א

סימן כח

בדין אונא שנתפצלה בעוביה לשנים אודות שהי' נהוג במחני' להורות על נחלקה האונא הגם שאין החודים שוין דין נחלקה ולא פיצול מקמא. ופיצול היינו סוברים כשהשרש לצד ראש הבהמה והחוד למטה או להפך בזה היינו דנין סוף לפצול כולו ולהתפרק. משא"כ אם הפיצול הולך מאיזה צד ולצד השורש האונא לא יתפרק. ומקרוב השגנו ספר בית אפרים ושם מבואר דזה הוי מאכיל טרפות עכ"ל. הנה לפעד"נ שהגאון מ' סענדר ז"ל שהחמיר בזה הובא בבית אפרים סי' ל"ה ס"ק פ"א. הפריז על מדותיו וכל גדולי אחרונים לא ס"ל כוותי' ואפילו זקנו הגאון הת"ש שכתב בפשיטות בשמ"ח סי' ל"ה סכ"ב בהכשר אונא שנתפצלה לשנים בעוביה אם שרש א' להם כעובי אצבע. וגם באין שרש לא חשש רק משום יתרת מגבה כו' עכ"ל. והרי להגאון מהר"ס צריך לזה תנאי' שלא יהי' חלק התחתון קצר מהעליון וכו' דאל"כ ה"ל פיצול מקמא. ומדוע לא התנה ע"ז השמ"ח כן וידוע דרכו בקדש להיות נזהר בדבריו דלא ליפוק מזה טעות ח"ו ואיך כאן נתן מכשול. כאילו בנתפצלה לשנים בעוביה אין שום חשש משום דין פיצול מקמא. רק משום יתרת. א"ו לא ס"ל כלל סברת נכדו הגר"ס כלל. וכ"מ מדברי רמ"א בהג"ה סעי' ה' שכ' אונא שנתפצלה לשנים ויש לה שרש א' כעובי אצבע אין נחשבת אלא לאחת עכ"ל. והובא ג"כ בד"מ אות ח' בשם מהר"י מולין. ומדלא התנה דדוקא בנתפצלה לרוחבה י"ל דה"ה בנתפצלה לעוביה כמ"ש השמ"ח סכ"ב וא"כ ש"מ דס"ל ג"כ כמש"ל בדעת השמ"ח. גם הגאון ר"ס הוצרך לומר על הפמ"ג בשפ"ד ס"ק ל"ז ג"כ ששגג בזה. ולא נ' כן. ומקודם צריך לעמוד קצת על מקור דין טרפות פיצול מקמא. להמכשירים יתרת מקמא דלכאורה יציבא בארעא וכו' שדין י"מ יש לו שרש בפוסקים ראשונים ובש"ס אעפ"כ מקילים על סמך הפוסקים המקילים וא"כ מדוע יטריפו בפיצול מקמא. וכבר עמדו ע"ז הט"ז והש"ך והלחם חמודות פא"ט סעי' ע"ו. והש"ך ס"ק ל"ז הביא שמהר"מ בס' מח"ב פי' דאין לאסור פיצול מקמא אלא במקום שאוסרים יתרת מקמא. אך הש"ך דחה דבריו ופי' דיש להטריף פיצול מקמא אף להמכשירים י"מ וכ"ד הט"ז ס"ק י"ג ומשום שזה סופו להתפרק כמבואר בדבריהם. ובלחם חמודות ס"ק ע"ו נ' דס"ל כמהר"ם. דז"ל שם וכ' עוד שמ"כ וז"ל קבלה מקמא אפילו ממלא הגומא טרפה כי נופל משם עכ"ל. וטעמא דמסתבר הוא ויתכן אפילו למכשירים כל יתרת דמקמא כדלקמן סעי' ע"ט דהכא שאני דהואיל ומוצאים גומא בריאה אין זו יתרת אלא שינוי שנשתנה בריאה עצמה. ואם יש לחוש שסופו להתפרק טרפה וצ"ע לקמן בסמוך לכך י"ל דהכא כי קיימא מקמא שלא בדרא דאוני דהיינו מן הורדא ולמטה עכ"ל הל"ח. הביאו הגאון ר"ז ז"ל בביאורו לש"ך סי' ל"ה ס"ק ל"ז. ופי' בו דהל"ח ר"ל דאין להטריף פיצול מקמא רק במקום די"מ טרפה אלא שהשיג עליו. ולפע"ד נ' פי' ד' הל"ח דס"ל כמ"ש מהרי"ו הובא בב"ח סי' ל"ה סעי' ו' וז"ל ויש מרבותינו שמטריפין יתרת מקמא ויש מכשירין ואפילו לפי דעת המכשירין דוקא שעומדת מקמא לאונות אבל מקמא לאומות טרפה עכ"ל. ולכן פי' הל"ח דאיסור פיצול מקמא היינו ג"כ מקמא לאומות דשם י"מ ג"כ טרפה אבל אם הפיצול הוא מקמא במקום אונות כיון דשם י"מ כשרה ה"ה פיצול מקמא דאין להטריף בפיצול יותר מביתרת שנז' טרפותו בש"ס ואפ"ה מכשירים מטעם דהכי רביתייהו מכ"ש בפיצול שי"ל שאינו יתרת כלל מנ"ל לאסור מעצמנו משום דסופו להתפרק מנ"ל זאת. וכן מצאתי בס' ימין משה סי' ל"ה ס"ק ל"ג שהביא כן בשם שחיטות מהר"ל רק שדחה דבריו. וכ"ה באמת דלא קיי"ל כן אלא כמ"ש הט"ז והש"ך ושאר אחרונים. אבל מ"מ יתברר לנו מזה דעת הל"ח. וז"ל ימין משה ואין חילוק בפיצול אם היא מקמא דאונא או אומא דלא כשחיטת מהר"ל שמחלק וכ' כנגד האונות אף מקמא כשר שמונחת במיצר החזה ואינה מתפרקת אלא כ"מ שיש פיצול בין באונא בין באומה טרפה ע"י בשם כמה גאונים עכ"ל. והנה המטריפי' ס"ל כמ"ש הט"ז והש"ך בטעם איסור פיצול מקמא. אבל שחיטות מהר"ל ג"כ יש לו רב דמסייע לו היינו הל"ח דכ' כן בפי' דמיירי כי קיימא מקמא שלא בדרי דאוני וכנ"ל. וכבר נת' טעמו שהוא ע"פ מ"ש מהרי"ו. ומ"מ אנן קיי"ל כהט"ז וש"ך להטריף כל פיצול מקמא אף כנגד האונות: