ב

והנה בערוך ערך קלש הביא מהגמרא ריש עירובין מ"ש במבוי דכשרה דאמרינן קלוש. דהיינו כאילו ניטל אותו העובי היוצא למעלה מעשרים אמה. נשמע דפי' קולשיה היינו מה שנתמעט העובי א"כ י"ל דגם בצד העובי עכ"ז מקום השפה ששם נקלש ונתמעט הרבה העובי של הטחול נקרא קולשיה. וספ"ב דנדה (דכ"א א') ואיידי דקליש. וביבמות פרק חרש (דף קי"ג סע"א) דחרש דעתא קלישתא הוא ופרש"י דקה כלומר דעתו מועטת כו'. וספ"ב דמ"ק (די"ג ע"ב) מחפין את הקציעות בקש ר' יהודה אומר אף מעבין ומפרש בגמרא חד אמר מחפין אקלושי מעבין אסמוכי יעו"ש בפרש"י. מכ"ז י"ל דצד הדק שבחלק העב כיון שנקלש ונתמעט עוביו הרבה אינו נקרא סומכיה כ"א בקולשיה. וגם משמע קצת כן ממ"ש ואי אשתייר ביה כעובי דינר זהב כשר. ובודאי השיור הוא פחות מהנקב ואילו במקום הדק שבעב אם ישתייר כעובי דינר זהב לא יהי' השיור פחות מהנקב. ועוי"ל לפ"ד הרמב"ם דלעיל דטעם שאינו פוסל הנקב בטחול של עוף משום דאין בו סומכיה אף שלא שייך לקרותו קולשיה ג"כ. והיינו כיון דלית הלכתא כרב עוירא אין להטריף רק במקום סומכיה. ובטחול של עוף אע"ג דליכא קולשיה מ"מ כיון דליכא סומכיה כשרה. דסומכיה דוקא. ולא קולשיה דוקא. וא"כ מקום השפה שהוא דק שבעב אף את"ל דאין לקרותו קולשיה דקולשיה היינו כללות החלק שאינו עב כמ"ש הט"ז. מ"מ הא אי אפשר לקרותו סומכיה ג"כ דסומכיה פירושו עוביו שהוא עב הרבה. ובהשפה הוא דק יותר גם מחלק הקולשיה א"כ א"א לקרות זה סומכיה והרי סומכיה דוקא טרפה ולא מה שאינו סומכיה אע"פ שאינו ג"כ קולשיה כנ"ל. והנה עפ"ז אפשר ליתן טעם למ"ש בהג"א מא"ז הובא ב"י שכל מה שדבוק לכרס קרוי סומכיה ולא יותר. וכ"כ בהגש"ד ובאו"ה כלל נ"ב וברש"ל וכ"כ רי"ו וכ' דמש"א שכן משמע לשון רש"י שפירש בסומכיה בעוביו למעלה. ומדכתב למעלה ר"ל מה שתחת לבד עכ"ל הובא בכה"ג סי' מ"ג בהגהב"י אות ב'. וכ' הכה"ג דמ"ש בש"ע דין זה רק בשם יש מי שאומר. לפי שמלשון הרמב"ם יש להוכיח דלא ס"ל כן. ולפע"ד י"ל טעם לדעת הג"א מא"ז ומשמעות רש"י. דאע"פ שגם מה שאינו דבוק לכרס הוא עב עדיין. י"ל שמ"מ אינו נקרא סומכיה משום שנקלש קצת עוביו מעובי חלק העב הדבוק בכרס. וכיון שנקלש קצת עוביו ה"ל כהא דריש עירובין גבי אי קלשת לה דכשנקלש מעט מהעובי נק' קלש. וה"נ החלק מהעב מה שאינו דבוק לכרס י"ל שנקלש מעט מהעובי. וז"ש רש"י בסומכיה בעוביו למעלה. וע' בלחח"מ פא"ט סעיף ר"ל.וכיון שכן י"ל דמכש"כ השפה של חלק העב שהוא דק הרבה אינו נקרא סומכיה:

קיצור. ריש עירובין דאמרינן קלוש ר"ל למעט העובי. כ"ש שי"ל דהשפה של מקום העב להיותו דק הרבה מכללות חלק העב אינו נק' סומכיה כ"א נידון כמו קולשיה. וגם לא גרע מדין טחול של עוף דכיון דלית ביה סומכיה אף שאינו ג"כ קולשיה אין הנקב פוסל בו כמ"כ י"ל בהשפה של מקום העב דאף שאינו במקום קולשיה אין לו דין סומכיה. ועפ"ז יש ליתן ג"כ טעם למ"ש במרדכי והג"א ורי"ו שכל מה שדבוק לכרס קרוי סומכיה ולא יותר. אף שגם המונח על הכרס ואינו דבוק הוא ג"כ עב. מ"מ י"ל שנקלש קצת מהעובי שבמקום הדבוק. וה"ל כהא דריש עירובין. וז"ש רש"י בסומכיה בעוביו למעלה: