א

סימן לד

מעשה בא לידי ביריד תקצ"ב ששחטו שור גדול מאד ונמצא על הריאה מראה כחלבון ביצה אחר שנתבשלה והי' המראה בשני מקומות בריאה וקלפו הקרומים ונמצא שהמראה באה מחמת הבשר שנתקשה כמו חראשציק ונהפך ללובן הנ"ל וכשקלפו הקרומים מהבשר הי' במקום א' כמראה ריאה ממש. ובמקום הב' הי' דבוק הבשר מאד לעור וכשגררוהו עכ"ז נשאר מעט ונשתנה ממראה לובן אבל לא למראה ריאה ממש רק למראה כשרה והיה ג"כ הפסד גדול. והכשרתי כי י"ל דכשהמראה אינו קבוע בעור רק שמחמת הבשר שתחתיו נראה כן בעור וכשמסירים הבשר חוזר העור למראיתו הוא כשר וכמ"ש הרא"ה ור"ן גבי מוגלא. דמה לי בשר מה לי מוגלא. כיון שעיקר הטרפות הוא בקרומי' לבד ולא בבשר כמ"ש הרשב"א במ"ה. ואעפ"כ לא נשענתי ע"ז לבד כ"א בצירוף גדול שעיקר המראה כחלבון אפי' לאחר הבישול הטרפות מסופק מאד דהא כבקעת גופא הוי רק ספק טרפה לפ"ד הב"י וכחלבון [לא דמי] לבקעת וע' פר"ת סק"ג שדחה סברת מהרי"ל וע' בעל העיטור שבב"י סי' מ"ד ובד"מ סי' ל"ח. וא"כ הטרפות מצד עצמו הוי רק ס"ס. שוב מצאתי בפרי תבואה סי' ל"ח סעי' ס"ד דבשר י"ל דהוי כמוגלא (וכ"ש בנ"ד שנתקשה הבשר וה"ל כעין טינרי זהו סברת השו"ב ר' שמשון):