ג

אך מה שעומד לנגדי הוא משום דנקובת הוושט פסק בש"ע רס"י ל"ג דהוי נבלה. א"כ לפ"ז י"ל דהוי ספק בשחיטה. ובהכי א"ש מאי דמייתי עלה דישב לה קוץ בוושט מהשוחט בסכין ונמצאת פגומה וכמ"ש במ"א. וא"כ יש להחמיר בזה יותר מבריאה שלא נבדקה דהתם פרש"י דסמכינן נמי אהא דאמר ר"ה נשחטה בחזקת היתר עומדת אבל בספק בשחיטה ליכא למימר הכי. ואטעמא דמיעוטא לחוד י"ל שאין לסמוך דהא בשוחט בסכין ונמצא' פגומה קיי"ל דה"ל ספק נבלה אע"ג דחתך במפרקת דשכיח טפי דנפגם במפרקת. והתם איכא נמי חזקה לקולא כנגד חזקת איסור היינו העמד סכין על חזקתו ואפ"ה לא מהני. א"כ גם כאן אע"ג שי"ל נמי העמד הוושט בחזקת קיים נמי לא מהני. אע"ג דש"ס מחלק להדיא אפילו בין ישב לה קוץ לשחט בסכין ונמצאת פגומה משום דהתם אתייליד ריעותא היינו לעולא. אבל לדידן דאוסרי' בישב לה קוץ י"ל דאין חילוק וכמ"כ בהלעיטו דברי' הנוקבים. ואפילו את"ל שזה החילוק אמת לדידן ג"כ הא דמחמירי' בישב לה קוץ היינו משום דחשוב נמי ריעותא כמ"ש הרשב"א או משום דשכיחא האיסור כמ"ש התוס'. וא"כ בהלעיטו דודאי ליכא ריעותא וגם האיסור אינו שכיח יש להקל. איברא דיש לחלק דדוקא בישב לה קוץ בושט ובשוחט בסכין ונמצא' פגומה הוצרך לאתיליד ריעותא ואל"כ לא היו אוסרים משום דהתם החזקת איסור נתבטל בשעת שחיטה כששחטוהו שחיטה כשרה ואפי' נאבד הסכין השחיטה כשרה א"כ הרי מיד כשנשחטה החזקנו הבהמה בחזקת היתר. (וגדולה חזקה ע' כתובות (כ"ה) ות"ש סי' ח"י). ואזדא לה החזקת איסור. ואין אנו מעוררין אותה לומר אוקמא חזקה להדה חזקה אא"כ אתיליד ריעותא כמ"ש רבינו ז"ל סי' י"ח סק"ד וסי' כ"ד סקמ"ו. אבל גבי הלעטה הרי חששא זו שאנו חוששי' לנקיבת הוושט מחמת ההלעטה נולדה בעוד היות החזקת איסור דבהמה בחיי' בתקפו. א"כ אע"ג דליכא ריעותא ברורה אין כח בהשחיטה להוציאה מחזקת איסור כיון שקודם השחיטה ובשעת השחיטה אנו מסופקים אי הוה שחיטה מעליא:

ואפשר לדחות זה משום דהחוות דעת סס"י ק"י בדיני ס"ס סי' כ"ז. ס"ל דספק דנקובת הוושט לא הוי ספק בשחיט' ע"ש הטעם משום דעכ"פ י"ל עליך הראי' שנעשה מעשה. ואף שהבית אפרים בכללי חזקה סי' י"ג השיגו בזה היינו דוקא בישב קוץ דאתרעי חזקת שהוושט קיים אבל בלא אתרעי מודה לי' דלא חשוב ספק בשחיטה כמש"ש סי' ה'. א"כ לפ"ז אפילו נולד החשש קודם השחיטה אין לחוש דכיון דחזקת שהוושט קיים לא אתרעי א"כ הרי נעשה מעשה השחיטה כדת. וכשבאנו לאסור עליך הראי' כו'. ועדיין צ"ע בזה ממ"ש רבינו ז"ל בה' נדה סי' ק"ץ סקע"א. מ"מ כשנולד הספק בעד קודם כו' והביא זה בסי' י"ח סק"ה. ומ"מ כיון שיש עוד צדדים להקל שהרבה פוסקים ס"ל דישב לה קוץ לא הוי ספק בשחיטה כמ"ש רבינו סס"י ל"ג והיינו כי י"א דהוי טרפה ולא נבלה כמ"ש במ"א. ובתויק"ו סי' כ"ד ססק"ו העלה דחשש נקובת הוושט פשיטא דאינו נקרא ספק בשחיטה כלל אף דנקובת הוושט הוי נבלה יע"ש וכ"ה ג"כ דעת המהר"צ ס"ק צ"ג וס"ק קט"ז. ועוד דטעם שהחמירו בחתך במפרקת להאומרים דעצם המפרקת מצוי ליפגם יותר היינו משום לא פלוג כמ"ש רבינו ז"ל סי' י"ח סק"ה א"כ הכא לא שייך לומר כן גבי הלעט' דלעולם הוי מיעוטא א"כ אין לחוש דיעבד ותדע דרובא עדיף אף מחזקת איסור לבדו ובמיעוט המצוי דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה היינו מדרבנן (וי"ח דהוי דאוריי') א"כ הכא שיש חזקת שהוושט קיים נגד חזקת איסור א"ל סמוך כו'. לכן אפשר יש לסמוך במקום הפ"מ ע"ד מהרמ"ל וצ"צ ושבו"י. וכ"ז בהלעיטו בעיסה בלוסה והיינו שהסובין והמורסן לא ניטלו ממנו כדפרש"י שבת (ע"ו ב'). והסובין י"ל שהוא כקוץ ובפרט בקמח שעורים ע' תשו' פמ"א ח"א סי' א' ד"ד ע' שני. אבל בעיסה נקיה אף להת"ש אין להחמיר דל"ד לקוץ. וכ"כ פמ"א עמ"ש התורת חיים אותן שמלעיטי' אווזות בגלגולי עיסה דל"ד לקוץ שהוא חד ונוקב. אבל הנך חלקין הן ושמין אותן בתוך המים בשעת הלעטה עכ"ל התו"ח. ואפשר שבעירו היו נוהגין לעשות עיגולים קטנים מקמח נקי והיו חלקין. אבל במדינות מעהרן שעושים עגולים גדולים מקמח שעורים עם הסובין שהוא חד ונוקב כקוץ שומר נפשו ירחק מהלעטה זו עכ"ל. הרי דבקמח נקי אין להחמיר. ובניטל מורסנן ולא ניטל הסובין אפשר להקל ג"כ אף להת"ש דסובין היינו גס יותר לפרש"י שבת (ע"ו) וכנ"ל ראיה ממשנה פ"ב דחלה ניטל מורסנן מתוכן ור"ל אפילו מורסנן וכ"ש סובין כו'. וכ"ז אם לא בדקו בשוגג אבל אם הזידו ולא בדקו אפשר להחמיר כמו שאסר הריב"ש והש"ך סי' ל"ט באבד הריאה בידים דהוי כמבטל איסור לכתחלה. מיהו הפ"ת שם סק"ב התיר בזה ג"כ אם לא למגדר מלתא. ואפשר דכה"ג הי' הנדון דכאאזמו"ר נ"ע. וע' שמ"ח סי' ל"ט ס"ב שמחמיר גם במקומות שנהגו לנפוח אם לא נפחו כו'. א"כ לדידי' יש להחמיר גם כאן ובש"ך הארוך לא משמע כדבריו שכ' ואין לאסור דיעבד בשביל ששינה מן המנהג ועיין ב"א סי' ל"ט סק"ד ועכ"פ ראוי לקונסו בשאר קנס. ע' לב"ש סי' ט"ל ובמהרמ"ל שהתיר היה בשוגג:

(הג"ה. אחר כותבי כ"ז מצאתי בתשו' הג"מ מרדכי זיסקינד סי' י"ד שאסר בדיעבד ג"כ דלא כמהרמ"ל ושכ"כ מהר"י אשכנז. וא"כ י"ל שאין לזוז מהכרעת הת"ש. ועיין בספר פתחי תשובה סי' ל"ג ססק"ח שהבית אפרים סי' ו' חלק על תשו' מהר"ר מרדכי זיסקינד יעו"ש):

פסק. בענין הלעטה דאווזות העולה עפ"י התשו' שכתבתי לעיל בעזרה"י:

לכתחלה אין להלעיט (ת"ש סס"י ל"ג) אא"כ עושים בצק שאין בו קוצים פי' (פמ"א סי' א' ד"ד) שהקמח ניטל ממנו סובין ומורסן שלו ופי' סובין ומורסן מבואר ברש"י שבת (דע"ו ע"ב). ועושין ממנו עגולים קטנים (ע' כו"פ סס"י ל"ג וע' רבינו ז"ל רס"י ק"ץ בענין הגריס) שיהי' ערך קוטר העיגול חצי אגודל עד ב' שלישי אגודל. ואם אין אופין אותן שרי בודאי. אך אפי' אופין אותן ומתייבשין שרי ויטיחו אותן במים בשעת הלעטה וילעיטו בנחת א' א' לבד. וכ' בת"ש דמ"מ צריך לבדוק הוושט אח"כ. ואפשר להקל בזה וצע"ג. והנזהר מלהלעיט לגמרי תע"ב:

וכל שהלעיטו בדרך אחר צריך לבדוק הוושט (כ"ה בש"ך ושאר אחרונים דלא כ' רמ"א שלא לבדוק אלא כשפסקו כעולא משא"כ עכשיו דפוסקי' דחוששי' שמא הבריא למה לא יבדקו):

ודיעבד שלא בדקו. פסק הת"ש דאם הלעיטו בעיסה שלא ניטל סובין ומורסן והרי הם חדים כקוצים או שהלעיטו בש"ש ושעורין אסור אפילו דיעבד ואני הוכחתי דמהרמ"ל סי' כ"א והצ"צ סי' קט"ו ושבו"י ח"א סי' מ"ט לא ס"ל כוותי' ומ"מ להדיא לא נתפרש כן בדבריהם (ע' תה"ד סס"י רס"א) הלכך קשה לשבר דבריו. שוב מצאתי בתשו' מוהרמ"ז סי' י"ד החמיר יותר. אבל הכלים אין לאסור אחר מעל"ע. ואם הלעיטו בעיסה שנטל סובין ומורסן שלה אפי' בעיגולי' גדולים יש להקל ובקמח דגן יש להקל אפי' לא ניטל מורסנן רק שניטל סובין (וכן נ"ל לדון בהלעיטו בקאניפלעש ובדוחן שקורין הירז (אף דהכו"פ סס"ק כ"ד מחמיר ביש להן חוד. מ"מ לענין דיעבד אין להחמיר) במקום הפסד):

וכ"ז בלא בדקו בשוגג אבל אם הזידו ולא בדקו מדברי הת"ש סי' ל"ט סק"ה יש ללמוד להחמיר. ומדברי הפ"ת והבית אפרים סי' ל"ט סק"ד יש ללמוד להקל. והי' נ' הכרעה להחמיר בהזידו בהלעיטו בעיסה שלא ניטל סובין כנ"ל. והכל לפי ראות עיני המורה ובכל ענין ראוי לקונסו איזה קנס. ואומר מותר שוגג הוא ט"ז סי' צ"ט וע' בלבושי שרד רס"י ל"ט. ויש לפקפק ע"ז מש"ס דמכות (ד"ט) דאומר מותר קרוב למזיד וכו' וע' בהוריות בענין טעה בדבר שהצדוקי' מודים וכו' ושם במשנה ישב לו בביתו וכו'. ומ"מ בזה אין להחמיר כיון שיש מקילין אפילו במזיד גמור א"כ אין להחמיר בקרוב למזיד דהיינו באומר מותר: