקים עליהם. עכ"ז כשיש עוד צד גדול להקל והוא שנקב זה הוא בצד הדק שבעב שי"ל שגם נקב גמור שם טרפה מספק לבד. ולא ודאי טרפה. א"כ בנקב שעור הטחול מקיפו שהוא מתולדתו ודאי יש להכשיר בפשיטות. אע"פ שבתשו' מים חיים סי' י"ג כתב כדעת רומע"ל ממש שגם בדק שבעב פוסל נקב שעור הטחול מקיפו וניכר שנברא כן מתולדתו יעו"ש בדברי בן המחבר. הרי לא ראה תשו' פנים מאירות ח"ב סי' קכ"א שהביא הפתחי תשובה ס"ק א' שהורה דאף להחולקים לגמרי על הט"ז דהיינו הנה"כ וסיעתו. עכ"ז כשנקב זה הוא במקום הדק שבעב כשרה כיון דאינו בעב ממש יעו"ש. ולכן אף שהנדון של רומע"ל הוא בשור ולא בעגל אין לחלק וכשר בכה"ג. ע' בצ"צ סי' ע"א אפילו בבהמה גסה כו':