ד

והנה אחר שנתבררו ד' שיטות אלו. מעתה ית' פי' וענין קרום שעלה מחמת מכה שאינו קרום. דלפי ג' שטות הראשונות עכצ"ל דהיינו מפני שסופו לסתור דאל"כ אלא שמתקיים למה לא תתכשר הרי לפי ב' שטות הראשונות טרפה חוזרת ומתכשרת ע"י עצמה. וגם לשטה הג' שיש נקב שראוי שתעלה בו רפואה וכשעולה בו רפואה איגלאי מלתא דלא הי' טרפה מעולם. א"כ אם קרום העולה סופו להתקיים א"כ כיון שעלה קרום איגלאי מלתא דלא הוה טרפה מעולם ולמה אמרו שאינו קרום. א"ו צ"ל ג"כ דהיינו שאינו קרום משום שסופו לסתור. אך לפי שטה הד' י"ל לכאורה דאינו קרום משום שאין פסול חוזר להכשרו. ואף אם הקרום יתקיים לא מהני. אבל באמת א"א לומר כן דהא באמת מ"ט אין פסול חוזר להכשרו היינו מפני שטרפה אינה חי' וכל שנטרף פ"א שוב אין לה רפואה כלל. וא"כ אם הקרום מתקיים הרי יש לה רפואה. ודוחק לומר דאע"פ שהקרום מתקיים מ"מ הא מוכרחת למות שכבר סיבב לה החולי ההוא מית'. וכמ"ש הרא"ש פ' בהמה המקשה כשחתכה בצ"ה מתה היא כו'. הא בורכא דמ"מ למה לא תהי' מותרת דעכשיו לא גריע ממסוכנת דשרי' אע"פ שבודאי תמות כיון דלא חסרה. וה"נ הרי לא חסרה. ולזה נתכוין הרמב"ן שברשב"א ורא"ש שם ואע"פ שהם חלקו עליו שם וכמש"ל אות א' התם ה"ט כיון דחתכו למעלה מצ"ה א"כ הרי אדרבה חסרה יותר אלא דאם הי' חותכ' תחלה שם הי' כשרה כיון שיכולה לחיות בחסרון לבד לא מיטרפא. אבל כיון דכבר נטרפה כשחתך בצ"ה. א"כ גם שחתך אח"כ למעלה לא מהני ול"ד למסוכנת דלא חסרה. משא"כ בנ"ד בעלה בו קרום ונסתם אם סופו להתקיים הרי לא חסרה. ואע"פ שתמות לא גריעא עתה ממסוכנת. ואע"פ דמקודם היתה טרפה עכשיו חזרה להכשרה לדין מסוכנת. ומ"ט לא מהני ולמה יגרע מנסתם דכרות שפכה דמהני מפני שמוליד. וה"נ ראוי שיהי' מהני משום דעכשיו לא חסרה ואע"פ דאינה חיה הרי טרפה לא הוה כ"א בתרתי חסרה ואינה חי' כדאי' בגמ' (דל"ז). א"ו צ"ל דפי' אינו קרום היינו מפני שסופו לסתור וכן הוכיח בתויק"ו סי' מ"ד סק"ו. איברא דמש"ש בתויק"ו דלכ"ע טרפה חוזרת ומתכשרת אשתמיטתי' דברי הרשב"א במ"ה הנ"ל שלשטתו הדבר ברור דבהקטינו הכליות לפחות מכפול וענבה ואח"כ ניטלו לגמרי דטרפה מה"ט דכיון דמיטרפא שוב אין לה היתר אלא דשרש הטעם שמשהקטינו שוב אינה חי' דכלל גדול אמרו טרפה אינה חיה (וע' ביבמות דע"ו ובטוש"ע אה"ע סי' ה' בנפצע הביצה ואח"כ ניטלה דלא מהני והיינו ג"כ מה"ט) אך לדברי הרא"ה הנ"ל הי' מקום להקל גם שם שהרי גם שם י"ל עד"ז שכיון שנטלו הכליות אח"כ לגמרי איגלאי מלתא דלאו טרפה הוא וכמ"ש בפ"ת סי' מ"ד שם וצ"ע על הר"ן העומד בשטת הרא"ה למה החליט בזה לאיסור ר"פ בהמה המקשה. וצ"ל כמ"ש הט"ז סי' מ"ד ס"ק י"ג ול"ד לנקב דכיון דמתרפא שייך לומר איגלאי מלתא כו'. משא"כ בזה דאדרבה הולך וחסר האיך איגלאי מלתא דלאו טרפה הואי. העולה מזה דדינו של הכלבו ב' הראב"ד שבש"ע סי' מ"ד ס"ו א"ש בפשיטות לשטת המשמרת הבית וגם לשטת הרא"ה אפשר לומר כן והמה הרבים נגד דעת הרא"ש כיון דהרשב"א גופא תבריה לגזיזא במ"ה דל"ה וע"ש בפליתי. ובפ"ת סק"י. ועיין בפתחי תשובה סי' מ"ד סק"ז שנדפס מחדש אחר זמן רב שכתבתי קונטריס זה הביא תשו' יריעת האהל דס"ל כמהרש"ל להקל. וכ"מ ודאי לפ"ד הרשב"א בתה"א דמ"ט רע"א וצ"ע. דיש לחלק דשם השביחה הבהמה שנסתם הנקב יפה ע"כ בכה"ג חוזרת לכשרותה וגם כיון הדופן הי' תחלה כו'. משא"כ הכא נתקלקלה הבהמה יותר שהי' הכוליא קטנה ואח"כ ניטלה לגמרי. ועכ"פ לא השביחה:

קיצור. (פי' קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום היינו שאין סופו להתקיים):