ב

אמנם להרמב"ם שפסק בפ"ה מה' תרומות ה"כ גבי חביות של יין דהוי ג"כ דומיא דמקוה שהוא רק ס'. וא"כ מ"ש פ"י מה' מקוואות שהוא ודאי אם נתרץ כמ"ש במל"מ שם דטומאה שאני וא"כ באיסור כה"ג ה"ל ס' והיינו משום דאמרינן אוקי חזקה להדי חזקה. גם באתייליד ריעותא כיון שלולי חזקת טומאה הי' טהור לגמרי כנ"ל. וא"כ בנוסף עוד ס' א' ה"ל ס"ס ויש לטהר לגמרי וכמ"ש הט"ז סי' כ"ד ס"ק י"ז אמנם לפמ"ש בשער המלך בפ"ה מה' תרומות איסור וטומאה שוין וחביות שאני ע"ש [חסר קצת]. והנה הפר"ח שפסק בכללי ס"ס ס"ק ט"ו דבחזקת איסור מהני ס"ס להתירה לגמרי יקשה לו מגמ' דנדה הנ"ל ששם לפי שיש חזקת איסור דהעמד טמא ע"ח לא מהני הס' שיש בהמקוה למפרע עם החזקת היתר אפי' לעשותם ס' דאורייתא וה"ל ודאי דאורייתא וא"כ איך כשיש ב' ספיקות יהי' מותר לגמרי. איברא למ"ד דבכאן ה"ל ס' דאורייתא כמ"ש בשם המל"מ אין קושי' מכאן דהחזקה מצד עצמה אינה חשובה כספק שקול שהרי סמוך מיעוטא לחזקה אמרי' דהוי פלגא והפר"ח אפשר דבעי' ב' ספיקות שקולי'. אבל לפמש"ל בשם שעה"מ דה"ל ודאי דאורייתא א"כ בנוסף ס' א' וה"ל ס"ס ה"ל ס' דאוריי' אפי' ביש חזקת היתר נגד חזקת איסור כ"ש בחזקת איסור לבד כנדון דהפר"ח. וי"ל דהפר"ח מיירי בענין דלא אתייליד ריעותא ובשם כבר נת"ל דה"ל ס' דאורייתא ובנוסף ס' א' ה"ל ס"ס וכנ"ל בשם הש"י ורז"ל וס"ל להפר"ח דה"ה בחזקת איסור לבד יש להתיר בס"ס באופן כזה. ועי"ל דהא דבמקוה עשאוהו כודאי משום דודאי חסר ואתאי והוי ריעותא גדולה. משא"כ באשה עם שי"ל הגס הגס חזיתי' מ"מ י"ל יותר דבב"א חזיתי' מבמקוה ומש"ה הו"ל ס' וחזקה מתירי' לגמרי וא"כ בסכין ונמצאת פגומה גם שיש חזקת איסור ה"ל ס' כיון דא"ל חסר ואתאי ודו"ק:

ובזה יובן מ"ש הרמב"ם פ"א הכ"ד בנמצא הסכין פגומה שהוא ספק נבלה משום דאמרי' אוקי חזקת הסכין נגד חזקת איסור והו"ל ספק. וע' תוס' דף י' ד"ה סכין אתרעי שלתי' קמא זהו החילוק בין סכין למקוה משום דבסכין לא שייך חסר ואתאי. וכ"פ בפ"ז ממעשר ה"ב. ונתיישבה תמיה' המל"מ שם והיינו טעמא משום דהתם נמי לא שייך חסר ואתאי. ושוב מצאתי כן בס' מים חיים להפר"ח בחי' לגיטין לסוף פ"ג דף [ל"א ע"ב]. ומ"ש הרמב"ם בלא בדק בסימני' שהוא ודאי נבלה היינו משום ששם אין חזקת היתר נגד חזקת איסור ואע"פ ששם יש רוב הוא רובא דתלוי במעשה ע' ברז"ל סי' כ"ה סק"ב וזה שלא כדברי הב"א בכללי חזקה שלו סי' א' שנדחק בזה כי מ"ש דחזקה דדינא הוא ס'. הוא נגד הגמרא בנדה שם העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל פירש"י טבילה הוגנת ר"ל שמחמת חזקת טומאה שלו נחזיק שהמקוה היתה חסרה אע"פ שבודאי עשה מעשה וטבל ונתכסה גופו במי המקוה והרי זה ממש דומיא דסכין פגומה אעפ"כ יש טומאה ודאית מחמת זה אפי' בלא טעם דחסר ואתאי רק מחמת ספק כי חסר ואתאי לא נצרך בגמ' שם רק לדחות חזקת המקוה ע"ש וכן ביבמות (ד"ל ע"ב) אשה בחזקת היתר נגד ספק גירושין הוא ג"כ רק חזקה דדינא. אמנם לכאו' יש סתירה למש"ל דישב קוץ בוושט הוא ס' בחזקת היתר אלא שיש חזקת איסור נגדו מהא דמשני הגמ' לעולא דל"ד לשתי חתיכות א' של חלב וא' של שומן משום דהתם אתחזק איסורא דהא התם אתחזק התירא ג"כ וא"כ בישב לו קוץ בוושט הוא נמי דכוותיה. וי"ל דודאי יש לחלק דבנ"ד הרי השחיטה ביטלה החזקת איסור וסילקה אותה רק שלפי שנולד ספק באת לעוררו. משא"כ בשתי חתיכות וסברא זו כתובה ברז"ל סי' כ"ד ס"ק מ"ו לתרץ הב"י. וז"ש עולא התם אתחזק איסורא ור"ל שלא סילק חזקת היתר את החזקת איסור ושניהם כא' שקולים משא"כ הכא. ולכן חזר והקשה עליו מהשוחט בסכין ונמצאת פגומה ששם ג"כ סילק חזקת היתר דסכין את חזקת איסור דבהמה וכשנעשית פגומה חוזר וניער עד שמחמת זה אסור. דאל"כ הי' מעמידין הסכין בחזקתו כמו האשה בנדה שם. וכמו המקוה לולי חזקת טומאה וחסר ואתאי וכנ"ל והשיב עולא התם אתייליד ריעותא דבכה"ג מודינא דנתעורר החזקת איסור וכמ"ש רז"ל שם. ולפ"ז לדידן דלא קיי"ל כעולא עכצ"ל דגם בלא ריעותא ברורה כזאת נתעורר החזקת איסור ומ"מ י"ל דבעינן שהוחל הטורף וכמ"ש הרשב"א כי ד' מיני ריעותא הם ריעותא כמו מקוה דחסר ואתאי שמצטרפת לחזקת איסור לעשות ודאי טומאה גם שיש חזקת היתר נגדו למטה מזה ריעותא דסכין פגומה כי הריעותא ברורה רק שהספק בזמן ומחזיקין מזמן לזמן למטה מזה ישב לה קוץ שהוחל הטורף. אבל למטה מזה כגון משרז"ל לפ"ד הד"מ (כגון סירכא ספק כסדרן ס' שלא כסדרן לא הוי ריעותא כלל הגם שהוא ס' דאורייתא) ואין מעורר החזקת איסור וחזר והקשו לו מספק דרוסה ששם ג"כ יש חזקת איסור נגד כי אולי נדרסו הסימנים וכמ"ש הפליתי סי' ק"י ואין שם ריעותא כסכין פגומה וע"ז הוצרך לתרץ שאין חוששין לס' דרוסה ומה שאנו חוששין הוא מטעם הנ"ל שמתעורר חזקת איסור גם בריעותא כזו. אך מה שאנו חוששין בבדיקת כל הגוף היינו משום דשכיחא כו' ע' תוס'. ולפ"ז כל קושי' הגמ' מדוקדק מאד כסדרן. והנה מהרא"ש ב' הראב"ן שפסק כעולא ע"כ ס"ל דכל שאין ריעותא ברורה כסכין פגומה אינו מתעורר החזקת איסור ומהתוס' אין להוכיח סתירת שטה זו. דלכאורה קשה מאי מקשים התוס' לימא נשחטה הותרה דומיא דבא זאב הלא ל"ד להתם כיון שבכאן יש חזקת איסור נגד. וי"ל דהתוס' מדרוסה לבד קשי' להו ומבדיקת כל הגוף שבכל הגוף אין חזקת איסור נגד דומיא דבני מעיים נקובי'. ואין לומר מגו שצ"ל בדיקת הסי' בעינן בדיקת כל הגוף דלקולא וחומרא לא אמרינן מגו. ע' ש"ע א"ח סי' תר"ל סעי"ז ובב"י שם וע"כ הוצרכו לתרץ דדרוסה שכיחא. ואין להקשות ע"ז מסוגיא דיבמות (ד"ל ע"ב) שהביאו התוס' דאמרינן אשה בחזקת היתר לשוק עומדת מחמת הצרה והרי יש חזקת איסור נגד לולי הצרה. וא"כ כשנולד ספק בחזקת היתר דצרה נתעורר החזקת איסור וה"ל דומיא דישב קוץ בוושט זה אינו כי מכיון שהצרה היא אשה בפ"ע ולגבה אין חזקה נגד ואוקימנא אחזקתה ומכיון שהוחזקה בא"א לגבי עצמה שוב גם לגבי חבירתה יש לה דין א"א לגמרי הגם שיש בה ספק כי כבר העמידו הספק על חזקתו במקומו ושוב אינו משתנה גם במקום אחר גם שבשם יש עוד חזקה נגד וכמ"ש במ"א בענין המחלוקת שבין הסמ"ע סי' ל"ו סק"ח להט"ז ע"ש: