ג

והנה הגם שהב"ח סי' ל"ט ס"ה כ' דהך בדיקה בכסדרן למאן דמצריך בדיקה היינו בנפיחה ובמיא דפושרי דוקא וכ"כ הט"ז סק"ה וכ"כ בסמ"ג שם. מ"מ למ"ד דא"צ בדיקה היינו דא"צ שום נפיחה כלל כמבואר בהם דא"צ בדיקה ועיין ב"י סס"י ל"ו ד"ה אע"פ שמדברי בעה"ת ס"ל אפילו בריאה שנמצא בה מחט דמטרפי בגמרא גבי חתוכה עכ"ז בשלימה כשרה בלי שום נפיחה. ואף שלא קיי"ל כן היינו משום דבחתוכה טרפה א"כ ע"כ בשלימה דכשרה משום דנפחינן לה אבל היכא דאמרו סתם כשרה ודאי א"צ נפיחה וע"ש בב"י לעיל מיניה בד"ה ריאה שאירע בה מקרה שנפחוה. ועיין בהרא"ש גבי אטום בריאה כ' כגון שנפחוה ע"י שום ספק שנולד בה. והיכא דאתמר כשרה אין שייך לקרותו ספק. ובתוספות דמ"ז סע"ב ד"ה אבל נקב שיש בו. כשנראית הריאה חסרה כו' אפי' עולה בנפיחה כו' כיון דעולה בנפיחה כשרה. משמע דוקא בכה"ג צריכה נפיחה כיון שיש בה גומא וחסרון חיישינן שמא יש בה נקב. הא בריאה שהיא כתיקונה א"צ נפיחה. וכ"כ בהג"א שם ועב"י סי' ל"ו ובכנה"ג שם בהגהב"י אות ס"ו. וכ"כ בש"ך סי' ל"ו ס"ק כ"ג שכ' ר"ל כיון דאית בה ריעותא. והיינו דוקא ריעותא כזו שלא נאמר עליה בגמרא שהיא כשרה עד שיש שרצו לאסור לגמרי וכהובא ג"כ בש"ע ס"ח ויש מי שאוסר. ע"כ שייך להצריכו נפיחה. ויש לדמותו קצת לדין מחט שנמצא בריאה. ומלשון בעל העיטור שהביא הטור סי' ל"ו כיון שהעור קיים אין מוכרח אפילו שמצריך נפיחה. מיהו בעל העיטור מצריך בכל ריאה נפיחה. כמ"ש הב"י בשמו בסי' ל"ו ד"ה ריאה שאירע בה מקרה. אבל היכא שנאמר בה בגמרא כשרה אין לקרותו ריעותא וכמש"ל בשם תה"א דל"ה ע"א דריעותא היינו כגון ישב לו קוץ בוושט או ספק דרוסה. והנה גבי חזותא חזותא משמע בהדיא בתה"א שא"צ שום בדיקה שהרי זה לשונו דל"ב ע"א אמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי. אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה. ודוקא מאותן מראות שאינה נטרפת בהן כגון אדומות וירוקות ככרתי ושאר מראות שאינה נטרפת בהן כו' עכ"ל. ושם עמוד ב' כעין כשותא כעין מוריקא כעין ביעתא טרפה כו' כמראה הבשר טרפה כו' דכל מראות האלו מחמת לקות הן כו'. ומיהו כל שיש בריאה אחד ממראות הללו נופחין אותה ואם היא חוזרת למראה כשר בשעומדת בנפיחתה כשרה שהריאה שבגוף הבהמה נפוחה היא וכ"כ הרמב"ם ז"ל וכן נמצא בתשו' הגאונים ז"ל עכ"ל. הרי מבואר מדבריו דדוקא כשיש בריאה אחד ממראות הפוסלות בה שהיא טרפה בהן אז נופחין אותה כדי אולי תחזור ע"י הנפיחה למראה כשר. משמע ודאי כשאין בה ממראות הפוסלות כ"א ממראות הכשרות א"צ שום נפיחה ומכשרינן לה מיד. ואין להקשות עליו ממנ"פ דאם במראה טרפה נפחינן לה שמא עי"ז תחזור לכשרותה דאזלינן בתר כשהיא נפוחה משום שהריאה כשהיא בגוף הבהמה בחייה נפוחה היא. א"כ כמ"כ להפך כשיש בה אחת ממראות הכשרות ג"כ נצטרך לנפחה שמא ע"י נפיחה תחזור למראה טרפה. כיון שעכ"פ יש כאן מראה ושינוי ניחוש שמא ע"י הנפיחה יתגלה שהיא מראה טרפה. אך זה אינו דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן. וכיון שעכשיו אין בה שום טרפות כ"א מראה כשרה. לא מחזקינן ריעותא כלל שמא ע"י הנפיחה תחזור למראה טרפה. ולהפך הוא דעבדינן טצדקי כשיש בה מראה טרפה נופחים אותה אולי ע"י הנפיחה יתגלה שאינה מראה טרפה כ"א מראה כשרה. וראיה לזה דכה"ג ממש איתא בגמרא פא"ט (דנ"ו ע"ב) אמתניתין נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולים. אמר רב שמואל בר חייא אמר רבי מני אדומין שהוריקו ושלקן וחזרו והאדימו כשרין. מ"ט קוטרא עייל בהו (מעיקרא ועכשיו הלך מחמת המים הרותחין) א"ר נחמן בר יצחק אף אנן נאמר אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טרפה מ"ט איגלאי בהתייהו (חרפתן דודאי נחמרו) אמר רב אשי הלכך לא ליכול אינש (עוף שנפל לאור אלא בשליקה) אלא בשלקא. ולא היא אחזוקי ריעותא לא מחזקינן (והיכא דלא מינכר ריעותא בהדיא לא טרפינן לה אא"כ מתרמי לה דשליק לה וחזי ריעותא) עכ"ל הגמרא ופרש"י. הרי בהדיא דלהכשיר עבדינן טצדקי באדומים שהוריקו אולי ע"י השליקה יחזרו למראה כשר. אבל להפך לא מחזקינן ריעותא. ואין לחלק דשאני הכא שיש מראה שהוא שינוי אף שהיא מראה כשרה מ"מ שינוי הוה ומש"ה ניחוש לנפחה. דזה אינו כיון שהיא כשרה אין זה ריעותא. תדע דהא התם מיירי בנפלה לאור כמ"ש רש"י. ונפילתה לאור הוא התחלת טרפות ואפ"ה לא מחזקינן ריעותא לשולקן כיון שעכשיו הם אדומין וכשרים לא חשוב הנפילה לאור ריעותא להצריך שליקה. כמ"כ אין המראה כשרה שבריאה חשוב ריעותא להצריך נפיחה וכ"פ בטוש"ע סי' נ"ב ס"ב וס"ג וע"ש בש"ך ס"ק י"א ובט"ז סק"ז. ובפר"ח סק"ט שהביא ראיה דאפילו נפלה לאור לא מחזקינן ריעותא כנ"ל. וא"כ כמ"כ י"ל לענין מראה כשרה דמכשרינן לה וא"צ נפיחה. וכדמוכח מדברי תה"א דלעיל. וכן מוכח ומבואר בתה"ק שז"ל כל המראות הללו שפוסלין בריאה כיצד עושין נופחין אותה ואם כשהיא עומדת נפוחה חזרה למראה כשר כשרה שהריאה בגוף הבהמה נפוחה היא וכן הורו הגאונים ז"ל עכ"ל. הרי בהדיא דדוקא אמראות פסולות אמר כיצד עושין נופחין אותה. הא במראה כשרה א"צ שום דבר. וכן מבואר ומוכרח מדברי הרמב"ם פ"ז מה"ש הלכה י"ח י"ט. שבמראות הפוסלות כ' הלכה י"ח וכל המראות הללו אין אוסרין בהם עד שנופחין אותה כו'. משא"כ אח"כ בהלכה י"ט גבי מראות הכשרות כ' ה"ז מותרת. ולא הצריך נפיחה כלל. וכן משמע ברבינו ירוחם וכ"מ בב"י סי' ל"ח:

קיצור. וכ"מ עוד מדברי סה"ת והחולקים עליו גבי מחט שנמצאת בריאה ומלשון הרא"ש גבי אטום בריאה ומהתוס' דמ"ז סע"ב וממ"ש בש"ע סי' ל"ו ס"ח ובש"ך שם ס"ק כ"ג ובתה"א דל"ב ע"א ובתה"ק מבואר בהדיא בחזותא חזותא דהיינו מראות כשרות א"צ נפיחה. וראיה לזה מהש"ס (דנ"ו ע"ב) דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן אף שנפלה לאור עיין בסי' נ"ב בש"ך ס"ק י"א ובט"ז סק"ז ובפר"ח סק"ט: