ה

אמנם הטור סס"י ל"ח כ' יש בה גילדי גילדי פי' קליפות כמו נתק והיא שלימה כשר עכ"ל והב"י לא העיר ע"ז. רק אח"כ הביא וכ' הרוקח ואם על הריאה כמו חלב כיסוי והוא כבשר בלוי קולפין אותו ואם הריאה תחתיו יפה ושלימה כשרה עכ"ל. והוא ברוקח סי' שפ"ב. ובש"ע סס"י ל"ח העתיק הרב"י לשון הטור. ודינו של הרוקח לא הביא כלל רק הרמ"א הביאו בהג"ה סס"י ל"ט. וסיים מיהו צריך לבדוק הריאה בנפיחה. והנה הפר"ח סס"י ל"ח סעיף ה' בדין יש בה קליפות כמו נתק והיא שלימה כשרה פי' בלא בדיקה וכ"כ הרשד"ם ז"ל עכ"ל והפרי תואר כ' מדכתב הרב והיא שלימה משמע דבעיא בדיקה והפר"ח כ' דכשרה דכתב מרן פי' בלא בדיקה ע"כ ולע"ד דמרן לא סבר הכין דאל"כ למה הוצרך לומר והיא שלימה ודברי מרן הם דברי הטור עצמו עכ"ל. והנה בדיקה זו דהצריך הפר"ת יש לפרש בשני ענינים הא' דבעינן בדיקה בנפיחה שזהו סתם בדיקה המוזכר גבי ריאה. ומתפרש שפיר והיא שלימה על בדיקת נפיחה. דכה"ג איתא בהרמב"ם ס"פ י"א מה' שחיטה על ריאה שיש בה סירכות תלויות. אלא נופחין אותה בלבד ואם נמצאת שלימה מן הנקב ה"ז מותרת עכ"ל. הרי אף שנופחין אותה בעוד שהסירכות תלויות בה חשוב ע"י נפיחה זו שהיא שלימה מן הנקב. ולא חיישינן שהסירכא סותמת את הנקב. וא"כ גם כאן מ"ש הטוש"ע והיא שלימה את"ל דצריך בדיקה י"ל היינו בדיקה בנפיחה בעוד שהגלדי עליו. ויש לפרש פי' אחר דמ"ש הטוש"ע והיא שלימה היינו שקולפין הגלדי ורואין אם מתחתיהן נמצאת הריאה שלימה. ופי' זה כתבו השמ"ח סס"י ל"ח סי"ח. וגם הוסיף דבעינן אח"כ נפיחה. והפר"ח שכ' שא"צ בדיקה י"ל שא"צ שום בדיקה כלל לא קילוף ולא נפיחה. רק שאנו רואין שהיא שלימה ודוגמא מאי דס"ל לסה"ת גבי מחט שנמצאת בריאה דאמרינן שאם הריאה לפנינו והיא שלימה כשרה. דהיינו שאם הריאה שלימה לפנינו ואין אנו רואים בה שום נקב מבחוץ כשרה בלי שום נפיחה כמ"ש בב"י סס"י ל"ו. כך י"ל להפר"ח פי' מ"ש הטור והיא שלימה. דאל"כ ה"ל להפר"ח לפרש דצריכה קילוף או נפיחה. ומדסתם פי' בלא בדיקה משמע דא"צ שום בדיקה. וכן הדין נותן כדי שלא נשוייה להטור חולק על כל הפוסקים הראשונים שמדבריהם נראה דגלדי גלדי א"צ בדיקה כלל כמו שהוכחתי לעיל מדברי בה"ג. וכן מוכח מדברי הרי"ף דעריב ותני ג"כ גלדי גלדי בהדי חזותא חזותא והרשב"א בתה"א דל"ב ע"א והרא"ש סי' י"ד. וכ"כ רבינו ירוחם ריאה דקיימי גלדי גלדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה כך פשוט בחולין שם. ופי' רי"ף גלדי גלדי דדמו למצורע כו' חזותא גווני דמתכשרי בהו ריאה כגון ירוקה ככרתי כו' וכן פרש"י עכ"ל. מדכתב כך פשוט משמע דא"צ שום בדיקה וכמו בחזותא חזותא במראות הכשרות. והשמ"ח שהצריך לקלוף ע"כ דמדמי לה לדין בשר בלוי שהביא הרוקח. ואין הנדון דומה לראיה. דהתם שהבשר בלוי ה"ל בשר רע ומקולקל וכדין ריאה דקיימי תלחי. כיון דאנן לא בקיאין בבשר שהרופא גורדו מהו. ולכן אם מגוף הריאה הוא הרי היא טרפה ע"כ צריך קילוף לראות שהריאה שלימה אז אין הבשר בלוי מקלקל. אף שהוא בשר רע כדין נתמסמס מ"מ ע"י הקילוף אנו רואין דאינו שייך לגוף הריאה וע"כ הקילוף מעכב. וכ"כ הט"ז סס"י ל"ט דהרוקח היתרא אתי לאשמועינן דלא נימא דהבשר בלוי עושה אותה טרפה דאותו הבשר הוא ממשות של ריאה וא"כ יש כאן שינוי מראה דטרפה דהא כמראה בשר או לבן כמראה חלב טרפה קמ"ל דקולפין אותו הבשר ואין משגיחין בו ובמראיתו אלא בריאה עצמה בודקין אם אין בה ריעותא להטריף כשר ואין זה הבשר בלוי מזיק לה כלל עכ"ל. הרי צורך הקילוף הוא דלא נימא דאותו הבשר הוא ממשות של ריאה. אבל בנד"ז גבי גלדי גלדי ליכא למימר הכי דפרש"י קליפות קליפות א"כ בלא"ה ניכר שאינן מגוף הריאה כ"א הם קליפות וגרב שעלה על בשר ועור הריאה. וא"כ כיון שאין לחוש שהן מגוף הריאה. כ"א לחוש שמא ניקב עור הריאה מתחת הגרב והקליפה. הרי הגמרא אומר דכשרה וא"צ לחוש לזה וכמו שלא חששו גבי בועות וצמחים וטינרי שמא ניקבה הריאה ואף כי סתם גלד בא ע"י מכה כאותה ששנינו פ"ט דמקואות מ"ב והגליד שחוץ למכה וכ' הרמב"ם הקליפה אשר העלה חוץ לחבורה עכ"ל. והר"ש כ' ריר היוצא מן המכה מתייבש ונעשה גליד וכ"כ בתמים דעים סי' י"א על נדון זה וז"ל ול"נ דגלדי גלדי הוא מלשון הגליד פי המכה והוי כמו גרב עכ"ל. וכן רש"י פי' גלדי גלדי כעין מכות. מ"מ הרי גבי בועות וצמחים וטינרי נמי מצד הסברא מבחוץ קרוב הדבר שיש נקב והבריא כמ"ש בחידושי הרשב"א דף מ"ז סד"ה אמר עולא בטעמא דרבי יוחנן וכדלקמן. ואפ"ה אמרו בגמרא דאין לחוש לזה כלל וא"צ שום בדיקה א"כ גבי גרב וגלדי נמי י"ל כן. ותדע דהא בגלדי גלדי לית מאן דפליג אדברי רבא דאמר בפשיטות שהן כשרות ואילו גבי צמחי צמחי איתא בגמרא (דמ"ח סע"א) דר' יוחנן לא ס"ל לאכשורי בהו משום דס"ל דקרוב הדבר הרבה שניקב העור ע"י המוגלא ואע"פ שנראית שלימה ועולה בנפיחה קרום הוא שעלה בה כ"כ בחה"ר. ואפ"ה קיי"ל להכשיר בלי שום בדיקה א"כ כ"ש בגלדי דכשרותן מבואר בגמרא בפשיטות בלי שום חולק. ואם יאמרו לחלק משום בועות וצמחים גדלים בין עור לבשר א"כ העור שע"ג שלם אבל גלדי שהן קליפות הם ע"ג עור הריאה וכיון דמחמת מכה הן באים יש לחוש יותר שניקבה עור הריאה. אך הא ליתא חדא דא"כ מאי מהני בדיקותא ומ"ש מסירכות שאמר רבא דלית להו בדיקותא ותו דהא עכ"פ אנן לא בקיאין בבדיקה היכא שצריך בדיקה מדינא דגמרא. ועוד והוא העיקר די"ל המכה באה שלא ע"י שניקבו העורות. אלא שעולה עליה צרעת וכמו גרב בלי שום נקב כמו שיש לפעמים שלחופית ע"ג הריאה כמ"ש בתשו' פנ"י חי"ד סי' י"ב. ואפשר שעולה קרום ע"ג הריאה שזה ודאי מצוי ואח"כ נהפך לגרב. ויכולני לפרש דלכן נק' גלדי גלדי דוגמת מ"ש בגמרא פ"ג דר"ה (דכ"ו סע"א) והא דפרה כיון דקאי גלדי גלדי מיתחזי כשנים ושלשה שופרות. ופרש"י גלדי גלדי בכל שנה ושנה ניכרת תוספתו והוא כמין גלד מוסיף על גלד ראשון בתכליתו של ראשון תחלת השני עכ"ל. הרי שגלד הוא ענין תוספת שנתוסף על עובי הקרן. וע' בגמ' שם (כ"ח ב') והעמידו על גלדו. וכן ודאי דעת מהרשד"ם והפר"ח דגלדי גלדי א"צ שום בדיקה כלל לא קילוף ולא נפיחה. וכ"מ ממ"ש בד"מ סי' ל"ח סס"ק ב' גרב על הבועה טרפה אבל על הטינרא מספקא ליה. משמע גרב על הריאה כשר וא"צ קילוף וגרב היינו גלדי כמ"ש בשם ת"ד סי' י"א וכ"כ בכנה"ג בהגהת הטור סס"י ל"ח. ובבל"י סס"י ל"ט כ' בשם כנה"ג שהווארצלין ודאי באו מרוב ליחה עכ"ל וע' פר"ח סי' נ' סק"א. א"כ י"ל בפשיטות שאין לחוש כאן לנקב יותר מבבועה:

קיצור. מהטור שכתב גבי גלדי והיא שלימה דקדקו דצריך בדיקה. ומהפר"ת משמע דהיינו נפיחה. והשמ"ח ס"ל דבעינן קליפה ונפיחה. ומדברי הפר"ח ומהרשד"ם משמע שא"צ שום בדיקה וכ"מ מדברי הלבוש. והשמ"ח נ' מדמה זה לדין בשר בלוי אבל יש לחלק. ואם מן הסברא חשש בהו שעלה מחמת נקב הרי גם בבועות וצמחים י"ל כן מסברא ועכ"ז לא חיישינן לזה: