ו

והנה בלחם הפנים סי' ל"ח סעי' ה' ס"ק י"ג עמ"ש בש"ע יש בו קליפות כמו נתק והיא שלימה כשרה שזהו גלדי גלדי שבגמרא כמ"ש הטור ע"ז כתב הלחה"פ נ"ל שזהו שומא שקורין ווארטצלין שכתבנו וצריכין קליפה. עולת יצחק עכ"ל. וס"ק י"ד כ' כשרה בלא בדיקה. הנה הבין בדברי הרשד"ם שא"צ נפיחה אבל צריך קליפה. אבל מ"מ למדנו מדבריו דגילדי גילדי שבגמרא זהו שומא שקורין ווארטצלין וכ"כ הבל"י סס"י ל"ח רק שהחמיר עוד דצריך ג"כ נפיחת הריאה. ואחריו נמשך השמ"ח סעי' י"ח אלא שמלשונו נ' דווארטצלין אינו גילדי. והנה הבל"י כתב כן בשם הלבוש וז"ל שלימה כשרה וצריך בדיקה לבוש ש"ו הרי"ו ולא כמ"ש הלח"פ בלא בדיקה עכ"ל. ובאמת בלבוש כתב רק לשון השו"ע ואדרבה החגורת שמואל שם בהלבוש ס"ק י"א כתב כשרה פי' בלא בדיקה. ומ"ש בשם ש"ו הרי"ו דהיינו שחיטות ובדיקות של מהרי"ו לא מצאתי שם דבר מזה כ"א בהגהת מהר"צ שם בסוף הבדיקות הביא דין שלופרוק והחמיר בו. אמנם בשו"ת שבסוף ספר בית אפרים שם סי' כ"ח החמיר מאד בווארצלין שהקילוף מעכב ועיקר טענתו מה שיש בה בנותן טעם הוא שיש לומר דווארצלין כיון שמושרשים בהריאה לא דמי לגילדי גילדי שבגמרא שהן קליפות דדמי למצורע ואין מושרשים בהריאה. לכן אף אם גילדי גילדי שבגמרא כשרים בלא קילוף עכ"ז ווארטצלין שאני והקילוף מעכב בהם זהו דבריו. וא"כ אין הפי' כהדמש"א והלחה"פ והבל"י דגילדי גילדי הם ווארטצלין. ולמעשה יש להחמיר כדבריו:

קיצור. הדמש"א ולחה"פ והבל"י מפרשים דגילדי גילדי שבגמרא הם שומא שקורים ווארצלין. ועפ"ז היה מקום לצדד שאין הקילוף מעכב בהן דיעבד ובשו"ת שבסוף ספר בית אפרים סי' כ"ח כ' דאף אם גילדי שבגמרא אין הקילוף מעכב זהו קליפות דדמי למצורע. אבל ווארצלין כיון שנראים מושרשים בריאה הקילוף מעכב בהן. לכן למעשה אין לזוז מדעת האחרונים דהקילוף מעכב בהן: