יב

ועתה נבאר בקיצור ממשנת"ל והוא זה. בענין הפגימה האוסרת יש ד' שיטות. הא' דבדיעבד אין איסור אא"כ הפגימה גדולה עד שאוספת עובי הצפורן בחללה ולכתחילה אסור לשחוט בסכין שיש בו פגימה אוגרת אפי' חוה"ש. אבל כל שאינה אוגרת כלל אפי' חוה"ש אע"פ שצפורנו מרגיש שיש שם כמו פגם אך אין הפגם מעכב את הצפורן מותר לשחוט בו אפי' לכתחילה וזה דעת הגאונים שבריטב"א וכ"ד סה"ת וסמ"ג והרוקח ואפשר שכ"ד רש"י ואפשר נמי שכ"ד הרא"ש כמ"ש רבינו סי' ח"י סק"ב ואפשר נמי שכ"ד הערוך כמש"ל אות ז'. הב' י"ל שזהו דעת רש"י והוא שאם הפגימה מעכבת הצפורן והיינו שחוד עובי הצפורן נכנס לתוך הפגימה אע"פ שאין כל עובי הצפורן נכנס לשם ה"ז אסורה. ודיעה זו קרוב אל הדיעה הג' והוא שאפי' אוגרת חוה"ש לבד נמי אסורה וזה דעת הרשב"א. הד' הוא דהשיעור תלוי באם הצפורן מרגשת שיש כאן פגימה נמי אסורה ויש מי שהבינו ששיעור זה גדול יותר מאוגרת חוט השערה ולדבריהם י"ל שאם ביחנו ואינו אוגרת חוה"ש כשרה כמש"ל אות ד' ה'. וי"א ששיעור זה פחות מאוגרת חוה"ש. ובכל ענין אסורה אם הצפורן מרגשת. ולמעשה יש להורות דהוי ספיקא דדינא אם ההלכה כדיעה הא' או כדיעה הב' והג' ואעפ"כ לכתחילה אין לשחוט בפגימה שנרגשת בצפורן אע"פ שבודאי אין אוגרת חוה"ש דלו יהא זה דמי לסאסאה הא אין נוהגין לשחוט בו. ובדיעבד יש להקל אם בודאי אינה אוגרת חוה"ש ואינה מעכבת הצפורן. מיהו אם רואים בשמש שהיא אוגרת קצת בודאי אזי אסורה. אם א' מרגיש פגם בצפורנו וא' אינו מרגיש אע"פ שלא ביחנו אם אוגרת חוה"ש כל ששניהם מומחי' יש להקל דיעבד להתיר מה ששחטו בו. מיהו היינו דווקא כשהמרגיש אינו אומר שנתעכב חוד צפורנו אבל אם אומר שנתעכב צפורנו אסורה. אם אחד אומר שמתעכב ורבים אומרים שאינו מתעכב ואינו נרגש כלל אין לחוש לו כלל. אם נגע במפרקת ואח"כ מצא פגימה שהוא פחות מעובי הצפורן עמ"ש רבינו רס"י י"ח. ועבמ"ש רבינו בתשו' שבסס"י י"ח שחזר בו בכמה ענינים ממ"ש בש"ע. וי"ל דבתשו' לא נתכוין אלא שיש טוב טעם למנהג סכינים המלוטשים אבל לא שמעכב לדינא ממש: