ג

והנה בתויק"ו רס"י י"ח בחותך במפרקת היקל דקיי"ל כתירוץ ראשון דתוספות חולין (ד"י ע"א) ד"ה סכין. וי"ל דשא"ה דאיכא למימר חסר ואתאי. אמנם לדבריו קשה במ"ש ליישב דהא דלא קיי"ל כרב חסדא בלא שיבר בה עצמות משום שיצתה מחזקתה. דהא אנן קיי"ל בי"ד סי' פ"א דלא כהרשב"א אלא אפילו נטרפה לפני שחיטה. ולא דמי לכתם יבש דעל כרחך ראתה מכבר זמן רב. ע"כ נראה גם בשאר ריעותא אע"ג דליכא למימר חסר ואתאי אסור בתר"ל וכדמשמע ג"כ בפרק כל הגט (דל"א ע"א). וחתך במפרקת אינו מבטל הריעותא שלפנינו ועיין בדברי אאזמו"ר [בקו"א] סי' י"ח סס"ק ח'. משא"כ הכא דליכא ריעותא לפנינו ולא שכיח כלל שינקוב הוושט. וגם איכא רובא וחזקה וס"ס לקולא. רובא כמ"ש כת"ר שאפילו מבהמות החולים רוב הניקזים חיים. וגם חזקה דאוקי בהמה והוושט אחזקתה שלא ניקב הוושט. והיכא דאיכא רובא וחזקה לקולא ה"ל חשש האיסור מיעוטא דמיעוטא. ואפילו ר' מאיר דחייש למיעוטא אינו חושש בכה"ג ר"פ בתרא דיבמות (דקי"ט ע"ב). ונוסף ע"ז עוד ס"ס היינו הרובא שלא הגיע להוושט כלל והמיעוט שהגיע להוושט יש ספק שמא לא ניקב רק עור אחד. וא"כ לגבי החלב פשיטא דיש להתיר מה"ט. דהא ליכא כאן תר"ל כלל. רק כשנשחטה לגבי הבשר י"ל נוסף חזקת איסור לנגד. דאוקי הבהמה אחזקת איסור דבהמה בחייה דלא מהני לה השחיטה משום דשמא ניקב הוושט. וכן בספר תויק"ו סס"י פ"א דקנ"ה סע"ב ודקנ"ו ע"א חילק בין הבהמה עצמה להגבינות והביצים שאע"פ שהבהמה והעוף אסורים החלב והביצים מותרים אלא שלא התיר החלב והביצים רק מה שנחלב קודם שנודע הספק כו' ע"ש. אך י"ל זהו לענין ספק שקול. שאין להתירו כ"א מחמת חזקת כשרות של הבהמה והעוף וכיון שהבהמה והעוף נולד בהם ספק שקול בטרפות והם אסורות מספק. א"א להתיר גם החלב והביצים. אבל לגבי נדון דידן שהרוב להיתר. א"כ אין להחמיר כלל על החלב והבצים. כיון שבהמה זו יש בה רוב להתיר מהכ"ת נחמיר על דבר שבה שאין צריך שחיטה. אף את"ל שעל הבשר שטעון שחיטה יש להחמיר. ועיין בש"ע סי' כ"ד ססע"י ט"ו בהג"ה. ובדברי אזמו"ר ז"ל שם סס"ק ל"ו והבו דלא לוסיף עלה לאסור החלב והביצים שאינן בחזקת איסור כו'. וראיה מהש"ס פרק בהמה המקשה (דס"ט ע"א) מהו לגמוע את חלבו כו' הרי הסברא שאע"פ שהאבר של הבן פקועה יהי' אסור לאחר שחיטה משום אמ"ה עכ"ז החלב יהיה מותר. ואע"ג דבאמת מספקינן או דלמא כו' הכא לית ליה תקנתא בשחיטה. היינו התם דבודאי לית ליה תקנתא בשחיטה מצד הדין הגמור. אבל הכא הא דלית ליה תקנתא בשחיטה זהו רק מחששא ומיעוטא. ולגבי החלב שאינו בחזקת איסור האי מיעוטא כמאן דליתא דמיא. ויש לדון לגבי החלב כאילו הבהמה יש לה היתר בשחיטה. כיון דחששא זו המספק שלא יהי' להבשר היתר בשחיטה היא רק מחמת מיעוטא וחזקה. והרי לגבי החלב דאין שייכות בו לשחיטה אין כאן שום חזקה לאיסור גם בהבהמה כ"א נשאר מיעוטא לבד. וכה"ג פסק הש"ך בסי' פ"ו ס"ג ס"ק י"א. וכ"כ הפר"ח שם סק"י. והנה הב"ח סי' י"ד ס"ז כ' אבל בן פקועה שבא על הבהמה כו' אע"ג דאין תקנה לולד בשחיטה כו' פשיטא לן דחלבו מותר עכ"ל. א"כ לדבריו כ"ש בנד"ז. והט"ז שם סק"ו והש"ך ס"ק י"א השיגו על הב"ח ובתשו' הרשב"א ח"ג סי' שס"ג שהזכיר הב"י סי' כ"ד משמע כהב"ח וז"ל ושוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי דהוה ס"ד בגמ' (דע"ה סע"א) למימר דלדברי המתיר אסור ולדו וחלבו מותרין ואע"פ שאין לו היתר בשחיטה וזה ודאי מוליד הוא דאמר רב משרשיא לדברי האומר חוששין לזרע האב בן פקועה דאזיל אבהמה מעליתא הולד אין לו תקנה עכ"ל. מיהו הפר"ח שם ג"כ חלק על הב"ח ועל הרשב"א אף גבי עיקור לענין החלב והביצים. אך גם לדבריהם יש לחלק דשאני התם דודאי אין לו תקנה בשחיטה. משא"כ הכא דרק מחששא בעלמא הוא ולגבי החלב אין לנו ליזל בתר חששא. ולכן אפשר לומר שכיון שהתרנו החלב והגבינות א"כ י"ל דריעותא זו דחשש נקובת הוושט כבר נתבטלה קודם השחיטה כשהיינו דנין על חלבה וא"כ י"ל אמש אכלנו מחלבה כו'. ול"ד לתר"ל דשוחט בסכין ונמצאת פגומה ונמצא חתך במפרקת דהריעותא נולדה כשיש חזקת איסור ולא נתבטלה מקודם. ועוד יש לחלק עפמ"ש הרשב"א ביבמות פרק ארבעה אחין (דל"א) סד"ה אשה זו בחזקת היתר לשוק. דהתם גבי בהמה כו' עד שיתחדש בה ענין המכשירה כו' עליך הראיה כו' דנעשה בה מעשה האוסרה עליך הראיה עכ"ל. וא"כ כשהסכין נמצא פגום הרי יש ריעותא גמורה. לכן י"ל עליך הראיה שהוכשרה. וחתך המפרקת אינו ראיה אף דשכיח יותר להרא"ש. מ"מ אינו נקרא ראיה ממש. אבל הכא הרי נשחטה בטוב ואין לפנינו שום ריעותא ברורה כפגימה. אלא שאתה חושש שמא ניקב הוושט מקודם. הרי י"ל להפך עליך הראיה שנעשה בה מעשה האוסרה היינו נקב. דהא יש רובא וחזקה לקולא. והמיעוט הוא לומר שנעשה מעשה האוסר. הרי עליך הראיה. והרי לרבה ביבמות שם מהני טעמא דעליך הראיה אף בספק שקול ממש. ואף לאביי ורבא שם דלא ס"ל כרבה י"ל משום שהספק שקול ע"כ לא סמכינן על חזקה אף שי"ל עליך הראיה כנ"ל. אבל הכא דרובא ממש לקולא וגם בהמיעוט יש ספק כנ"ל י"ל דודאי יודו דסמכינן אחזקה לומר עליך הראיה שנעשה בה מעשה האוסרה ועוד יש לצרף לסניף דעת הרא"ש פרק השוחט סי' ו' דס"ל דנקובת הוושט היא טרפה ולא נבלה כמש"ש אע"ג דמיטרפא בנקיבת הוושט דלמא לא פסלה שהייה אלא במידי דמנבלה ביה כגון אחר רוב סימן עכ"ל וכ"כ אאזמו"ר ז"ל סס"י ל"ג בשם התוספות וז"ל ושטה רביעית היא שטת התוס' דס"ל דנקובת הוושט אינה אלא טרפה. שלפי סברא זו אין שום מקום לחוש כאן דהא איכא רק רובא וחזקה וס"ס לקולא בלי שום חזקת איסור. ואף דאנן קיי"ל דהוי נבלה כמ"ש בש"ע סי' ל"ג ס"ג. ומ"מ הנה בתויק"ו סי' כ"ד ססק"ו העלה דחשש נקובת הוושט פשיטא דאינו נק' ספק בשחיטה כלל אף דנקובת הוושט הוי נבלה יעו"ש. וכ"ה ג"כ דעת המהר"צ ס"ק צ"ג וס"ק קט"ז שהביא כת"ר. ואף שאין כ"ז מוסכם. מ"מ בנדון זה שאין כאן ריעותא ממש רק חששא י"ל לכ"ע אמת כן. וע' עוד בספר פתחי תשובה סי' י"ד סק"ד סי' כ"ג וסי' נ"א. מענין נוצות בוושט: