ה

אעכצ"ל מדסתמו הפוסקים בעלי הש"ע להקל לדידן ג"כ בנתק סס"י ל"ח. [ע"כ] דס"ל דאין הבדיקה לראות אם נקלף חיובית כלל. והטעם פשוט דכיון דבגמרא אמרו סתם גילדי גילדי כשרה הרי כשרה משמע בלי שום בדיקה כמ"ש הרשב"א והרא"ש והר"ן הובא ב"י רס"י ל"ו גבי ריאה דאיגלד ומאי שנא כשרה דהכא מדהתם ודאי משמע ג"כ כן. אלא דהתם חשו לדעת בה"ג. משא"כ הכא דכל הראשונים הרי"ף והרא"ש והראב"ן והרשב"א ורבינו ירוחם ושא"פ כולם כתבו כלשון הגמרא כשרה סתם משמע ודאי בלי שום בדיקה (וע' חה"ר דנ"א ד"ה מחט ובשמעתא נמי אשכחן כשרה בבדיקה גבי מכה בדופן כו'. לכאורה הוא נגד מ"ש בעצמו גבי ריאה דאיגלד. ועוד דהא אנן קיי"ל גבי מכה בדופן שא"צ בדיקה כמ"ש בש"ע סי' ל"ט סכ"ב. וגם הארכתי בזה בתשו' אחרת המתחיל בגמרא פא"ט דמ"ו ע"ב ואמר רבא האי ריאה דקיימי גילדי גילדי כו' להוכיח דפי' כשרה בלי שום בדיקה יעו"ש [והוא לקמן סי' ל"ב]). ואין לומר דפי' גילדי אינו אא"כ נקלף דזה אינו דגילדי שהביא הערוך מיומא (דף מ"ד) כנ"ל הוא הדופן עצמו שם לא שייך כלל נקלף. גם למ"ש הראב"ד גרב וסתם גרב ודאי קשה לקולפו כמ"ש בסה"ת סי' ק"ג ונדבק בדוחק אל הבשר כו' ע"ש:

ומעתה צ"ל הטעם אמאי באמת לא חשו שמא נתהווה מחמת המכה שיצא ריר כנ"ל. וצריך לומר דהיינו הא דאשמעינן רבא דלא חיישינן לזה מפני שחז"ל הם ידעו וקבלו שדרך הריאה כך להעלות גלדים שלא מחמת מכה ונקיבת העור. ומשונה בזה הריאה משאר אברים. ואפשר הטעם משום דדרך הריאה שיתפשט ממנה לחות הרבה שלא ע"י נקב כמבואר בפר"ח סי' נ' בענין התהוות הבשר בלוי שע"ג הריאה שמתהווה ע"י התפשטות לחות מהריאה. ומש"ה י"ל שיתהווה שם גלד שלא ע"י מכה כלל. וכעין גלדי צואה בפ"ט דמקוואות. דפי' הר"ש כשיש זיעה הרבה על בשרו מתייבשת ונעשית כמין גלד. והרי בהריאה ה"ל מהסתם יש זיעה הרבה כיון שמתפשט ממנה לחות כנ"ל. לכך רגילות הוא שיתהווה הגלידים הנ"ל מזה ומש"ה לא חשו חז"ל אפילו לקולפם כלל ואע"ג שרש"י וכל המפרשים פירשו שהוא כעין מכה וגרב בהכרח צ"ל דדרך גלד הנ"ל להתהוות ממנו כמו מכה וגרב אבל הכל שלא ע"י נקיבת הריאה. ואשכחן כה"ג שהקילו רז"ל בריאה יותר משאר אברים שהנקב פוסל בהם לענין בועה עפמ"ש בבאר הגולה סס"י מ"ו בשם מהרש"ל שבכל מקום שאמרו חכמים ניקב טרפה צריך לפתוח הבועה ואם נשאר העור שלם תחתיו כשר כו' אבל אם הבשר רע הוי כנקב אבל בריאה נוהגין להכשיר ולא בדקינן במידי עכ"ל. מבואר דבשאר אברים מספקינן לנתמסמס העור שע"ג הבועה או שתחת הבועה וצריך בדיקה. ובריאה א"צ כלל בדיקה עכצ"ל משום דחז"ל ידעו שכך טבע הריאה כמו שהוא באמת ואין זה ענין לנתמסמס. משא"כ בשאר אברים. וכך י"ל שהריאה משונה ג"כ טבעה משאר אברים לענין גילדי גילדי. ובהכי ניחא דודאי בשאר אברים שהנקב פוסל אם יש גלד וגרב הוא סימן לניקב העור או קצתו עכ"פ כדמשמע בט"ז סי' מ"ח ס"ק י"ד. וסס"י כ"ג סק"ח. משא"כ בריאה דגילדי גילדי כשר צ"ל דכך דרך הריאה דוקא כנ"ל:

וכאשר כתבתי מוכח לכאורה בד"מ סי' ל"ח סק"ב שכתב גרב שעל הבועה טרפה שעל הטינרא מספקא לי'. ולא הצריך שיתקלף. ומשמע דבשאר ריאה גרב בלא טינרא כשרה. וגרב היינו גילדי כדלעיל בשם הראב"ד. וכ"כ בכנה"ג בהגהות הטור סס"י ל"ח אות י"ו. עמ"ש הטור יש בה גילדי גילדי. פי' קליפות קליפות כמו נתק כו' זה פרש"י שפירש גלדי גלדי קליפות קליפות וכן פי' הראב"ד בספר ת"ד סי' י"א שהוא כמו גרב ובה"ג דף קכ"ח ע"ד והרי"ף ורי"ו נט"ו חלק ה' אות ו' פירשו דדמי למצורע והיא היא שכן פני האיש המצורע קליפות קליפות וכ"כ הרשד"ם בה' בדיקות סי' ל"ח וכתב דמ"א דף צ"ו ע"ג ע"ד רש"י ונלע"ד שהוא יבלת ווארץ בל"א וכ"מ שיבלת בשר שקורין ווארץ עכ"ל. אמנם לשון הטור דכתב והיא שלימה משמע לכאורה דצריכה קליפה וצ"ל שמשוה זה לדין בשר בלוי שברוקח וכן הב"י סמכו ענין לו להטור דברי הרוקח הנ"ל. ובהרשד"ם שהביא הפר"ח סס"י ל"ח י"ל דס"ל שא"צ קליפה ומחלק בין קליפות הנקרא גילדי לבשר בלוי וכ"ד הפר"ח. וכבר הביא הבית אפרים עצמו בתשובתו דסי' כ"ח הנ"ל לשון מהרשד"ם שמתוכו יש לשמוע דא"צ לא קילוף ולא נפיחה וז"ל הרשד"ם יש בה קליפות כמו נתק והיא שלימה כשרה זה לשון הטור וראיתי מי שרצה להורות שצריך נפיחה מכח הלשון (ר"ל ממ"ש והיא שלימה) ועוד סמכו על מ"ש הרוקח ז"ל ואם על הריאה כמו חלב כסוי כמו בשר בלוי קולפין אותו ואם הריאה תחתיו יפה ושלימה כשרה נראה דבעי בדיקה ואני אומר דגלדי היינו קליפות לא צריך בדיקה שהרי הוזכר בגמרא והביאו הרי"ף ז"ל אמר רבא ריאה דקיימי גלדי גלדי אוכמא אוכמא חזותא חזותא כשרה דהדרא בריא כו' וכי היכי דהנהו כשרים וא"צ בדיקה ה"נ גילדי ועוד דזיל בתר טעמא דקאמר דהדרא בריא וכן אם יש בין קליפה לקליפה סירכא לא הוי כלום דהני קליפות לא מגוף הריאה הוי. ומ"ש הטור והיא שלימה פי' שאין אנו רואין נקב לא שצריך שתבדוק אותה ומ"ש הרוקח ענין אחר הוא שהוא כמו טילא אדוקה היטב בגוף הריאה ואפשר דבההיא צריכה בדיקה כנ"ל עכ"ל מהרשד"ם. פירושו בהטור והיא שלימה היינו שאין אנו רואין נקב זהו כמ"ש בסה"ת סי' י"ד בענין מחט שנמצאת בריאה כשהריאה שלימה דכשרה וז"ל הלכך מחט שנמצאת בתוך הריאה אם שלימה באה לפנינו ואין המחט ניכרת בחוץ וגם אין אנו רואין שום נקב מבחוץ כשרה עכ"ל. וכ' הב"י סס"י ל"ו דמשמע מדבריו שא"צ נפיחה וכשרה ע"י שאין אנו רואין בה שום נקב מבחוץ ואע"ג שכ' שהפוסקים חולקים עליו היינו משום שיש בה מחט. אבל עכ"ז לשון והיא שלימה שבטור יש לפרשו שאין אנו רואים שום נקב מבחוץ שעי"ז מכשיר הסה"ת אף בנמצא בה מחט וזהו ענין אם שלימה באה לפנינו. משא"כ בחתוכא דריאה ע"ש. כמ"כ יש לפרש לשון והיא שלימה שבטור היינו שאין אנו רואין בה שום נקב וכ"כ בראש אפרים סי' ל"ח ס"ק ק' שכך הבין הפרי תואר בהרשד"ם והוא חלק ע"ז לומר דהרשד"ם ג"כ מודה שצריכה קליפה רק שא"צ נפיחה. ואין דבריו מוכרחים. ובפרט דבד"מ סי' ל"ח משמע כן ותמיה לי שלא הביאו כלל דברי הד"מ הנ"ל ולא דמי לבשר בלוי דשם הקילוף בא להקל כדי לברר שאין זה בשר הריאה שנתקלקל כמ"ש הט"ז סס"י ל"ט ע"כ הקילוף מעכב דאל"כ חיישינן שזהו בשר הריאה שנתמסמס. אבל הכא גילדי גילדי לא גרע מריאה שהעלתה צמחים:

קיצור. אעכצ"ל דגילדי גילדי א"צ שום בדיקה כלל והיינו דאשמעינן רבא דבריאה יש גלדי גלדי שלא מחמת נקב. וכמו גבי בועה הקילו בריאה יותר מבשאר איברין שהנקב פוסל בהם שמחמירים בהם יותר בבועי עיין בשו"ע סי' מ"ו בבאר הגולה שם בשם מהרש"ל. וכן בד"מ סי' ל"ח סק"ב דגרב על הריאה כשר. ובכה"ג כ' בשם דמש"א דגילדי זהו יבלת שקורין ווארץ: