ז

והנה כ' הפמ"ג סי' ל"ג במשבצות סק"ד כיון דבאותו שעה היה הקרום הב' של הוושט קיים לא הוה קרום מחמת מכה כלל כיון דהי' כשר כו' ואין סופו ליסתר. אמת שכן משמע בלבוש רס"י זה ס"ד במקום שהנקב פוסל בו כו' אך ביש"ש ביבמות פרק הערל סי' י"ו משמע דאפילו בנסתם כשר דכרות שפכה היינו משום דלא איכפת לן במה שסופו ליסתר דמ"מ כ"ז שלא נסתר מוליד משא"כ בטרפה כל שידוע שיהי' נקב הרי הוא טרפה. ולפ"ז פי' הגמ' זהו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום אין ר"ל דדוקא בטרפות לבד סופו לסתור ולא במקום שהיא כשרה דליתא דגם בכ"מ אפשר סופו לסתור רק דבשארי דוכתא מהני סתימה לשעת' משא"כ בטרפות. ולפ"ז מה בכך שהקרום נעשה בוושט בעוד שהי' עור הב' שלם מ"מ כיון שאח"כ ניקב הב' והקרום אין סופו להתקיים טרפה גם לשון שעלה מחמת מכה אינו מוכרח כלל לפרש דדוקא כשהבהמה טרפה וכמו שכתבו הרי"ף והרא"ש פא"ט סי' כ"ג אי איכא מכה בדופן וכ"כ הרשב"א בחידושיו שם ובתה"א (דל"ה ע"א) ונראה דגירסתם היתה כך בגמרא. הרי נקרא מכה אף שאין כאן שום טרפות. אך בגירסת הש"ס שלנו (דמ"ח ע"א) אי איכא ריעותא בדופן. ויש להבין לפ"ז מ"ש הטור סס"י ל"ט בשם תשו' הרא"ש דלא שרינן אלא ע"י מכה ממש שבדופן אבל ע"י בהרות שחורות כו' עד קרינן ביה שפיר מכה. ולפי גירסא שלנו ריעותא בדופן מה איכפת לן אם לא קרינן ביה מכה מ"מ ריעותא הוי. וראיתי בגוף תשו' הרא"ש כלל עשרים סי' כ"ח מבואר דגרסתו ג"כ אי איכא ריעותא בדופן. ומש"ה היקל בנשבר הצלע וחזר ונקשר דנקרא מכה משום דבגמ' קאמר ריעותא ואין לך ריעותא גדולה מזו. ומ"מ דייק לשון מכה כיון שחז"ל היינו הפוסקים נקטו מכה. ומ"מ באמת לפ"ז צ"ע על התשובה דכלל הנ"ל סי' י"ז אינו סימן מכה כו' אמאי לא חקר דמ"מ ריעותא הוי. ואפשר שהרשב"א בתשו' סי' ר"ב שהחמיר בנדון נשבר הצלע וחזר ונקשר דלא נק' מכה י"ל שגירסתו הי' אי איכא מכה בדופן וכמו שראיתי בבה"ג ה' טרפות כ' ג"כ אי איכא מכה בדופן האי סירכא מחמת מכה היא וכשרה עכ"ל. וע' בתשו' מהרי"ט חי"ד סי' ט' שלא העיר בחילוק הגירסאות. וע' בגמ' פא"ט (דנ"א א') גבי אם אין שם מכה קורט דם מניין. משם אין ראיה. ומ"מ מצינו בכמה דוכתי בגמרא דנק' מכה אף שאינו טרפה כמו במשנה ספ"ח דנדה אם יש בה מכה כו' שמא מכה היתה בך כו' ודס"ו מכה במקור וכה"ג. וא"כ מנ"ל לומר דמ"ש הש"ס קרום שעלה מחמת מכה בריאה ובוושט דר"ל דוקא כשנטרפה הבהמה קודם הקרום. אימא כל שעלה מחמת מכה אינו קרום אף אם מחמת המכה לא היתה טרפה. וי"ל מ"מ ענין מכה היינו עכ"פ מכה גמורה בבשר ג"כ וכמ"ש הרא"ש דבהרות שחורות אף שהשחרורית גם בבשר אינו מכה. א"כ כ"ש אם ניקב רק עור א' לבד מהוושט והריאה והשאר בריא י"ל שאינו נק' מכה וע' בתשו' מהרי"צ הלוי אחי הט"ז שהביא הט"ז בסי' כ"ז שכ' בפשיטות דאינו נק' קרום מחמת מכה אלא דוקא היכא שיש כאן טרפות זולתי הקרום. שז"ל בתחלת תשובתו ועוד שאין זה אמת שנאמר בכל דבר דה"ל קרום שעלה מחמת מכה ולא הוי קרום. אלא דוקא במקום שארז"ל דטרפה מחמת נקב וכתבתי ראיות ברורות לזה בפסק אחר ואין להאריך כאן עכ"ל. ובחנם כתב עליו הפמ"ג במשבצות שם שאינו מבין דבריו אלה דדבריו אלה הם בסגנון א' עם מ"ש הפמ"ג עצמו במשבצות סי' ל"ג סק"ד בפי' מחמת מכה היינו כשהיא טרפה דוקא. ובכנה"ג סי' ל"ג בהגה"ט אות י"ג פי' דכוונתו דדוקא כשהטרפה מחמת נקב לא מהני הקרום ולא במקום שטרפה שלא מחמת נקב עכ"ל. וכן פי' המשבצות ולכן תמה ע"ז. ועכ"ז הכנה"ג סיים והוא פשוט ותמיהני מהחולק איך עלה בדעתו לומר דאפילו במקום דאינו נאסר מחמת נקב אמרינן קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום עכ"ל. והנה בב"י סי' מ"א גבי ניקב טרפש הכבד כ' דכיון שאין טרפותו מצד עצמו מהני לי' סתימה וכ"נ דעת רש"ל ביש"ש פא"ט סי' מ"ח שכתב ומאחר שאין הטרפות מצד עצמו מש"ה נסרכה שרי אף שאין סירכא בלא נקב עכ"ל. וכ"כ הב"ח סי' מ"א סעיף ז' דה"ק שאין הנקב פוסל בו מצד עצמו שאין פסולו אלא משום שאין הפסק בין אברי הנשימה לאברי המזון ולפיכך כל שנסתם הנקב אע"ג דכל קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום ולא חשיב סתימה אין זה אלא היכא שהנקב פוסל באבר מחמת עצמו התם הוא דאע"ג דחזר ונסתם בסירכא אינו סתימה אבל הכא כו' כיון שחזר ונסתם בסירכא כו' וכ"כ ב"י במסקנתו והוא האמת והכי נקטינן עכ"ל. וכ"כ הט"ז שם סק"ט והש"ך ס"ק י"ד. וכ"כ הפר"ח שם ס"ק י"ג וס"ק ט"ו דכיון שאין פסולו מחמת עצמו כו'. ולפ"ז כל שנסתם הנקב בשומן או עלה בו קרום אפילו מחמת מכה הוי סתימה וכמ"ש הב"י וכ"כ בתשו' דברי ריבות סי' קנ"ג (ובש"ך ס"ק י"ד נדפס דברי ריב"ש והוא ט"ס). וא"ת וא"כ מצינו טרפה שיש לה היתר ובר"פ בהמה המקשה אמרינן דבהמה שנטרפה שוב אין לה היתר. וי"ל דהני מילי ע"י מעשה אדם אבל בטרפות דממילא כגון זה איה"נ שיש לה היתר. ותדע דהא אמרינן בפרק א"ט דאיכא פסול החוזר להכשרו כגון ריאה שניקבה ודופן סותמתה והוא דסביך בבישרא והאי נמי דכוותה וע' במ"ש לקמן סי' מ"ד ס"ק י"ג עכ"ל. ותירוצו זה לא אתי שפיר לדעת המשמרת הבית דף ל"ה דס"ל דגבי ריאה הסמוכה לדופן הטעם משום דדופן סותמתה כו' ע"ש. ואפשר מ"מ גם כאן י"ל כן שהרי עדיין אין טרפה גמורה כיון שאין הטרפות מחמת עצמה. א"כ אין זה רק שמחמת זה יתהוה טרפות כגון ע"ד שפירש הכו"פ סס"י מ"א בפליתי סק"ח משום דבכבד בעינן שיור גמור שני זיתים א"כ בשלט החום דרך חצר הכבד ולקו השני זיתים ויתמעט שעורו כו' עכ"ל. א"כ כיון שמ"מ כעת הכבד עדיין שלם. ע"כ אינה טרפה כשאר הטרפות שכבר הגיע הדבר המטריף מצד עצמו משא"כ הכא רק שסוף הכבד להנטל. וכיון שכן מהני בה הסתימה כמו בריאה הסמוכה לדופן אף לשטת המשמרת הבית וכ"ש לשאר שטות שם. כמו הרשב"א בתה"א ולשטת הרא"ה בבד"ה והר"ן. וכ"כ הת"ש סי' מ"ב סק"א ע"ש. א"כ לפ"ז כש"כ בדבר שאינו טרפה כלל כמו בניקב קרום אחד של הוושט דאם עלה בו קרום ונסתם יפה דחשוב סתימה שלכן אף אם אח"כ ניקב קרום השני ג"כ י"ל דכשר וכמ"ש הפמ"ג סי' ל"ג במשבצות סק"ד. אך בספר פרי תואר סי' מ"א ס"ק י"א סד"ה ומ"ש עוד אבל וז"ל ובזה מטה אני להקל כדעת הב"י במ"ש דאם ניקב הטרפש וסתים בסירכא כשרה. דאל"כ מעיקר דינא אין הוכחה להקל דנהי דטרפותו מחמת חסרון הכבד קרינן ביה קרום שעלה מחמת מכה לאו קרום הוא וכאילו לא נסתם וסוף הכבד לינטל כולו. אלא לצד דדין זה דין חדש ולכל הפוסקים שרי מדינא. דיינו שנטרף בנקב בלא סירכא ולא נחמיר גם בנסתם בקרום עכ"ל. א"כ לדבריו אין ראיה להקל בדין ניקב קרום אחד של וושט ועלה בו קרום כו'. גם בלא"ה צ"ע בכל הנ"ל. ועיין בת"ש סי' מ"ב סק"א לענין מרה שניקבה וכבד סותמו וניקב הכבד כנגדו דאמרינן (דמ"ח ע"א) דטרפה ועלתה בו סתימה ס"ל דלא מהני. ולפע"ד כיון דלאו מיניה דכבד מיטרפה י"ל דמהני הסתימה בכבד לדברי מהר"י הלוי אחי הט"ז והלבוש הנז' למעלה וכתבתי מזה בסי' מ"ב סעיף א':