ג

אך מה שיש להחמיר בנדון זה דכל זה אם היה לנדון זה דין בועה. אבל הרי שו"ב אחד קבוע אומר שהוא ווארצלין וי"א שהוא בשר בלוי. וא"כ אם הווארצלין או הבשר בלוי היו נקלפים מעל הריאה בנחת היה ראוי להקל כנ"ל. אבל בנ"ד שהיה בלתי אפשר לקלוף שהיא הולכת בעומק בבשר הריאה. הרי יש להחמיר לכאורה אף אם הדלדול אינו מצטרף כלל לריעותא. דגבי בשר בלוי מבואר להדיא בהרוקח רס"י שפ"ב הובא בב"י סס"י ל"ח קולפין אותו ואם הריאה תחתיו יפה ושלימה כשרה. דעכ"פ הקילוף מעכב ודאי [אפי'] בדיעבד אמנם גבי ווארצלין עם היות שלא נתבאר בזה בראשונים דהקילוף מעכב אך יש ללמוד כן ממ"ש האחרונים הובא בשמ"ח סי' ל"ח סעי' י"ח גבי נתק הנז' בש"ע סס"י הנ"ל קולפין הקליפות ממנה וביאר שם נכדו הגאון ר"ז הנ"ל בפרת"ב שם סעיף ע"ג דה"ה בווארצלין ושהקילוף מעכב אפי' דיעבד. וז"ל אם לא קלף הווארצלין לראות שהריאה שלימה תחתיהם יש להטריף כו' וכן האריך בזה בתשובותיו שבספר הנ"ל סי' כ"ח. וכ"כ הלב"ש. וכ"ד הפמ"ג במשבצות סס"י ל"ט ס"ק כ"ד. אמנם לולי דברי רבותינו האחרונים היה מקום לפע"ד לומר מסוגי' הגמ' והפוסקים דאין הקילוף מעכב בדיעבד בנתק וקליפות וממילא ה"ה בווארצלין. ואע"פ שלענין מעשה חלילה לסמוך כלל לעשות שום קולא נגד פסק השמ"ח וסיעתו. מ"מ אמרתי להציע דבר זה שיהיה הדברים כדאי שלא לומר שהאוכלים ע"פ הוראות המתיר אכלו טרפה ח"ו. והוא זה בגמ' פא"ט (דמ"ו סע"ב) גרסינן ואמר רבא האי ריאה דקיימי גילדי גילדי. אוכמא אוכמא. חזותא חזותא כשרה עכ"ל. ופרש"י גילדי גילדי קליפות קליפות כעין מכות. ובהרי"ף והרא"ש כתבו איכא מאן דפריש גילדי גילדי דדמי למצורע. ובערוך ערך גלד הביא הגמ' הנ"ל והביא ג' דוגמות לזה. גילדי גילדי דעל קרן הפרה (רפ"ג דר"ה דכ"ו ע"א) וביומא (דמ"ד סע"ב) גלדה עבה דמחתה של כה"ג ושם פירש"י גילדה דופנה. וגילדו דמזבח הנחושת במד"ר פ' צו (פרשה ז'). והראב"ד בס' תמים דעים סי' י"א כתב וז"ל ול"נ דגילדי גילדי הוא כמו שהגליד פי המכה והוא כמו גרב. ואגליד כאהינא סומקא הוא כמו הגלודה שבמשנה וזה עיקר עכ"ל. ולכל הפירושים נראה דענין גילדי הוא שנעשה כעין קליפה עבה ומכה על עור הריאה ר"ל שהעור של הריאה הוא מתחת להמכה ועל גבי העור נעשה גלד וזהו ההפרש בין גילדי לצמחים ובועות דהם גדילים בין עור הריאה לבשר הריאה כמ"ש בב"י רס"י ל"ז בשם הרשב"א והר"ן ופשוט הוא. וצריך להבין טעם פשיטות ההיתר דגילדי גילדי. הרי לכאורה היה ראוי לאסור בפשיטות דהרי כיון שהגלד הזה הוא על עור הריאה ניכרין הדברים שהיה מכה בהריאה וניקבה הריאה והעלתה גלד. דכך דרך הגלד להתהוות בעור האדם וכענין גלד שחוץ למכה ושעל המכה במשניות דפרק ט' דמקוואות ופי' הרע"ב שם ריר היוצא מן המכה ונעשה כמו גליד והדבר פשוט שיציאת הריר הוא ע"י שניקב העור שעל גבי המכה. דכל מכה מסתמא היא בין עור לבשר וכמו בועות וצמחים הנ"ל דריאה וכשיוצא ריר מן המכה היינו על כרחן שניקב העור שעל גבי המכה ומזה נעשה אח"כ גלד על המכה וא"כ ה"נ בגלד שעל גבי הריאה אמאי לא נחוש לזה לומר שמסתמא היה בועה בין עור לבשר הריאה וניקבה העור הריאה ויצאה ריר מן המכה וזהו הגלד. מאחר שכן דרך התהוות הגלד ע"ג העור. וכמ"ש בערוך שם ע"פ שק תפרתי עלי גלדי באיוב סי' ט"ו. אמר איוב מנהגו של עולם מי שהיתה לו מכה ונתרפאת והעלת גלד כו' ע"ש. הרי דהתהוות הגלד הוא ע"י מכה ועכצ"ל כנ"ל דריר יוצא מן המכה ונעשה גליד כדפי' הרע"ב והוא בהר"ש שם. וא"כ בריאה שיש בה גילדי י"ל שניקבה הריאה:

קיצור. מהגמרא וכל הפוסקים יש לשמוע דבווארצלין אין הקילוף מעכב. מדאומר גילדי גילדי כשרה משמע בלי שום בדיקה ומפרש הכנה"ג בשם דמ"א דהיינו יבלת שקורין ווארץ וכ"מ מפי' הראב"ד דהיינו גרב ודומיא דגליד שעל המכה. ולכאורה קשה דהרי בגלד שעל המכה ניכר הדבר שהיתה מכה בהריאה וניקבה הריאה ונתרפאה והעלתה גלד וגרב. ולא דמי לצמחים ובועה דהתם שאני שגדילים בין עור לבשר אבל הכא גילדי שהוא ע"ג עור הריאה: