ד

ואין להקשות מתשו' מהרי"ק שרש ל"ה שבב"י סס"י כ"ד ובש"ע סעי' י"ז בהג"ה ולא אמרינן דמחמת זריקה כו' והיינו אף את"ל דשכיח יותר שמחמת זריקה נשמט ע"ש במהרי"ק שהביא ראיה ע"ז מהא דטבל ועלה כו' שי"ל שאני התם דאיכא ריעותא ודאית לפנינו וכמ"ש אאזמו"ר שם ס"ק מ"ם דריעותא ברורה מדאורייתא היא זו כו' ומוקמינן חזקה להדי חזקה. מאחר דאיכא ריעותא דהרי שמוטה לפניך כמו בסכין שנמצאת פגומה (מיהו ראייתו דמהרי"ק ע"ז אינה מכוונת דבטבל ועלה ליכא חזקה דהתירא כנגד כו'. וי"ל דשם נמי החפיפה היא חזקה דהתירא וכמו בדיקת הסכין כו' ועיין בי"ד סס"י קצ"ט) וגם לא שייך לומר עליך הראיה שנשמטה קודם שחיטה כו' ע"ש. משא"כ בנ"ד הוא הפך כ"ז דליכא ריעותא כהנ"ל לפנינו. ולכן יש לומר ג"כ עליך הראי' כו'. ועוד דהת"ש סכ"ד ס"ק ל"א דקדק מדברי הלבוש דאילו היה כח בפרכוס כו' אלא שהשיג עליו והתויק"ו סק"ז עמד לימין הלבוש זקנו אלא שלנ"ד אף לדעת הת"ש ומהרי"ק יש לחלק טובא כנ"ל:

ועוד ראיה ממ"ש הב"י סס"י כ"ד בשם האגור וז"ל נשאל מהר"ר יעקב מולן גדול הדור על אחד ששחט עוף כדרכו בהכשר ואחר גמר שחיטה מצא טבעת מהגרגרת שלם על הסכין והשיב דכשר דע"י גלגול הגרגרת נעשה זה עכ"ל. והרמ"א בד"מ שם כ' בשם מהרא"ק ממהרי"ל להטריף. ובתשו' שארית יוסף סי' מ"ז גיסו של הרמ"א כ' שלא יכול להחליט הדין כו' ע"ש שאינו כמ"ש בד"מ משמו בודאי לאיסור. והפר"ח כ' שהם נוהגים כדברי הב"י בש"ע להקל והת"ש חלק עליו להחמיר טובא. ומצאתי בתויק"ו סי' כ"ד סק"ו האריך בדין זה וכ' שטעם המתירים יש לפרש בשני אופנים הא' דאפילו אי נימא שזהו ספק בשחיטה אפ"ה כשרה ע"פ מה שכתב הוא ז"ל בסי' כ"ה דבספק שמוטה אע"פ שהוא ספק בשחיטה אם יש לתלות בהיתר יותר תלינן ומטעם דאע"פ דאיכא חזקה דאיסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אפ"ה כיון דאיכא חזקה דהתירא ג"כ כנגדה והוא חזקה דאתיא מכח רובא דרוב בהמות הסימנים שלהם אינם שמוטים ואיכא למיתלי להתירא טפי תלינן וה"ה דתלינן להתירא מהאי טעמא די"ל דהתירא שכיח טפי ולומר שנעשה ע"י הסכין. והביא ראי' ממ"ש הב"י סי' ל"ד בשם חידושי הרשב"א והביאו הרמ"א שם בש"ע ס"ט. האופן הב' י"ל דס"ל שזה אינו ספק בשחיטה כלל ולא דמי לשמוטה יעו"ש אף דפסוקת הגרגרת הוי נבלה מ"מ אינו נק' ספק בשחיטה אלא שלא החליט זה. אבל בנקובת הוושט ס"ל בפשיטות דאף דהוה נבלה עכ"ז כשיש ספק נקובת הוושט אין זה ספק בשחיטה כלל משום דהספק לא הוי בשחיטה דהשחיטה הוא כראוי לפנינו כו' ובסוף ס"ק הנ"ל בד"ה אם נפסק הגרגרת ברובו העלה להקל אם ניכר שנשחטה רק שהספק שמא נעקר הטבעת קודם שחיטה כו' אם הוא בענין שיש לצדד ולתלות יותר שנעשה אחר השחיטה כו' יעו"ש כי האריך מאד. ולפי דבריו אם בספק דפסוקת הגרגרת היקל כשההיתר שכיח טפי ק"ו בנדון חשש נקובת הוושט דפשיטא ליה שאינו ספק בשחיטה. אך מדברי שאר אחרונים לא משמע כן. והגאון אאזמו"ר ז"ל כ' סי' כ"ד סק"מ הפך דבריו וז"ל ואף לפ"ד המקילין גבי סכין כשיש לתלות יותר בלאחר שחיטה היינו משום דסכין איתרעי בהמה לא אתרעי כמש"ל סי' י"ח. אבל בשמוטה דעוף גופיה איתרע לכ"ע לא תלינן כו' עכ"ל. הרי זהו הפך דברי התויק"ו באופן הראשון שלו והתויק"ו מפרש סכין אתרעי והוא יש לו חזקת כשרות ע"ש סי' כ"ה סק"ז ובסי' כ"ה בד"ה נחזור לענינינו שלדעת הר"ן. אך פי' זה הוא דחוק ורש"י ושאר מפרשי' מפרשים כפשוטו דאין הריעותא בהבהמה עצמה ואע"ג דהא בהא תליא. מיהו הרשב"א בתה"א דף י"ז סע"א ובחידושיו ד"י סד"ה מאי לאו י"ל מפרש כהתויק"ו. ותדע דפסק בתה"ק הובא בטוש"ע סס"י קצ"ט סעיף י"א בד"א כו' אבל אם נתעסקה כו' והקשה הבאה"ג והש"ך וליישב זה צ"ל כמ"ש התויק"ו דכיון דבשיבר בה עצמות קיי"ל כרב חסדא א"כ ה"ה בנתעסקה באותו המין אח"כ תולין אף שלא היה החפיפה סמוך עונה להטבילה לל"ק דנדה דס"ו דסמוך היינו עונה. וסוגי' דחולין מיירי בשהיה רחוק עונה ומדמה לה להשוחט בסכין כו' וא"כ כיון דקיי"ל בשיבר בה עצמות לקולא ה"ה בנתעסקה בו. ועדיין קשה הא יש לחלק דבסכין שאני דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי משא"כ בטבילה ע"כ מזה הוכיח התויק"ו פירושו הנ"ל דפי' סכין אתרעאי שיש לו חזקת כשרות. אך יש לתרץ באופן אחר דהא שהוצרך רב חסדא לתירוץ דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי היינו לשטתו דס"ל דאף שלא שיבר בה עצמות תלינן אימא בעצם דמפרקת איפגום ע"ז א"א לומר רק הטעם דסכין לבד אתרעאי כו'. אבל בשיבר בה עצמות ממש י"ל שא"צ לטעם זה דהא הש"ס לא ס"ל חילוקו זה דאי ס"ל ה"ל להכשיר אפי' בעצם דמפרקת כרב חסדא ומדלא מכשיר בזה יש לומר דלא ס"ל טעם וחילוק זה כיון דהא בהא תליא ואעפ"כ מכשיר בשיבר בה עצם לכן ה"ה בנתעסק' באותו המין אף שהריעותא בה. גם האופן הב' שלו אינו כן לדברי אאזמו"ר ז"ל סס"י ל"ג שכתב אבל ישב קוץ בוושט ה"ל ספק בשחיטה להרמב"ם ורש"י דס"ל דנקובת הוושט נבלה כו' ע"ש. ומ"מ נלע"ד דדברי התויק"ו באופן השני שלו יש להם עמוד שיסמוך עליו והיינו לדברי הרשב"א ביבמות (דל"א) שהובאו לעיל. דה"ט דאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת משום דעליך הראיה שנעשה בה מעשה המכשירה. ומיהו אאזמו"ר נ"ע ס"ל דאפי' להרשב"א לא שייך לומר הכי בכה"ג כיון שעכשיו הוא ודאי פסוקת הגרגרת והספק על הזמן כו' ע"ש סק"מ דמ"מ כיון שהיא שמוטה לפניך כו'. וכ"ש לשאר מפרשים דהטעם דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אינו מטעם דהרשב"א. ולכן פי' אאזמו"ר נ"ע בסי' כ"ד סעי' י"ט ס"ק מ"ו טעמו דהאגור והרב"י המתירים במצא טבעת מהגרגרת באופן אחר משום דכיון שתלינן שנשחטה בב' מקומות כו' ואין כאן עיקור כלל בטבעת וכיון דליכא הכא ריעותא כו' ורש"ל וסיעתו האוסרים ס"ל דבא ע"י עיקור ויש כאן ריעותא כו' ע"ש וס"ק מ"ז. ולפ"ז בנ"ד לא מיבעיא לדברי התויק"ו פשיטא דיש להקל בנד"ז דמחליט בבירור דספק נקובת הוושט אינו ספק בשחיטה כלל. וכ"ש דאיכא רובא להתירא. אך גם לדברי הת"ש ואאזמו"ר נ"ע דלא ס"ל כהתויק"ו. וגם ס"ל כהאוסרים במצא טבעת דלא כהאגור והרב"י. מ"מ הרי הטעם משום שיש כאן ריעותא ברורה לשטתם והספק אם קודם שחיטת הרוב נעשה או אח"כ ע"כ ה"ל ספק בשחיטה. אבל אם היו מודים להרב"י בסברא זו שיש לתלות יותר שנעשה ע"י ששחט בב' וג' מקומות. וי"ל שליכא שום ריעותא היו מודים לו דאין מעוררים החזקת איסור כו' כדמשמע מדברי אאזמו"ר נ"ע ס"ק מ"ו. וא"כ בנד"ז דליכא ריעותא ודאית כלל. כ"א חששא לכ"ע יש להקל הכא כמו התם להרב"י. מיהו לכאורה תליא בפלוגתא דהט"ז והת"ש שם. דהט"ז סס"י כ"ד ס"ק י"ז כתב ופעם אחת בא לידי כו' דבזה נראה ברור כו' שהרי נחתכה הטבעת כו'. והת"ש ס"ק ל"ג חלק עליו. וכ' דאפילו אי הוה קצת רגלים לדבר אין להתיר תדע דבגמרא אמרינן דא"א לשמוטה כו' ומ"מ לא רצה לסמוך ע"ז והצריך להקיף כו' ע"ש. וע' בדברי אאזמו"ר הגאון ז"ל ס"ק מ"ז ביאור דבריו שאפילו יש לתלות להקל יותר מלהחמיר לא תלינן עד שיהיה ההיתר ברור. וא"כ להת"ש וסיעתו י"ל ה"ה הכא למ"ד דנקובת הוושט הוה נבלה ואין השחיטה מועלת בו י"ל שאפילו יש לתלות להקל יותר כו' אך זה אינו דגם להת"ש שם יש לחלק משום דשאני התם שיש ריעותא. וכיון דאיכא ריעותא מעוררים החזקת איסור. וע"ז שייך ראיה שלו משמוטה ולהרמב"ם פ"ג הי"ו וסיעתו אין משם ראיה. אבל בנדון זה שאין ריעותא לפנינו אין שום התחלת ראיה משמוטה. ומה גם בהצטרף לזה הסברא דנקובת הוושט היא רק טרפה וסברא דעכ"פ אין זה ספק בשחיטה ול"ד לספק פסוקת הגרגרת שי"ל יותר דהוי ספק בשחיטה כמ"ש בתויק"ו. מכל הלין גם להת"ש יש להקל הכא. וכמ"ש הת"ש עצמו שם גבי ב' חתיכות בקנה דהכא לא נעקר מידי. בשגם כי בתשו' שבו"י ח"ב סי' נ"ה פסק כהט"ז. וכן ודאי יש לנטות לדעת התויק"ו דלעיל ולדעת המהר"צ שנטו לומר דאין זה דומה לשמוטה כו':

בש"ע אדמ"ו סי' י"ח סק"ב בשם ת' ש"י כשיש ספק אם נחשב פגימה ה"ל ס"ס שמא מחמת המפרקת ושמא אינו פגימה ואף להאומרים דבחזקת איסור לא מהני ס"ס יש עוד חזקה. וה"נ י"ל רובא עדיף כמו ס"ס וחזקה אוקי הוושט בחזקתו. נוסף ע"ז דליכא ריעותא. לכן אף לפמ"ש בתשו' הרשב"א סי' ת"א די"ל דס"ס עדיף מרובא. מ"מ הכא המעלה דליכא ריעותא עדיף: