ד

הארכתי כ"כ בזה לפי שראיתי להגאון השמ"ח בסי' ל"ח סי"ב שכתב. עוד נ"ל דאם רואין בה מראה המותר צריך לנפחה דכיון דחזינן ריעותא צריך בדיקה לכתחלה ואם לא נפחוה יש להכשיר בהפ"מ עכ"ל. ולא הביא ראיה לדבריו. ובאמת אחרי המחילה אין דבריו נכונים כלל כמבואר היטב מדברי הרשב"א בתה"א ובקצר שמראה כשרה א"צ נפיחה. וכ"ד כל הפוסקים. וכמו שהוכחתי ג"כ מהסוגיא דף נ"ו ע"ב. ומ"ש דכיון דחזינן ריעותא. ג"כ נתבאר דמ"ש בגמרא כשרה אינו נקרא ריעותא וכדמוכח מדברי תה"א דל"ה ע"א דריעותא ענין אחר הוא וכ"מ ברש"י דנ"ו סע"ב. ואף שיש לדבר בזה לדברי האחרונים גבי תרתי לריעותא מ"מ לענין חיוב בדיקה הדבר ברור דהיכא שנאמר בגמרא כשרה א"צ בדיקה. אם לא כשיש הוכחה לזה שצריך בדיקה כנ"ל כמו גבי כסדרן לפ"ד האומרים אין סירכא בלא נקב ושיש גילוי לזה שצריך בדיקה מלשון לית להו בדיקותא. וגם ע"ז חלקו ואמרו דא"צ בדיקה. אבל כאן משמע ודאי דא"צ שום בדיקה. ואתיא בכש"כ מדין סירכא תלויה. ומצאתי לנכדו הגאון רא"ז ז"ל בספרו פרי תבואה סי' ל"ח בראש אפרים סס"ק ע"ז כ' אמראות כשרות. ולכאורה היה נראה מה"ט דכשרה סתמא משמע ואפילו בדיקה לראות אם היה עולה בנפיחה כהוגן לא צריך אך אא"ז כתב דבעינן בדיקה בנפיחה כדין כל דבר דאתייליד בו ריעותא כו' ויראה דלכתחלה חשש דלמא כשרה ומ"מ בעינן בדיקה. ובהפ"מ סמך לומר דכשרה בלא בדיקה כלל משמע עכ"ל. הרי דעתו נוטה ג"כ דא"צ בדיקה. וכן עיקר מכל הנך ראיות שנתבאר. וכן מוכרח ודאי לדעת הנ"ב חי"ד סי' יו"ד דכ' שיש להוכיח מלשון רש"י דמ"ז ע"ב ד"ה כבשרא דמראה כשרה אינו חשוב ריעותא כלל מדכתב ובהכי לא הוי לקותא ע"ש וחלק על הת"ש ע"ש:

ונחזור לענינינו דכיון שיצא לנו דמראות כשרות א"צ שום בדיקה ונפיחה כלל מעתה כיון דהגמרא כללה גלדי גלדי עם חזותא חזותא. ואמר עלייהו כשרה. ש"מ דשוין הן וכמו שחזותא חזותא א"צ בדיקה וכשרות כך כמ"כ גלדי גלדי. וכן מצאתי בשם מהרשד"ם שהביא ראיה זו דגלדי גלדי א"צ נפיחה מדעריב ותני אוכמי גלדי חזותא והנך א"צ בדיקה. ואינו דומה לבשר בלוי דההוא טילא אדוקה ע"ש הביאו הלב"ש סס"י ל"ח סק"ע. גם בלא"ה כל כשרה שבגמרא א"צ בדיקה אם לא דמפרש בהדיא כמש"ל. או עכ"פ היכא דמוכח טובא דמסתמא צריך בדיקה כגון גבי מחט שנמצאת בתוך ביה"כ מצד א' כשרה דצריכה בדיקה שמא ניקבה גם מצד השני כמ"ש בחדושי הרשב"א דנ"א ד"ה מחט שנמצא בעובי ביה"כ. התם השכל נותן דאיך ידעינן שתחובה רק מצד אחד ולא ניקבה מעבר לעבר ע"כ היינו אם ראינו שלא ניקבה בפילוש. [וכן] ממ"ש הברייתא מצד אחד מורה דהיינו שראינו שאין הנקב מפולש לצד השני כ"א מצד אחד לבד. וע"ש בחה"ר ובשמעתא נמי אשכחן כשרה בבדיקה כדאמרינן לעיל אי איכא מכה בדופן כו' ע"ש. ולא הביא מגלדי גלדי ש"מ דס"ל גלדי גלדי א"צ בדיקה. ועיין ב"י סי' מ"ח בד"ה וכתבו התוספות והר"ן. שדקדק מדברי הרמב"ם והרא"ש דס"ל דמצד א' כשרה בלי שום בדיקה ר"ל שא"צ להפוך ולבדוק שמא ניקב נקב מפולש. ואף להרשב"א שמא ניקב ונתרפא לא חיישינן ע"ש. א"כ כמ"כ בנ"ד גבי גלדי גלדי אין לחוש לחששות יתירות כמו דלא חיישינן התם לשמא הבריא. וכ"ש מדעריב ותני בהדי חזותא חזותא דא"צ שום בדיקה כנ"ל. ועוד דאל"כ אמאי לא אמר הש"ס גבי גלדי כדקאמר גבי ריאה הסמוכה לדופן (דמ"ח ע"א) חוששין לה היכי עבדינן מייתינן סכינא דחליש פומיה ומפרקינן לה. וה"נ הל"ל דקולפין אותה בנחת ונפחינן לה. א"ו האמת יורה דרכו דכאן א"צ שום דבר לא קילוף ולא נפיחה. וכן מצאתי דעת הראש אפרים עצמו סי' ל"ח ס"ק מ"ט דגבי גלדי א"צ שום בדיקה רק שדעת זקנו הת"ש דצריכה בדיקה. רק אח"כ בסק"ק ובפת"ב סעיף ע"ב פסק בפשיטות כדברי הת"ש:

קיצור. וזה דלא כהשמ"ח סי' ל"ח סי"ב דבמראה כשרה צריך נפיחה. גם הנ"ב חי"ד סי' יו"ד נ' לא ס"ל כוותיה. גם הראש אפרים סי' ל"ח סס"ק ע"ז נוטה מדעת זקנו הת"ש. וכיון שכן ה"ה גלדי גלדי דעריב להו הש"ס יחד כדלעיל אות א'. וגבי מחט שנמצאת בבה"כ מצד אחד דצריך לבדוק שמא הנקב מפולש היינו דנכלל בלשון מצד אחד: