א

בגמרא פא"ט (דמ"ו סע"ב) ואמר רבא האי ריאה דקיימא גלדי גלדי (קליפות קליפות. קרושט"ת בלע"ז. כעין מכות מלנ"ש) אוכמי אוכמי (טיי"ש בלע"ז שחורות). חזותא חזותא (גוונים גוונים ודוקא הנך גוונים דלא מיטרפא בהו כגון אדומה ירוקה והנך דלקמן בהלכות). כשרה. ויש לחקור אם כשרה בלי שום בדיקה. או צריכה איזה בדיקה. ונראה מדברי בה"ג דבדיקת נפיחה ודאי אין צריכה שהרי שם לעיל מיניה בסמוך לו ממש הביא מימרא דרבה ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשרה. וסיים ע"ז והוא דלא מפקא זיקא. ופי' הרשב"א והרא"ש דהיינו שצריכה נפיחה. והם גמגמו ע"ז דכשרה משמע בלי שום בדיקה. ועיין במשבצות סי' ל"ו סק"ב דלכן סמכינן אבדיקה שלנו בזה כיון שלא נזכר בדיקה זו בגמרא וע' ש"ך סי' ל"ו סק"ט. וא"כ אף לבה"ג כיון שאח"כ בסמוך הביא מימרא זו דגלדי גלדי כו' כשרה. ולא הוסיף ע"ז כלום ש"מ דס"ל ג"כ שא"צ נפיחה. והנה אח"כ בדף שאח"ז הביא הבה"ג עוד הפעם מימרא זו היינו לאחר דין העלתה צמחים כו' כשרה. ושם פי' יותר וז"ל ריאה דקיימא גלדי גלדי כו'. גלדי גלדי דדמי למצורע. אוכמי אוכמי דדמי לכוחלא. חזואתא גוונא ודוקא מידי דמתכשרא ביה ריאה כגון ירוקה ואדומה עכ"ל. רב יצחק בר יוסף כו' צמחי צמחי כו' עד ולא אמרו להו ולא מידי. ומדעירב דין הנ"ל דגלדי גלדי בין דין צמחים וטינרי. משמע דדינן שוה וכשם שצמחי וטינרי א"צ שום בדיקה כמ"ש הב"י רס"י ל"ז בשם הרא"ש והרשב"א והר"ן מדאמרינן ולא אמרו להו ולא מידי אלמא לא צריכי בדיקה כלל עכ"ל. והוא בחה"ר דמ"ח בד"ה הא דאמרינן העלתה צמחים מהו. ובתה"א דל"ג ע"א. ובהרא"ש פא"ט סי' מ"ה. וא"כ משמע דכמ"כ בהנך גלדי גלדי כו'. ועיין בחה"ר שם שכ' דא"כ שצריכה לבדוק כו' ה"ל לפרושי לגמרא בהדיא. וטענה זו שייך גם כאן גבי גלדי גלדי כו'. ועוד דגלדי גלדי עם חזותא חזותא ודאי שוין ושם משמע דא"צ שום בדיקה שהרי לא נזכר בשום פוסק שמראה כשרה יהיה צריך נפיחה כמבואר בדברי הרמב"ם פ"ז מה"ש הי"ט ואפילו כו' ה"ז מותרת. ולעיל מיניה הי"ד מחט כו' נופחין אותה כו' מבואר דכאן א"צ נפיחה. וכ"נ מדבריו פי"א הי"ג א"צ בדיקה כו' ושם הט"ו גבי סירכא תלויה הצריך נפיחה לפי שלא נתבאר בגמרא בפי' עליה לשון כשרה עד שיש מקומות שאוסרין אותה ע"כ הצריך נפיחה אבל היכא שנזכר בגמרא שהיא כשרה א"צ נפיחה. והכ"מ כ' שדעת הרשב"א להתיר סר"ת בלא בדיקה וכ' הר"ן שכן המנהג הפשוט. וכ"ד הטור סי' ל"ט ועיין בב"י שם ד"ה סירכא היוצא מן האונה או מן האומה והיא תלויה. ועיין בתה"א דל"ה ע"א שכ' בהטעם שא"צ בדיקה דלא דמי לישב לה קוץ בוושט ולספק דרוסה דהתם אתייליד בה ריעותא בבהמה שהרי התחיל בה מעשה האוסר אלא שאנו מסופקים אם נגמר המעשה וכיון שכן צריכה בדיקה מספק אבל בזו אין כאן שום הוכחות איסור שהרי אפשר שבאה סירכא זו מחמת רירין הבאין שלא מחמת נקב ותדע לך דהא על ארי בינייהו ואיהו שתיק ואינהו שתקין כו' יעו"ש. והדברים ק"ו להיכא דאתמר בהדיא בגמ' שהיא כשרה שאין להצריך בדיקה. ואפילו להאומרים שם דצריך בדיקה הוא משום דחששו לשמא מחמת נקב היא באה. וכן מוכח בת"ד סי' י"ב דלא מצריכין נפיחה רק היכא שנאמר בגמרא כגון ריאה הסמוכה לדופן דרב נחמיה בדיק ליה בפשורי לקולא. אבל סירכא תלויה א"צ בדיקה וכ"כ הכנה"ג סי' ל"ט אות קכ"ג שכן מוכח מדבריו. וא"כ ק"ו היכא שנאמר בגמרא כשרה שא"צ בדיקה. וגם לשטת התוס' שם דר"נ אאיכא מכה בדופן קאי עכ"פ רק שם הצריכו בדיקה ולא במקום שנאמר סתם כשרה. שלכן הצריכו לומר שם דר"נ בדיק לה בפשורי. וכ"פ הב"ח סעיף י"ג והלבוש וכ"נ ממהרש"ל ביש"ש סי' כ"ה. וכ"פ בש"ע סעיף ח' ואף להט"ז שם ס"ק י"ב שהצריך נפיחה היינו רק ממנהגא ולא מדינא. ובאמת דבריו אין מוכרחים כלל:

קיצור. מבה"ג משמע דגלדי גלדי א"צ נפיחה. וכ"מ מדעריב להו הש"ס בהדי חזותא חזותא דמשמע מהרמב"ם שא"צ שום בדיקה. וכ"מ מדין סירכא תלויה: