ח

ואגב שבאנו לדין תר"ל יש להקדים הצעה א' בכלל בענין דיני תר"ל אם כל התר"ל יש להן שורש לאיסור מדינא דגמ' או שיש חילוק ויש מקצתן שיש לחוש לשרשן מדינא דגמ' ומקצתן שהן רק חומרא. ומצאתי שני דיעות בזה בגדולי האחרונים. דהנה בתשו' פנ"י חי"ד סי' י"ב איתא שנשאל על שהיה בריאה רירין ודלדולין ובסוף הרירין יש שלחופית כמין בועה דמ"ז והשיב שהיה מכשיר וכי להוסיף על הטרפות יש כו' ואם נאמר מטעם סר"ת היוצאה מן הבועה גם זו חומרא יתירה ומנ"ל להוסיף כו' ע"ש. והנה נוסיף ביאור בענין תמיהתו וכי להוסיף על הטרפות יש. שא"כ באמת יש לתמוה על כל דיני תר"ל שלא נזכר בגמרא מנ"ל לחדש טרפות חדשות. וליישב דבריהם נ"ל עפמ"ש בשו"ת שער אפרים סי' נ"ה וז"ל לא ידעו מהו שאמרו חכמים אין מדמין בטרפות כו' דזיל בתר טעמיה כי חכמי המשנה והתלמוד מנו ריאה שניקבה ואח"כ פי' מהו ריאה שניקבה עכ"ל. וכוונתו כי ענין [וכי] להוסיף על הטרפות יש היינו שאין לחדש מין טרפות בחולי חדש אע"פ שיראה לנו שבהמות מתות עי"ז כל שאין לומר שזהו א' מהטרפות שמנו חז"ל וכמו מחו בגידא דנשיא דבודאי אין לו ענין לנקובת הריאה כו'. משא"כ גבי תר"ל אין אנו מוסיפין טרפות חדש ממש כי עיקר הטרפות הוא בגמרא נקובת הריאה. ורק אנו אומרים דכה"ג הוי נקובת הריאה כיון שיש תר"ל חיישינן לדילמא ניקבה הריאה וזה אפשר אינו בכלל הוספה שבגמרא. אך א"כ יפלא אדברי הפנ"י הנ"ל. דא"כ מהו ענין הנדון שלו לענין וכי להוסיף כו' הלא שם ג"כ הענין דמוכח שניקבה הריאה כיון שיש בועה תלוי' בסירכא תלוי' רגלים לדבר שניקבה הריאה דאל"כ מנין יתהוה בועה כזאת מבחוץ אם קרומי הריאה שלימים. ועכצ"ל דהפנ"י ס"ל דגם זה בכלל אין להוסיף כו' וכמש"ש הטעם דרוב בהמות כשרות הן כו' כללא דמלתא אין לנו לבדות טרפות מלבינו וברור בעיני שאין לפקפק בטרפה עכ"ל. ואע"פ שלדמיונינו נראה לכאורה שיש לחוש שמא ניקבה הריאה דאל"כ איך גדילה בועה על סר"ת ס"ל להפנ"י דאין לחוש כלל לזה. ויש לתלות שמהפשטת הלחות נתהוה כ"ז. ומש"ה כתב ג"כ אסר"ת מתוך הבועה דהוא ג"כ חומרא יתירה אלא שמ"מ לא חלק ע"ז משום די"ל דזה דומה לטרפות הנזכר בגמרא גבי העלתה צמחים כו' ע"ש:

ולכאורה נ"ל ראיה לדבריו מהרמב"ם ספ"י מה"ש שמנה הע' טרפות וע"ז כ' אין להוסיף כו' משמע קצת דס"ל דאפילו אפרטי פרטי טרפות אין מוסיפין דהיינו כל היכא דלא ברירא לן שניקבה הריאה עד"מ אין לנו לחוש ולאסור שמא מחמת חולי זה ניקבה הריאה. אא"כ יש להסתפק שמא חולי זה הוא מכלל הטרפות שמנו חז"ל. כמו עד"מ שאין אנו בקיאין בבשר שהרופא גורדו ולכן כל שנשתנה הבשר חיישינן כו'. וכן תרתי בועי דסמיכי הסכימו חז"ל או קבלו שחולי זה הוא מורה שניקבה הריאה וכיוצא בזה שמנו רז"ל והן הן הע' טרפות שכ' שמנו חכמי דורות הראשונים והסכימו עליהן בבתי דיני ישראל וכל שיש לחוש שמא זהו תרתי בועי דסמיכי ה"ז דינא דגמרא וכן בחששא דשאר טרפות שבגמ' אנו חוששין שמא מקרה זו היא ממש הדינא דגמ' דהיינו א' מן הע' טרפיות הנ"ל (או עכ"פ דומה להן ממש כעין דמיון סר"ת מתוך הבועה דלקמן) אבל זולתם אין לחוש דאל"כ יוכל למנות עוד. לכן לפ"ז א"א להחמיר בדיני תר"ל אא"כ באותן שיש מקום לומר שנכללו בדיני רז"ל כמו ע"ד דוגמא סר"ת מן הבועה שי"ל דדמי לריאה הסמוכה לדופן שהעלתה צמחים דהא סירכת הריאה לדופן כשרה מצד עצמה לר"נ כמו סר"ת לדידן ואפ"ה בהצטרף לזה הבועה טרפה. כמ"כ בהצטרף הבועה לסר"ת היוצאה ממנה יש להטריף וכיוצא בזה י"ל בבועה על הקמט דנכלל בכלל תרתי בועי דסמיכי. (אך התויק"ו כתב דזה לא דמי כלל לתב"ד) וזה נ"ל דעת התויק"ו סי' ל"ז ססק"ב שהביא רומע"ל שכ' בכלל על דיני תר"ל שאינם אלא חומרא והוא דעת תשו' פנ"י הנ"ל. אמנם דעת השו"ת ש"א הנ"ל אינו כן אלא דאפילו ענין תר"ל שאין מקום עליו לומר שנכלל בטרפות שבש"ס יש לאסור מדינא ואין זו הוספה על הטרפות כמשנ"ת טעמו. ובאמת שאין לו ראיה ע"ז והראיה שהביא מתשו' להרמב"ן סי' קס"ב הוא עזר כנגדו למעיין בגוף התשו' להרמב"ן. וכן דברי הרמב"ם הם לכאורה מנגד לזה. ולכאורה יש למצוא לו ראיה מתשו' הרשב"א סי' צ"ח שכ' ועוד היו מקצת חכמים מוסיפין והולכין בטרפות במה שאינו חיה כפי סברתם כו' הרי שיש כח להוסיף כו'. אך באמת זה אינו דהא טרפות בחולי חדש לכ"ע אין להוסיף והרשב"א מיירי שם ממין טרפות חדש כמו ניטלה הנוצה. אעכצ"ל דדוקא חכמי התנאים וכעין מ"ש הרמב"ם חכמי דורות הראשונים כו' כנ"ל. משא"כ אנו עלינו אמרו שאין להוסיף כו'. דכבר מנו חז"ל כל מה שהיא טרפה. וזולתן הכל כשר. מעתה אין לנו ראיה אפילו להוסיף טרפות במין טרפות שמנו חז"ל כמו לומר דבהצטרף ב' ריעותות ודאי ניקבה הריאה דמנ"ל זה אם לא כשי"ל שזה נכלל בהטרפות שמנו חז"ל ממש:

הרי נתבאר בכלל ב' דיעות בענין תר"ל לדעת השער אפרים וסיעתו כל מין תר"ל שיהי' טרפה מדינא. ומ"מ כבר כ' האחרונים דאפילו לפ"ז לא חמירא מספק טרפה ויש לזה ראיות ברורות דעכ"פ לא חמירא מספק טרפה. ולדעת הפנ"י ותויק"ו אין לחוש בתר"ל מדינא ממש רק באותן תר"ל שי"ל שנכלל בטרפות הנזכר בגמרא. אבל שאר התר"ל אינן רק חומרות האחרונים ומ"מ גם הם לא התירו אותם רק שלדבריהם י"ל הבו דלא להוסיף אתר"ל הנזכר וכיוצא. ולמעשה אין להקל נגד דעת הש"א וסיעתו. מיהו בנד"ז נלע"ד דגרב על הבועה יש לו דמיון חזק לתרתי בועי דסמיכי ומה דמספקא לי' להמ"כ בגרב על המורסא משום דתרתי מורסא דסמיכי אין לאסור ואעפ"כ מספקא לי' דהתם בסמיכי שאני לפי שאין דוחקות זו את זו. משא"כ בגרב על המורסא שמא יש לאסור כמו בתרתי בועי דסמיכי. ולכן עכ"פ בנד"ז אין להקל כלל. הגם דלכאורה צ"ע ממ"ש הב"י סס"י ל"ז בד"ה כתב המרדכי כשהבועה בריאה וניכרת בעבר אחר נראה להכשיר אי לא שפכי אהדדי עכ"ל. וכ"פ בש"ע הרי אע"פ שהם שני בועות זע"ז לא דיינינן להו כתרתי בועי דסמיכי. וע' מזה בכנה"ג בסי' ל"ז בהגהת הב"י אות נ"ג וז"ל ויראה דהחילוק ביניהם הוא דלא מטרפינן תרתי בועי דסמיכי אהדדי אלא דוקא כשהם לצד אחד דאז איכא למיחש דמחמת נקב הוא לפרש"י וכו'. אבל בבועה מעבר לעבר לא חיישינן להכי כיון שהכל הוא במקום אחד אלא שעוברת מעבר לעבר עכ"ל א"כ אפ"ל גבי גרב על הבועה כיון שהכל במקום אחד ה"ל כדין בועה מעבר לעבר דלא חיישינן בהו לתרתי בועי דסמיכי אע"ג דלא שפכי אהדדי. מיהו י"ל גרב על הבועה גרע טפי כיון הגרב מין אחר וה"ל כדין סירכא תלויה מן הבועה. וכ"ש לפמש"ל דבלא"ה החמירו האחרונים בווארצלין וגרע משאר גרב שבד"מ סי' ל"ח סק"ב. וגרב י"ל דומה לגילדי שבגמרא. משא"כ בווארצלין כנ"ל סעיף ו':