א

סימן יח

בענין מ"ש התב"ש סי' כ"ד סעיף י"ג גבי חלדה דיש לאסור אפילו אם חוט השערה כסה קצת מהסכין במקום שחיטה:

בפ"ק דחולין (ד"כ ע"ב) רב הונא אמר מפני שהוא מחליד. ובפרש"י ננעץ הסכין תחת העצם לפי שאין העצם מתפשט לכאן ולכאן כדרך שאר בית השחיטה כשחותכי' אותו אלא עומד במקומו וכשחותך הסכין תחת העצם ה"ל חלדה עכ"ל וטעם זה אינו מספיק שיהיה הסכין תחת העצם ממש דהא ע"י החתך שחתך בעצם נעשה חלל וריוח מועט בין ב' פרקי העצם א"כ י"ל שעובי הסכין יהיה נגד החלל הנ"ל ולא תחת העצם ממש. וצ"ל דאעפ"כ כיון שהחלל מועט מאד ואינו נראה כ"כ הסכין וכ"ש בית השחיטה. ע"כ נחשב זה חלדה כאילו הוא מכוסה אף שבאמת אינו מכוסה וכמ"ש לקמן שכן הבין הרשב"א. ואפשר היינו מה שהשיב ע"ז רבה הכא הא מיגליא. דרש"י פי' הסכין נראה ומגולה. וז"ל רש"י הא מיגליא דאע"פ שאין העצם מתפשט כ"כ לגלות בית השחיטה מיהו הסכין נראה ומגולה כל זמן חתיכתו עכ"ל. והתוספות ד"ה מפני כתבו ולפירושו לא איירי בסכין רחבה עכ"ל. ור"ל כיון דהוא רחב ע"כ בולט למעלה מפרקי העצם. ובסה"ת רס"י ה' מצאתי פי' אחר טוב בזה וז"ל פרש"י במליקה מחליד לפי שפעמים שהסכין אינו רחב ולאחר שחתך המפרקת ורוצה לחתוך הסימנים אז חתיכה המפרקת מתחברת למעלה מן הסכין ומכוסה הסכין שאין החתך של המפרקת מרווח רווח כמו חתך סימנים שהם רכים ורבה סבר האי לאו חלדה כיון שעל הסכין אין שום דבר שלם כי בחבור המפרקת אין בכך כלום מפני שחתוכה עכ"ל. וז"ל האגודה פ"ק דחולין סי' נ"ה מפני שמחליד פירש המפרקת מחבר (ר"ל אף אחר שחתכו) לפיכך השוחט לא יחוס על העור לעשות נקב קטן שיהא הסכין מכוסה מקום ששחט בו עכ"ל. לפ"ז אף שמתכסה עובי הסכין תחת העצם ממש כיון שהמפרקת מתחברת למעלה אף לאחר שחתכוה עכ"ז ס"ל לרבה שאין זה חלדה מפני שהעצם חתוכה ויכולים לראות הסכין ורב הונא דס"ל דהוי חלדה היינו משום שקצת עובי הסכין מתכסה ממש מהעצם. אך בחי' הרשב"א פ' השוחט ד"ל ע"ב לא משמע כן וז"ל גבי בי רב אמרי תחת העור איני יודע. תמיה לי דבי רב אמרי מנו רב הונא. ורב הונא האמר בפרקין קמא גבי מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה מ"ט מפני שהוא מחליד אלמא החליד בין עצמות דמיפרקא ואע"פ שנגלה קרי ליה חלדה וכ"ש תחת העור שהסכין נכסה כחולדה עכ"ל משמע דס"ל כמ"ש שהסכין אין העצם מכסה על גביו ולא כמשמעות סה"ת והאגודה אלא דאף שהעצם אינו מתחבר למעלה והסכין נגד החלל של החתך שבעצם עכ"ז חשוב חלדה כאילו היה מכוסה. וע' בתוספות פ' השוחט ד"ל ע"ב ד"ה החליד במיעוט סימנים. לפי שהוא שלם כו' כאילו נחתך כו'. ולכאורה כיון עכ"פ הסכין מכוסה ממיעוט הסימן א"כ אף דהמיעוט הוה כאילו נחתך היינו עכ"פ כאילו נחתך ממש והסכין מכוסה תחת חתיכת הסימן הא' דזה שנאמר דה"ל כאילו נחתך וכאילו הסכין מגולה ממש במקום החתך זהו כענין תרי רואין. אע"כ צ"ל כיון שהמיעוט כחתוך א"כ אף שהסכין מכוסה ממנו דהיינו שהוא תחת א' מחתיכת הסימן לאו כלום הוא. וז"ש גבי עור לפי שהוא שלם. אך בסה"ת סי' ר"ה כתב והוי מיעוט כחתוך ולא מקרי סכין מכוסה מיניה עכ"ל. משמע דכיון שחשוב כחתוך א"כ הסכין כאילו תחת מקום החתך המגולה:

והנה התוס' בזבחים (דס"ח סע"א) כ' ולפ"ז לא איירי בסכין רחבה ר"ל רחבה היינו קומתה מהחוד עד גב הסכין שאם היא רחבה היינו שהיא רחבה יותר מעובי צואר העוף א"כ אין כולה נכסה שבהכרח קצת ממנה ממעל לגמרי מחתך העצם אבל אין ר"ל רחבה היינו עביה שהיא עבה עד שנעשה חלל גדול בין פרקי העצם. שעי"ז לעולם נראה הסכין. דזהו דוחק דלא שייך סכין עב כל כך. ועד"ז של התוספות דזבחים אפ"ל ג"כ בפירוש דברי סה"ת כמ"ש שפעמים שהסכין אינו רחב:

והנה התוספות בזבחים שם פרק חטאת העוף (דס"ח סע"א) ד"ה מלק בסכין כ' בשם רש"י טעם אחר דה"ל חלדה וז"ל פי' בקונט' דמחליד לפי שנועץ ראשו של סכין משום דאינו רוצה לחתוך רוב בשר קודם הסימנין וא"א לומר כן בפ"ק דחולין (דף כ' ע"ב) דהתם קרי ליה מחליד אע"פ שס"ד שחותך רוב בשר כו'. וכ"כ בפ"ק דחולין (ד"ך ע"ב) סד"ה מפני. ובסה"ת סי' ה' כ' וז"ל אבל פרק חטאת העוף פי' לפי שצריך לחתוך מפרקת בלא רוב בשר קודם הסימנין כדאיתא פרק הכל שוחטין לפי שהסכין ארוך וצריך ליזהר שלא יחתוך רוב בשר צריך לו לחתוך בראש הסכין שקורין פונטא ובשעת חתך המפרקת והסימנין מתכסה אותו רוב (נ"ל שצ"ל ראש) הסכין מרוב הבשר שנשאר שלם. וע"ז קשה דרבה דאמר האי מגליא על האי לא הוה פליג דמקרי חלדה דהא מכסי מקום הסכין ששוחט בו כו' וא"כ צריך ליזהר כששוחט והוא חס על העור שלא יעשה בו חתיכה גדולה וגומר שחיטתו בראש הסכין ומתכסה מן העור הנשאר שלם שחיטתו פסולה דהוי חלדה. אבל אם היה שוחט באמצע הסכין אין קפידא אם ראש הסכין מכוסה מן העור עכ"ל. וצ"ל מ"ש תחלה מתכסה אותו ראש הסכין מרוב הבשר. דלכאורה אין דרך שהבשר שנשאר שלם יכסה אותו כ"א העור יכסה אותו. ויש לומר דעור ובשר שתחתיו מכסין אותו. שוב ראיתי בט"ז סק"ה תחת הבשר שעל המפרקת כו'. והרא"ם בס"י סי' קל"ז החמיר יותר וז"ל ולא יעשה נקב קטן בעור ויכניס הסכין וישחוט שאע"פ שהסכין מגולה כנגד הסימנין נבלה עכ"ל. ועיין בב"י סי' כ"ד מזה דקיי"ל כסה"ת. וביש"ש פ"ק דחולין סי' מ"ב האריך דהלכה כרב הונא ולא כרבא משום דקיי"ל מוליך ומביא כשר במליקה וזהו לא כרבא ועוד דרבה גרסינן והביאו הגר"א ולא הי' צריך כ"כ לראיות שהרי אדרבה סה"ת הקשה על פי' זה דא"כ מ"ט דרבה דפליג כו' וע' בהג"א ספ"ק דחולין בשם מהרי"ח. ואפשר טעמיה דרבה כיון הסכין מגולה שלא במקום שחיטת הסימנין אף שראש הסכין שבו שוחט הסימנין הוא מכוסה אין זה חלדה. כיון שעכ"פ הסכין רובו אינו מכוסה. ולכן נראה דאם רק מיעוטו של סכין לבד שכנגד הסימנים היה מכוסה בהעור ורובו של סכין שכנגד הסימנים היה מגולה אפשר להכשיר דיעבד. דכיון דרובו מגולה אף כנגד הסימנים לא הוי חלדה אף לרב הונא. כיון דרבה פליג אפילו מכוסה נגד הסימנין משום שמגולה החלק שחוץ לסימנים. א"כ בכה"ג דכנגד הסימנים רובו מגולה י"ל שאין זה דומה כלל לחלדה. ועוד דהא החליד במיעוט סימנים הוי בעיא בגמרא ולפי' הרמב"ם היינו אפילו במיעוט קמא. ופי' הב"י דהבעיא הוא מי אמרינן שמא שיעור הכשר שחיטה דהיינו רוב הסימנים בעינן בהחלדה. א"ד אפילו מיעוט בהחלדה פסל. וכ"כ הרא"ש פרק השוחט סי' ו' בשם ר"ת בפי' הבעיא דשהה במיעוט סימנים מהו מפרש ר"ת במיעוט קמא דוושט ומיבעיא ליה אע"ג דמיטרפא בנקובת הוושט דלמא לא פסלה שהייה אלא במידי דמנבלה ביה כגון אחר רוב סימן או דלמא לא שנא עכ"ל. וכ' בפרי תואר סי' כ"ד סס"ק י"ג דלפ"ז ה"ה בשחט מיעוט הוושט בחלדה ה"ל איבעיא אלא דהוא ז"ל מסיק דרוב הפוסקים לא ס"ל כן וה"ל כודאי איסורא. היינו דוקא גבי מיעוט סימנים היינו מיעוט הוושט שנשחט המיעוט בהחלדה גמורה. אבל לענין מיעוטו ורובו של סכין אם ההחלדה רק במיעוטו של מקום הסכין שכנגד הסימנין ורובו נגלה אף במקום הסימנין שפיר י"ל דהמיעוט בטל לגבי הרוב וכאילו אין כאן שום חלדה. ועיין בפ"ב דעירובין (דף כ"ד) גבי קרפף שנזרע רובו נזכר שם דמיעוטא בטל לגבי רובא כו'. ובפרט אם החלדה היא ג"כ רק מן העור לבד דיש דעה בגמרא שאין זו חלדה כלל אע"ג דקיי"ל דהוי חלדה מ"מ באופן הנ"ל יש לצדד להקל. ומצינו ג"כ חילוק בין הסכין להסימנים עצמן בפ"ק (דף יו"ד ע"א) גבי סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי. ופירש"י וכיון דלאו בגופא ממש אתיליד כו' עד"ז י"ל ההפרש בין מיעוט סימנים ובין מיעוט סכין. וכ"ש דהכא יש טוב טעם לחלק דהכא באותה הרגע שמיעוטו של סכין הוא בהחלדה אזי ממש רובו אינו נכסה כלל לכך רוב זה מבטל לגמרי את המיעוט. משא"כ גבי מיעוט סימנין שהן בהחלדה אין בשעת מעשה גופא סתירה מהרוב כי הרוב נשחט אח"כ שלא בהחלדה או מקודם כו'. לכך המיעוט נשחט בחלדה גמורה ע"כ שפר מיבעיא לן. אבל גבי סכין דהרוב הוא נגלה בשעה שהמיעוט נכסה י"ל שאין זה כלל חלדה אפילו במיעוט. ולכך אף לפמ"ש התוספת שם דף יו"ד סע"א דמה לי אתיליד ריעותא בסכין כו' יש טוב טעם לחלק כאן בין מיעוט הסכין למיעוט הסימנים. בשגם שיש לומר דמיעוטו של סכין לא חמור ממיעוטו של קנה דאין פוסל בו חלדה אף במיעוט קמא כו' ואע"ג דהתם ה"ט משום דאין הנקב פוסל בקנה. משא"כ בהסכין שוחט הוושט שהנקב פוסל בו וגם שוחט בו שני הסימנין לגמרי מ"מ כיון דרובו נגלה י"ל שאין זה חלדה כנ"ל. דאף ששוחט בו הוושט אין לדונו כוושט ממש להיות מיעוטו הנכסה פוסל. דהכשר הדבר אינו כהדבר עצמו כנ"ל מענין סכין אתרעאי כו' ומטעם השני דהרוב נגלה בשעה שהמיעוט נכסה כו':

וראיתי בתב"ש סי' כ"ד סעיף י"ג שהחמיר מאד דיש לאסור אפילו אם חוט השערה כו'. וא"כ לדבריו חמור כיסוי על הסכין יותר מפגימה. לדברי רב חסדא בגמ' (דף י"ז סע"ב) דס"ל דפגימה כחוט השערה כשרה. ובחלדה פוסל אפילו כחוט השערה. זה אינו מתקבל כלל. שחוט השערה החסר בחוד הסכין במקום ששוחט אינו פוסל ואם יש על עוביו הסכין שאינו שוחט בו כיסוי כחוט השערה יהי' פוסל. ואע"ג דאנן לא קיי"ל כרב חסדא אלא כהנך אמוראי (די"ח ע"א) וס"ל דהפגימה כל שהן פוסלת מ"מ בדין חלדה לא שמעינן לרב חסדא דמיקל טפי וא"כ איך יתכן דלרב חסדא יהי' פגימה קילא מכיסוי שע"ג הסכין כו' ומ"ש בתב"ש ס"ק י"ד אלמא דאפילו אין כולו כו' לפע"ד מהתוס' דזבחים (דס"ח סע"א) הנ"ל שכ' ולפ"ז לא איירי בסכין רחבה כו' מוכח בהדיא אף שרוב צדדי השחיטה מכוסים רק עובי הסכין מלמעלה וקצת מהצדדים הם חוץ מפרקי העצם אין זה חלדה. א"כ משמע בהדיא דא"צ להיות כולו מגולה. גם מה שהכריח דהא ודאי כששוחט כו' הרי ודאי קצת מקום שחיט' מגולה. נראה מסה"ת סי' ה' המובא לעיל הפך דבריו. שאם כדבריו מהו שכתב הסה"ת וע"ז קשה דרבה דאמר האי מיגליא על האי לא הוה פליג כו' דאמאי לא יהי' פליג אם קצת מקום שחיטה מגולה דס"ל חלדה היינו דמיכסיא לגמרי. וכמו שניחא ליה לפרש"י דכאן אף שהסכין אינו נגלה מחמת שנכנס כולו תוך פרקי העצם ואפ"ה פליג מפני שהמפרקת חתוכה א"כ כש"כ דאתי שפיר כשיהיה פליג באופן שקצת מקום שחיטה מגולה ממש א"ו מיירי דראש הסכין ששוחט בו הוא מכוסה לגמרי מהבשר והעור. ולא מתגלה רק חלק הסכין שאין שוחט בו או עכ"פ כשרוב החלק ששוחט בו הוא מתכסה ורק מיעוטו נגלה. (ע' רוקח וט"ז ורי"ו. הכו"פ השיג על הט"ז בפי' חלדה וד' הט"ז הן הן דברי רי"ו). ומש"ע וכ"מ מדברי הראב"ן כו' הנה הן ד' הרא"ם בס"י סי' קל"ז והוא הולך לשטתו דמחמיר אף שהסכין מכוסה שלא במקום שחיטה וגם מ"מ מלשונו יראה דמיירי שהסכין נכנס תחת החבל וז"ל הרא"ם הלכך אין שוחטין תחת קשר של בהמה עכ"ל וז"ל סה"ת בסימני' סי' ה' דין חלדה שהסכין מכוסה מן העור או אפי' מסובך מצמר. וגם לאחר ששחט מעט פעמים ששוחט בראש הסכין שלא יחתוך מן העור יותר ואז פעמים שראש הסכין ששוחט ממנו מתכסה מן העור ופסולה כו' ונראה דזהו דוקא אם הסכין מכוסה במה ששוחט עכ"ל. מכ"ז י"ל דכאשר הסכין במקום ממנו ששוחט בו רובו מגולה אין זה נק' חלדה בשגם שיש שני פירושים אחרים. בפירוש מפני שהוא מחליד. כמבואר למעיין בתוספות כאן ובזבחים שם. ואף שמ"מ גם לפירושים ההם י"ל הדין שלפי פירוש זה ג"כ אמת כמ"ש סה"ת דרבה לא הוה פליג כו' היינו כשכל המקום ששוחט בו או רובו מכוסה אבל כאשר רובו מגולה רק מיעוטו מכוסה ובעור אין לאסור בדיעבד וגם בשו"ע אאזמו"ר נ"ע סי' כ"ד ס"ט לא הביא דברי התב"ש הנ"ל:

הלכות טרפות