ב

והנה לפי שטה זו קשה קצת הא דאמרי' בפ"ק דחולין (די"א ב') אתיא מהורג את הנפש (פי' הא דאזלי' בתר רובא) דאמר רחמנא קטלי' וליחוש דלמא טרפה הוה (ההרוג ואין זה ראוי ליהרג דגברא קטילא קטיל) אלא לאו משום דאזלי' בתר רובא. והשתא מוכח מזה דאם היה הנהרג טרפה יהי' איזו טרפות שיהי' לא קטלי' לי' משום דגברא קטילא קטיל ולפי דעת הרשב"א והרא"ש הרי יש מין טרפה שאפשר לה לעלות ארוכה בידי שמים והיינו נקובת הריאה הסמוכה לדופן שאע"פ שעכשיו היא טרפה מ"מ כשיהי' סביך בבישרא יחזור ויהי' כשרה א"כ אין שייך לומר ע"ז גברא קטילא קטיל שהרי אין זה גברא קטילא ודאי שמא תאמר שאע"פ שאינו גברא קטילא ודאי מ"מ ספק גברא קטילא הוא וספק נפשות להקל ומש"ה היו פוטרים את הרוצח אם היה טרפה כזו אלא משום דאזלי' בתר רובא ואמרי' דלאו טרפה הי'. זה דחוק לפטור את הורג נפש משום שהנרצח היה ספק שמא הי' חולי העתיד למות. ולא עדיף זה מהורג את המסוכן שסופו למות ודאי ואפי' הוא גוסס שנהרג עליו כדאי' בסנהדרין (דע"ח א') ולא פטרו הורג את הטרפה אלא משום דמחתכי סימנין ופרש"י כיון דניכרין חתיכת סימני חיותו גברא קטילא חשיב ליה ולדבריהם האיך יקרא זה שניכרין חתיכות סי' חיותו כו' הרי אפשר לו לחיות עדיין. והרי המסוכן גרע מיניה שבודאי אינו חיה ואעפ"כ היו נהרגין עליו ועל זה שאפשר שיחיה כו' לא יהיו נהרגין עליו יציבא בארעא כו'. א"ו טרפה שאין נהרגין עליו היינו שאין חיה ודאי וכיון דאינו חיה ודאי וגם ניכרין חתיכות סי' חיותו מש"ה אין נהרגין עליו. משא"כ במסוכן שאע"פ שאינו חי' ודאי אין ניכרים חתי' סי' חיותו ומש"ה לא חשוב גברא קטילא. אבל טרפה שאפשר לו לחיות פשיטא דלא חשוב גברא קטילא. שהרי ודאי מעלה זו דשמא יחי' חשוב יותר ממעלה דלא ניכרי' חתיכת סי' חיותו. וגם באמת אין כאן בטרפה אפילו מעלה דניכרים חתי' סימני חיותו דכיון שאפשר שיחי' אין כאן היכר ג"כ. וכ"נ מל' הרמב"ם פ"ב מה' רוצח ה"ח וז"ל ההורג את הטרפה פטור כו' וכל אדם בחזקת שלם וההורגו נהרג עד שיודע בודאי שזה טרפה ויאמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה באדם ובה ימות אם לא ימיתנו דבר אחר עכ"ל. הרי שהוצרך שיאמרו שמכה זו אין לה תעלה ר"ל שבודאי א"א שתהיה לה רפואה בשום ענין לא בידי אדם ולא בידי שמים. ומ"ש באדם אין ר"ל שא"א לרפאותה בידי אדם. דא"כ הל"ל בידי אדם. אלא ר"ל שאע"פ שידענו שזהו טרפה בבהמה. לא חשוב טרפה באדם אא"כ יאמרו הרופאים ג"כ שאין לחולי זה תעלה דאל"כ דלמא יש חילוק בין בהמה לאדם דאית לי' מזלא כמ"ש התוס' בחולין רפא"ט. והנה ממ"ש שאין לה תעלה ובה ימות כו' נ' בעליל דכל היכא שהרופאים אומרים שאפשר וספק שיהי' לה תעלה (אפי' מעצמה ובידי שמים לבד ר"ל שאין לרפואות מבוא בזה) היו נהרגין עליו. ואע"פ שספק נפשות להקל. ואילו הרג א' משתי אנשים שהא' הי' טרפה ודאי הי' פטור כדאיתא כה"ג בסנהדרין (דע"ט ע"א) גבי פרט לזורק אבן לגו כו' א"נ פלגא ופלגא ה"ל ספק נפשות להקל. מ"מ בספק זה חייב והיינו משום דכל שאין ברור שהוא גברא קטילא חייבים עליו במכש"כ דמסוכן שהרי כל המעלה דטרפה על מסוכן משום דניכרי' חתיכת סי' וכל שאפשר שיהי' לו תעלה לא מיקרי מיחתכי סי' כנ"ל ולא עוד אלא דמסוכן חשיב גברא קטילא יותר מזה דמסוכן ודאי א"א לו לחיות ואעפ"כ נהרגי' עליו כש"כ בזה. וכ"נ קצת ראי' עוד ממ"ש התוס' בסנהדרין (דע"ח א') דהא דהורג את הטרפה פטור דאפי' למ"ד טרפה חי' מ"מ סופו למות ע"י חבלה זו ור"ל אלא דחי יותר מי"ב חדש כ"כ בחי' הר"ן פ"ק דחולין (די"א). משמע הא אם אין סופו למות ודאי אע"פ שקרוב יותר שימות וגם הוא טרפה מ"מ היו נהרגין עליו וה"נ כמ"ש. ודוחק לחלק דלמ"ד טרפה חי' אפשר לו לחיות כמו שהוא עתה משא"כ בנקיבת הריאה הנ"ל למ"ד טרפה אינו חי' א"א לו לחיות כמו שהוא אא"כ יתרפא. דמי הגיד לנו שלמ"ד טרפה אינו חי' היינו כמו שהיא דלמא היינו שתעלה קרום על הנקב וכה"ג. ועוד דמדברי הרמב"ם הנ"ל לא מוכח כן. וצ"ל שהם חולקים על הרמב"ם בזה. או דהגמרא בחולין (י"א) מיירי בשאר טרפות. וכ"ז דוחק [ע' מפתח]:

קיצור. יש קושיא על שטת הרא"ש והרשב"א מסוגיא דחולין (די"א) וסנהדרין (דע"ח א'):