ב

ועוד ראיה דהיכא דאמרו בגמרא כשרה א"צ בדיקה ולא נפיחה. ממ"ש הרא"ש פא"ט סי' י"ד ויש מן הגדולים שאומרים דהא דמכשירין כסדרן דהיינו דוקא ע"י נפיחה ומדקדקין מהא דקאמר גבי שלא כסדרן לית להו בדיקותא. מכלל דכסדרן מתכשרי בבדיקה. ורב האי גאון כ' דלא בעינן בדיקה. וכן מוכיח הלשון דקאמר היינו רביתייהו עכ"ל. הרי אפילו המצריכין שם בדיקה דקדקו זה מלשון לית להו בדיקותא שמזה מוכח הדיוק דבכסדרן צריך בדיקה. משמע הא בעלמא כשאמרו בגמרא כשרה א"צ שום בדיקה. וכ"ש לרב האי גאון. וכן מוכרח מהתוספות (דמ"ז ע"א) שכ' ומתוך הלכות טרפות של רבינו גרשום ותשובת הגאונים שכ' הרב ר' יוסף ט"ע משמע נמי שהסירכא מחמת נקב היא באה שמצריכין נפיחה כשהאונות סרוכות זו לזו כסדרן או סמוכות וסרוכות בצלעות או בבשר שבין הצלעות והשתא אם הסירכות באות בלא נקב א"כ כסדרן למה צריך נפיחה כיון דלא תתפרק. וכן בריאה הסרוכה לדופן במקום רביתא דאוני. אם לאו דאמר דאין סירכא אלא מחמת נקב ואז א"ש דבדקי לה בנפיחה שמא עדיין לא נסתם הנקב עכ"ל. ואם איתא דאפילו היכא דנאמר בגמרא כשרה עכ"ז צריך נפיחה א"כ מאי קשיא להו אף אם יש סירכא בלא נקב ולכן כשרה כאן דלא תתפרק עכ"ז יצטרכו נפיחה. א"ו ס"ל בפשיטות דסתם כשרה א"צ בדיקה אם לא כשיש ריעותא גמורה שיש בה נקב דא"כ הוחל הטורף רק שעלה בו סירכא ונסתם והסתימה מהני מטעם שכתבו. ע"כ שפיר צריך בדיקה שמא עדיין לא נסתם הנקב. ועמ"ש לקמן ססע"י ד' ועמ"ש בתשו' לדין בהמה שצולעת לענין אכילת חלבה מחיים המתחלת משנה דף נ"ד ואלו כשרות בבהמה כו'. ועיין בס' התרומות סי' ח' שלדבריו וללשונו יש ליישב קצת הקושיא דהכוונה דלמ"ד יש סירכא בלא נקב והחשש רק ע"ש שסופה להתפרק א"כ מאי מהני הנפיחה כו'. אבל מלשון התוספות מבואר דהקושיא למה צריך נפיחה כו'. ועוד גם מלשון סה"ת עצמו סי' ט' שכתב על דברי המצריכין בדיקה בכסדרן שהוא חומרא גדולה. מוכרח דבכל כשרה שבגמרא א"צ בדיקה. דאל"כ מהו החומרא הגדולה כאן. ועוד נלע"ד דדברי התוספות מוכרחים דהקושיא היא רק למה צריך נפיחה ולא שהקושיא היא מאי מהני הנפיחה כדברי סה"ת דזה י"ל דלק"מ דמלבד שי"ל כמ"ש בגמרא גבי ר"מ דחייש למיעוטא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר וסמכינן ארובא. כמ"כ י"ל כאן לענין בדיקה זו דאע"ג דכסדרן אינה עומדת להתפרק עכ"ז היכא דאפשר חיישינן למיעוט המצוי שמא עכ"ז נתפרק. ואלהבא שמא היתה מתפרקת לא חיישינןכיון דלא אפשר סמכינן אהא דה"ל כמו חזקה דהיינו רביתייהו ולא יתפרק ועכ"ז עכשיו אחששא דשמא כבר נתפרקה דאפשר למיקם עליה בבדיקה לא סמכינן אחזקה דהיינו רביתייהו ובדקינן לה. אך עוד זאת. דודאי אין לדמות החששא דשמא תתפרק שהוא טרפות ע"ש העתיד לטרפות שמא כבר נתפרקה והיא טרפה גמורה. דהא טרפות דע"ש העתיד הוא מטעם דאמרינן כל העומד לינקב כנקוב דמי כמ"ש בתה"א דל"ה סע"א וכ"כ התוספות. ובודאי שלא שייך לומר כן להטריף ע"ש העתיד אא"כ הוא ברור שעומד לינקב. ועיין בכתובות (דנ"א ע"א) גבי כל העומד ליגזז כגזוז דמי. וזה לא שייך רק שלא כסדרן דאז י"ל כן שהן עתידות להתפרק אבל בכסדרן כיון שאין עומדות להתפרק אף את"ל שיוכל להזדמן שע"י איזו סיבה יתפרקו לכ"ע אין שייך להטריפה עכשיו. אבל לגבי לשעבר שמא כבר נתפרקה שפיר יש לחוש אפילו בכסדרן דאף שאינו עומדות להתפרק עכ"ז פשיטא אם נתפרקה טרפה גמורה היא ע"כ חיישינן להצריכה בדיקה. ואלהבא ודאי אין לחוש לזה. ולכן לא מצו התוספות להקשות רק למה צריך נפיחה. ור"ל מהיכי תיתי נחוש גם אלשעבר שמא נתפרקה כיון דלא חיישינן שמא תתפרק והיא כשרה. א"כ מעתה מוכרח דס"ל להתוספות בפשיטות דכ"מ שאמרו בגמ' כשרה א"צ בדיקה ונפיחה. וכן מבואר בסמ"ג עשין סי' ס"ג במ"ש ולפ"ז משמע שסובר אין סירכא בלא נקב ולכן אף כסדרן צריך לבדוק בנפיחה לדעת אם נסתם הנקב כולו כו'. עוד יש שם מפרש שרגילה סירכא לבוא בלא נקב כו' ולפ"ז כסדרן כשרה בלא שום בדיקה כו' אף בבהמה של עובד כוכבים כו' כי התלמוד מכשיר בכל סירכא שהיא כסדרן ואפילו בלא בדיקה עכ"ל. הרי שאע"ג דהכא יש לדייק מלשון לית להו בדיקותא דהא בכסדרן אית להו בדיקותא עכ"ז ס"ל דהתלמוד מכשיר בלי בדיקה. כ"ש בשאר דוכתי בתלמוד שאמרו כשרה דא"צ בדיקה:

קיצור. ראיה מהפוסקים דבכסדרן צריך בדיקה ומהסכמת הפוסקים שחולקים עליהם שמדברי שניהם נלמוד דהיכא שאמרו בגמרא כשרה א"צ שום בדיקה אף שלפי לשון סה"ת סי' ח' י"ל שאין זה ראיה מ"מ התוספות לא פי' כסה"ת ודבריהם מוכרחים וגם לסה"ת הדין כמו שנתבאר וכ"מ מלשון הסמ"ג: