ו

התירוץ הב' הוא מ"ש הרשב"א והר"ן דדומה לריאה שניקבה ודופן סותמתה. והנה כבר נתבאר שמריאה שניקבה ודופן סותמתה אין ראיה לנדון זה משום דהתם כיון שהסירכא במקום רביתא היא מתחזקת משא"כ בקרום כנ"ל. ולפ"ז כיון דהרשב"א והר"ן ס"ל בסירכא בכסדרן לפרש"י ג"כ הטעם ממש כמו בריאה שניקבה ודופן סותמתה. א"כ כמ"כ אין מזה ראיה כלל לנדון זה מטעם הנ"ל. אך עכ"ז אפשר לחלק כי לשטה זו אפשר דהכי פירושו דאע"ג דקיי"ל קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום ה"מ כשאין לו עוד הגנה אחרת. אבל אם יש לו עוד הגנה אחרת מהני דאין לומר דהטעם דכיון שסרוך למקום זה מהני יותר משאר קרום דא"כ מנ"ל דלשטת רש"י א"א להתיר אלא מחיתוך לחיתוך הא גם מחיתוך לגב נמי נימא הכי כמו שהעלו התוספות אח"כ דכשהיא סרוכה למקום שאינו עומד להתפרק כו' כנ"ל ונצטרך לומר דלהרשב"א והר"ן מסתבר לחלק ביניהם כשהסירכא היא בין החיתוכי' שאז מתקיימת מצד שהיא אחוזה במקום הרובץ ומתאחז ולא כשאחוזה בגב שהוא רק מקום שאינו עתיד להתפרק. דמאי פסקת והאיך החליט לומר ולפי שטה זו ראוי לאסור כו' ע"ש. וכמו שתמה הכנה"ג על הרשב"א והר"ן למה תפסו מ"ש התוספות תחלה. ולכן י"ל דס"ל כפשוטו דקרום מהני כשיש הגנה ב'. וא"כ בנ"ד נמי הכי דהקרום מהני בצירוף הגנה דעור הב' דהא לשטה זו אין חילוק בין קרום לסירכא דלא כהרא"ה. ואע"פ שאין סתימה זו דעור הב' תמידיות שהרי אילו היתה תמידית בלאה"נ היינו מכשירי' אלא משום דחיישי' דזימנין דמהנדזין בהדי הדדי. וא"כ אז לא יסתום עור הב' וישאר רק סתימת הקרום לבד וזה לא מהני. אך אי משום הא לא אירי' כיון דברוב פעמים העור הב' סותם רק שחששו לזימנין כו' וכולי האי לא חיישי' לענין הקרום כיון דעל הרוב יש לקרום זה הגנה ב' וכעין מ"ש הרב"י סס"י ל"ט דאזלי' בתר רובא ע"ש. ואין להקשות לפמ"ש לשטה זו דאין לחלק כלל בין סירכא לקרום למה בעי' גבי ריאה הסמוכה לדופן סביך בבישרא אפי' לא סביך נמי לתכשרא שהרי יש לו ב' הגנות א' הקרום גם אי לא סביך. ב' הגנת הדופן כו' הא ל"ק דהא דבעי' סביך היינו כדי שיהי' הגנת הדופן חשיב הגנה דאם לא סביך ולא סריך חיישי' שיתרחק הריאה מהדופן ולא חשיב הגנה כלל תדע דהא הפ"ת ס"ק כ"ה מסיק דהעיקר הוא הגנת הדופן לבד וא"כ למה בעי' סביך או סריך א"ו כדאמרן וכ"כ שם להדיא. משא"כ בנ"ד שהעורות דוושט בלאה"נ סמוכי' זל"ז מאד ונמצא יש הגנה ב' בודאי לכן לא בעי' סריך כלל. ומ"מ אין כ"ז מוכרח אפילו לדעת הרשב"א והר"ן ברש"י די"ל שפיר שבכה"ג הסירכא הולכת ומתחזקת וכן משמע מדברי הרא"ש סי' י"ד וז"ל וי"ל דהא דאמרי' אינו קרום היינו בנקב שאין רגילות להעלות קרום כגון שלא כסדרן ואם לפעמים יעלה קרום סופו ליפסק. אבל כסדרן רגילין להעלות קרום לפי ששוכבות זו אצל זו וגם אינו נפסק עכ"ל. וכ"ש שי"ל כדעת התוספות בפרש"י וכמ"ש הב"ח:

קיצור. (מה שהפמ"א הביא ראיה משני מקומות בגמ' ופרש"י דלפעמים קרום שעלה מחמת מכה מתקיים כשיש לו עוד הגנה אינו ראיה לנדון שלו):

אך קצת ראיה יש להביא ממ"ש בתשו' מהריב"ל ח"ב סס"י פ"ג וז"ל באתי לחקור חקירה א' היכא דנאחזת סירכא בשני ראשיה בחיתוך אי אמרי' דכי היכי דנאחזת מחיתוך לחיתוך כשרה ה"נ אמרי' היכא דנאחזת בחיתוך ממקום למקום או דלמא דוקא היכא דנאחזת מחיתוך לחיתוך הוא דאמרי' דכשרה משום דהסירכא מקרב החיתוך לחיתוך וסותם אבל היכא דליכא סירכא מחיתוך לחיתוך אלא בחיתוך עצמה נאחזת בשני ראשיה אפשר דהיא טרפה. ולכאורה נ' דמכשרינן לה כו' עכ"ל. והנה פלפול זה ע"כ אתיא אליבא דרש"י ולפ"ד הר"ן כמבואר ממ"ש הת"ש סי' ל"ט ס"ק מ"ח שלפ"ד התוספות בשטת רש"י בלאה"נ יש להתיר סירכא ממקום למקום באונא א' אפי' שלא בין החיתוכי' ואצ"ל לפי שטת התוס' עצמן דיש סירכא בלא נקב כמ"ש בב"י. וא"כ כיון שהוא לפ"ד הר"ן בשטת רש"י. ולדידי' בודאי עכ"פ לא מהני מידי מה שהסירכא סרוכה למקום שאינה עומדת להתפרק שמחמת זה תהי' עדיפא מקרום דא"כ למה אסר מחיתוך לגב (ודוחק לומר דעדיפא אלא דבעי' עוד הגנה. דמנ"ל כולי האי. א"ו ס"ל דלא עדיפא. ומש"ה בעי' הגנה ב') ומש"ה אסרי' ממקום למקום באונא א'. ואעפ"כ בין החיתוכי' התירו מצד שיש הגנה ב'. ואפי' האוסרים י"ל שלא אסרו אלא משום דבכה"ג אין הגנה הב' מגינה כ"כ כיון דלא מיקרבא כ"כ החיתוכי' להדדי זולתי הסירכא. הא לא"ה ודאי שריא. אלמא דצירוף הגנה הב' מהני לאחשובי גם הגנת הסירכא אשר מצד עצמו לא הי' מהני וה"ה ממש בנ"ד הקרום של עור הא' חשיב למהוי הגנה בצירוף הגנה דעור הב' והכא אפילו האוסרים שם מודו שהרי עורות הוושט סמוכי' זל"ז מאד. מיהו אדרבה יש לומר להיפך דהכא הרי עיקר הקרום של הוושט מבחוץ אין לו שום הגנה מצד החיצון כ"א מצד הפנימי לבד ששם עור השני מגין עליו משא"כ בנדון דמהריב"ל. ובכנה"ג סי' ל"ט בהגהב"י אות קל"ד הביא שמהרשד"ם בחי"ד סי' ל"ז כ' ומעיד אני עלי שמים וארץ שכל חכמי שאלוניקי שהיו בזמן ההוא חלקו על מהריב"ל ולא מלו דבריו עכ"ד. לכן למעשה אין להקל כלל היכא שיש איסור דאורייתא בנקב אף זה שלא כנגד זה כ"א כשאיסור הנקב מצד עצמו אין בו איסור דאוריי' כלל כ"א מדרבנן כגון שהנקב בעור א' למעלה והנקב בעור השני למטה או אפילו חצי הוושט מפסיק ביניהם עיין פרי תואר סק"ד. אזי יש לסמוך על הקרום כסברת הפמ"א: