א

סימן יז

שחט בהמה ונשחט הקנה כולו וגם הוושט רק בתחתית הוושט נשאר עור א' שלא נשחט היינו עור החיצון. והבהמה הי' שוהה למות ולקח הקצב שאינו שו"ב את סכינו שמקצב בו בשר לשחוט הוורידין שעי"ז תמות מהר. והי' נזהר שלא יגע בסימני' שאמר לו השו"ב שיש בזה חשש איסור אעפ"כ לא יכול להזהר ושחט הוושט במקום אחר מהו:

הנה הדין מבואר בש"ע סי' כ"ג ס"ה בהג"ה. והנה מקור הדין מפרש"י חולין (דל"ב סע"א). ומדכ' רש"י בתורת שחיטה משמע לכאורה כשאינו מכוין רק לחתיכת ראשה או לשחוט הוורידין אין איסור. ואע"ג דקיי"ל כר' נתן דלא בעי כונה לשחיטה. מ"מ הכא לפסול משום דכיון דהדר וגמרא כולא חדא שחיטה היא כדפרש"י שם תפסל השהיי'. אינו אא"כ מתכוין לחתוך המיעוט בתורת שחיטה דומיא דאמרי' בר"ה (דכ"ח ע"ב) ובעירובין (דצ"ו א') דאע"ג דלצאת לא בעי כונה לעבור בעי כונה. מיהו ק' הא אסיקנא התם דגם לעבור בזמנו לא בעי כונה. וא"ל דנ"ד נק' לא בזמנו דהא כששחט הוכשרה וא"צ לשחוט עוד המיעוט ואדרבה אסור לשוחטו משום שהייה. דמאי שנא ממש"ש בגמ' אילו מתרמי לי' בוכרא אחרינא כו' זמניה הוא אע"ג דבבכור זה אסור ליתן ממנו יותר ממתנה א'. וה"נ כיון דאילו מתרמי לי' בהמה אחרת ישחטנה א"כ זמניה הוא ולא בעי כונה אף לעבור. וי"ל דשאני הכא דחתיכת מיעוט הסימנין אחר שכבר סילק ידו מהשחיטה ואזלא לה שחיטה והוכשרה הבהמה גרע טפי ממתן שני דבכור דהא אין שום טרפות פוסל עוד בבהמה אחר שחיטת רוב הסי' וכמ"כ חתי' מיעוט הסי' הוי כשאר פגימ' הסימני' ולא מיפסלא אא"כ מתכוין לשחיטה. ואע"ג דגם לרבנן דר"נ לא בעי כונה לזביחה כמ"ש בגמ' (דל"א ע"ב) י"ל דבכה"ג אינו מצטרף בלי כונה מטעם הנ"ל כמו דאע"ג דלצאת לא בעי כונה לעבור בעי כונה כו':

אמנם מלשון הסמ"ק סי' קצ"ז לפי שלפעמים משייר מיעוט הסי' כו' הרי אע"ג דמכוין לחתוך ראשו ולא בתורת שחיטה כלל יש פיסול כמש"ש ושהיות פוסלת כו'. אכן י"ל דכ"ז דוקא אם השוחט חותך ומשום דלעבור בזמנו לא בעי כונה דומיא דבכור. אבל בנ"ד שהקצב חתך והוא אינו שוחט וא"י ה' שחיטה כלל א"כ לא דמי כלל לענין בכור דהא לא מתרמי לי' לשחוט כלל גם שחיטתו אסורה. וע"ש בגמ' דאפילו כשהוא רק בענין דאי בעי כו' אינו נק' בזמנו לחד מ"ד כ"ש כשאסור לו לשחוט. וא"כ כיון דנק' שלא בזמנו ודאי לעבור בעי כונה ובנ"ד ודאי לא נתכוין כלל וגם אין שוחטין כלל בסכין כזה לעולם. ואף את"ל דבשחיטה כיון דגם לרבנן לא בעי רק כונה לחתיכה כמ"ש בגמ' (דל"א) א"כ ה"נ גם לעבור שלא בזמנו סגי בכונה כזו דהא מ"מ בעי כונת חתי' סימני' כמ"ש התוס' דל"א סע"ב ודי"ב ע"ב ד"ה זרק. וכ"כ הרשב"א שם. והכא אינו מתכוין רק לחתוך הראש ואינו מתכוין כלל לחתי' הסימנים. ובאמת שכ"ד הדרישה שהביא הת"ש סי' כ"ג ס"ק י"א. וכ"פ בשבו"י ח"ב סי' נ"ד הביאו בבל"י. וכ"ש הכא בנד"ז שגם נתכוין שלא ליגע בסימנים דזה עדיף מסתם שלא נתכוין לשחיטת הסימנים וע"ד שמבואר בב"י בא"ח סי' תקפ"ט וכ' רבינו שמואל כו' אבל במתכוין שלא לצאת כו' וה"נ הרי נתכוין שלא יחתוך הסימנים כו'. ובתשו' נ"ב מה"ת סי' ב' השיג על השבו"י. וכל דבריו אין מוכרחים כלל וע' בתויק"ו סי' כ"ג סק"ג. מיהו למעשה אין להקל דהת"ש ורבינו ז"ל והפמ"ג וכל האחרונים מחמירים בזה. אך בנד"ז שלא נשאר אפילו מיעוט סימנין רק מיעוטא דמיעוטא היינו רק עור א' מהוושט. הרי אפילו במיעוט קמא דוושט לא הי' פוסל שהיי' בכה"ג אם שחט רק עור א' דוושט ואח"כ שהה כיון דלא מיטרפא בי' ולא עדיף ממיעוט קמא דקנה דאין פוסל בו שהיי' מה"ט וא"כ הפוסקי' שסתמו דבמ"ק דוושט פוסל שהיי' עכצ"ל דפי' מיעוט היינו עכ"פ שנחתכו ב' העורות. וא"כ גם פי' שהיי' במיעוט בתרא לפרש"י היינו ג"כ דנשאר כל העור עכ"פ. משא"כ כשנשאר רק עור א' לאו כלום הוא. ועוד דלא יהא מ"ב דוושט חמור ממ"ק דוושט. דבמ"ק לא פסול שהיי' כה"ג. ומ"מ אין זה ראי' גמורה דמ"ב דקנה יוכיח דחמור ממ"ק דקנה. ועש"ך סי' ב' סקכ"ז אבל בשהיי' לא נפקא לן מידי במעשה טרפה כו'. ומ"מ בצירוף טעם הראשון דלא נתכוין לחתי' הסי' כלל ושחתך קצב כו'. אפשר לצדד. ועוד דהנה לפ"ד היש"ש פ' השוחט סי' ט' דכ' דשהיי' במ"ב לפרש"י מדאו' בודאי כשר (וכ"ד הרשב"א בתה"א דכ"ד ע"א אלא מדרבנן הוא דקא מיבעי לי' שלא אתו לאחלופי בין מ"ק למ"ב. א"כ לפ"ז י"ל דדוקא במיעוט סימן ממש דהיינו לפחות ב' עורות דוושט וכן בקנה. דכיון דבכה"ג במ"ק דוושט הי' שהיי' פוסל מדינא לכך גזרי' מ"ב אטו מ"ק וגם גזרי' מ"ב דקנה אטו מ"ק דוושט. משא"כ במיעוטא דמיעוטא כנד"ז שאפי' במ"ק דוושט לא הי' פוסל שהיי' כה"ג י"ל דאין לגזור כלל במ"ב דלא יהא הטפל חמור מעיקר. ואף דהת"ש סק"ט האריך להוכיח דהוי ספיקא דאוריי' ולא משום גזרה וע' בדברי הגאזמ"ו ז"ל ס"ק י"ו. מ"מ בנד"ז שנת' עוד כמה טעמים להקל יש להקל בהפ"מ בצירוף כבוד שבת: