א

סימן יט

בענין השאלה שבשו"ת ב"א חיו"ד סי' ו' בענין מה שנמצא לפעמים בבהמות שיצא מתוך עצם הגולגלת פנימה עצם חד. וארוך לפעמים כאורך שעורה כו'. והוא השאלה שבשו"ת משכנות יעקב חי"ד סי' ט"ו על מה שכ' הב"א:

יש להעיר מענין נמצאת לא איצטריך לעולא דכל הני חיוי ברייתא קוצי אכלן דר"ל אע"פ שיש ס' לחוש בנמצא קוץ בוושט לשמא ניקב הוושט עכ"ז מאחר דכל הני חיוי ברייתא קוצי אכלן והם חיים מוכח דאין זה גורם לנקב הוושט. וכ"כ העה"ג על נמצא הטחול נקוב מתולדתו בשפתו במקום העב שיש להכשיר מה"ט כיון שנמצא כן בהרבה עגלים כו'. כמ"כ י"ל כאן כיון שבהרבה בהמות נמצא כן וה"ה חיים א"כ מסתמא לא יתגדל העצם חד עד שיבוא לנקב קרום התחתון של המוח. וקרום העליון י"ל שנמתח עמו ולא ינקב ג"כ גם כי העיקר כמ"ד דאין טרפה אא"כ ניקבו שני הקרומים. וע' בגמ' פא"ט (דנ"ח ע"ב) סבר ר"א למיטרפה א"ל רב הונא כו'. כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו. ובטור רס"י מ"ב גבי מין עופות שאין להם מרה כמו תורים ובני יונה כשרים. וע' שו"ת הרשב"א ח"א סי' ק"ח. וע' תב"ש רס"י מ"ג סק"א שכתב אבל אם עמדנו על החקירה שבאותו הגליל רוב העגלים כן הוא כו' ודמיא לההיא דתשו' הרשב"א סי' שפ"ג שהבאתי לעיל סי' ל' סק"ח דמשמע שאם נתברר שכן הוא הרוב איכא סברא דאין רוב המין טרפה ולא דמי לאווזים דשם סי' הנ"ל (שיש להם נוצות בראשן) שהעלינו לאסור דהתם לאו רוב מין הוא כו' עכ"ל. ובסי' למ"ד בתחלת סק"ח כ' וז"ל וכוונתו פשוט דאילו רוב הבהמות כן ודאי אין רוב הבהמות טרפות דאנן איפכא קיי"ל עכ"ל. מבואר מדבריו דכשרק המיעוט כן י"ל שהן טרפות. לענ"ד לא יתכן לומר כן דאע"פ שאמרו רוב בהמות כשרות הן משמע שהמיעוט יוכל להיות טרפות היינו שהן טרפות מצד מקרה שאירע בהן אח"כ שנפל ונשברה רגלה וכדומה. אבל לומר שמיעוט בהמות מיעוט המצוי כנד"ז שאחד משלשה נמצא בהן העצם חד הנ"ל יהיו נבראים כך טרפות מתולדתן הוא סברא רחוקה. דודאי בטבע התולדה והבריאה. רחוק שיהי' במיעוט המצוי תולדה טרפות אחת כזו. וכ"ד הצ"צ סי' ע"א דהכשיר האווזות מפני שבא על החקירה שכל אותן אווזות שיש להן על ראשן נוצות זקופים למעלה כעין כרבול כולם הם כך שעצם הגולגלת נסדק והכי רביתייהו עכ"ל. והרי אף שאווזות אלו שיש להם נוצות זקופים הם מיעוטא לבד נגד כל האווזות עכ"ז ס"ל בפשיטות דאין לומר שהן טרפות. כמ"כ כאן א"א לומר שבהמה אחת משלשה בהמות נולדת טרפה ובפרט שכאן יש טעם לומר שאינה טרפה כי י"ל בטבע העצם שלא יגדל כ"כ עד שינקב קרום של מוח כנ"ל ע' שו"ת פנ"י חי"ד סי' ט"ו מענין כל חיוי ברייתא בשם הרא"ש וע' שו"ת שב"י חי"ד סי' כ"ד ג"כ מענין זה ועמ"ש [במ"א] מזה: