א

הנה לא הבנתי ד' רומע"ל במ"ש אפי' הי' בודאי סירכא תלוי' על הבועה בהפ"מ יכול לסמוך על הפר"ח ותב"ש ונ"ב. דהרי התב"ש בסי' ל"ז סק"ד (השני) ובשמ"ח שם ססע"י ב'. לא היקל בהפ"מ רק בדאזלא ע"י מיעוך גם הנ"ב חי"ד סי"ב לא היקל רק בכה"ג דוקא אבל בדלא אזלא ע"י מיעוך ודאי אין לסמוך אפי' בהפ"מ על מנהג שבפר"ח סי' ל"ט סקכ"א שנהגו באיזהו מקומן במושבותיהם נגד מנהג הפשוט שלנו. וא"כ אם רומע"ל מיירי שזה הדלדול אזלא ע"י מיעוך א"כ פשוט שיש להקל בהפ"מ כפסק התב"ש (אולם בנ"ד יש לחוש עוד דהווארצלען המושרש חמור מבועה וית' לקמן). דאף שהבל"י סי' ל"ז סק"ז החמיר מ"מ הגאונים שבזמננו ר' זלמן מרגליות ז"ל בדיני תר"ל סי' א' והלבושי שרד סי' ל"ז סק"ט הכריעו להקל כפסק התב"ש והנ"ב [ע' מפתח]. וכש"כ שבעיקר דין תר"ל אין להחמיר כ"כ לתפוס כל החומרות כיון שאין שרש דין זה דינא דגמ' וכמ"ש רומע"ל בשם התויק"ו. אמנם כ"ז בדאזלא ע"י מיעוך. אבל א"כ העיקר חסר מן הספר במכתב רומע"ל. אבל אם היה המעשה דלא אזלא ע"י מיעוך ודאי אין להקל כלל אם דלדול זה הוא סירכא תלוי' דהו"ל תר"ל סירכא תלוי' מתוך הבועה של מוגלא (ואפי' בבועה דמ"ז יש להחמיר עיין בזה חילוקי' בפרי תבואה דיני תר"ל סעי' א') ואין לצדד לכאורה רק עפמ"ש רומע"ל ודנתי אותה לטינרא או לבועה דאם נתפוס לשון ראשון שלו דהו"ל טינרא ובסר"ת מן הטינרא הוא כשר כמ"ש בש"ע סי' ל"ט ס"ח. וכ' מעל' וז"ל ולפ"ד אפי' אם הי' בשר בלוי כיון שמושרש בתוך בשר הריאה וא"א לקולפה ויש בה מוגלא הוי טינרא לפ"ד רש"ל ואף הרמ"א מודה בזה אלא שפוסק שאף בלתי ליחה הוי טינרא עכ"ל. והנה השמ"ח סי' ל"ז סי"ב וכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ד בשם דמש"א ס"ל דלפ"ד רמ"א אין לחשוב לטינרא אא"כ אין בה שום טיפת ליחה כמ"ש בהגהות מהרי"ו ושאר אחרונים ועיין בפרי תואר סי' ל"ז סק"ה בענין טינרא שרצה לחלוק לגמרי על היתר דטינרא לענין תרתי דסמיכי ור"ל דלא עדיפי ממ"ז ונהי דאנן לא קיי"ל כוותי' מ"מ עכ"פ אין להקל אא"כ הם צמחים קשים ממש לא במוגלא דא"כ אין שום טעם להקל בזה יותר מבועה לענין סמוכה ולענין סר"ת היוצא מהבועה וגם לדעת רש"ל צ"ל כן שהם קשים דוקא רק דאם יש בה קצת ליחות בשביל זה לא יצאו מכלל טינרא כיון שעיקרן קשה כמ"ש בתשו' רמ"א סי' ו' בשמו וז"ל רק שאינם כמוגלא ממש הנמצא בתוך הבועה כו' שיש בהן כעין מוגלא קשה עכ"ל. וכן נתבאר להדיא בהש"ך סי' ל"ז סק"ח. וא"כ בנ"ד שיש בה מוגלא הרבה אין שום מקום לומר דה"ל טינרא אפי' לדעת רש"ל וכ"ש לדעת רמ"א דכוותי' קיי"ל דלדידי' כל שיש טיפת ליחה אין זה טינרא אך לפי תשובת פנ"י סי' י"ב אפ"ל דבתר רובא אזלינן דכשרובא קשה אע"פ שמעט מוגלא יש בו י"ל דבתר רובא אזלינן וכתבתי במ"א דלענין תר"ל שהיא רק חששא יש לסמוך עליו מה גם דלשון הש"ך סק"ח דאפי' אין בו שום לחלוחית כו' מסייע קצת לזה. אך הפמ"ג בשפ"ד פי' דברי הש"ך באופן אחר. וז"ל לאו למימרא דכש"כ יש בו ליחה דזה אינו כו'. אך מה שי"ל הוא כיון דכתב רומע"ל דמצד הדלדול נתלבנה המראה למראה ריאה. א"כ אם יש לה מראה ריאה י"ל שאין זה בועה רק אטום כמשמעות הש"ך סי' ל"ז סק"ח הנ"ל. ובש"ע סי' ל"ו ס"ט בהג"ה. ובסר"ת מתוך האטום פסק השמ"ח סל"ט סמ"ו דטרפה. והפמ"ג סי' ל"ז במשבצות סק"ג בדיני תר"ל אות ז' העיר ספק בזה. דלהרשב"א דאטום אינו משום נקב א"כ שני הריעותות אין עדותן מכוונת. אך הלב"ש סי' ל"ה סק"א אות ל"ג כ' להחמיר. ותו דנ"ד דהו"ל צלקת אינו ענין כלל לאטום ולא עדיף מבועה. ומיהו גם בבועה כיון שיש מראה ריאה עליה אינו פוסל סירכא תלוי' ממנה כמ"ש השמ"ח סל"ט סמ"ז:

קיצור. בסר"ת היוצא מהבועה לא הקיל השמ"ח סי' ל"ז ססע"י ב' בהפ"מ רק בדאזלא ע"י מיעוך. והבל"י מחמיר דלא מהני מיעוך והלב"ש פסק כהשמ"ח. ויש לסייע להשמ"ח מאחר שבסירכא דבוקה שלא כסדרן שאסורה מדינא לכ"ע נוהגין להקל ע"י מיעוך כ"ש בסר"ת היוצא מהבועה. ואם בנד"ז לא אזלא ע"י מיעוך אין להקל אא"כ נאמר דנד"ז הוא טינרא. שבסר"ת היוצא מהטינרא כשר כמ"ש בש"ע סי' ל"ט ס"ח אך בנד"ז שיש בה מוגלא ודאי אין לה דין טינרא אף למהרש"ל כ"ש להרמ"א ע' שמ"ח סי' ל"ז סי"ב. רק בנד"ז שנתלבנה המראה למראה ריאה הנה אם נאמר דיש לזה דין אטום שהוא כמראה ריאה. אך בסר"ת מתוך האטום אסר השמ"ח סי' ל"ט סמ"ו אף שהפמ"ג סי' ל"ז סק"ג בד"ה והתנאי הרביעי העיר שלשטת הרשב"א באטום יש להקל מ"מ הלב"ש סי' ל"ה סק"א אות ל"ג כ' דרוב הפוסקים אין מפרשים כהרשב"א. מ"מ בבועה שיש מראה ריאה עליה אין פוסל סר"ת היוצא ממנה בשמ"ח סי' ל"ט סמ"ז. והא דבאטום פוסל סר"ת אף שאטום דומה למראה ריאה. צ"ל דאטום שאני כיון שאין עולה בנפיחה משא"כ גבי בועה. והכא ג"כ עלה בנפיחה: