יא

ומעתה יש להפלא קצת על רבותינו האחרונים ז"ל אשר דחאו דיעה זו בשתי ידים דשיעור הפגימה הוא כדי שתחגור בה צפורן ותאספנו לתוכה ממש והפר"ח כתב עליו שהוא דעת יחיד היינו דעת רש"י שבא"ח שהביא הב"י והת"ש כ' שאין זה להלכה אפי' סברת יחיד כו' והיינו שפי' דברי הרא"ש כהרא"ה ודעת סמ"ג כ' שהיא כדעת הרא"ש שכ"כ הש"ג ובאמת הש"ג כ"כ והיינו לפי שהש"ג פי' דברי הרא"ש ג"כ דבעינן חג"צ לשון חגורה ממש. מש"ה כ' שכ"ד הסמ"ג. אבל למאי דפי' הת"ש דעת הרא"ש א"א כלל לומר שכ"ד הסמ"ג וכמש"ל אות א' ולא עלה מעולם ע"ד הש"ג לפרש כן בהסמ"ג ולבבי לא כן ידמה כי ראיתי חבל נביאים מתנבאים כן ה"ה הגאונים שבריטב"א וסה"ת וסמ"ג והרוקח שפסקו כן למעשה וע"ל אות א' שקרוב לומר שכ"ד הסמ"ק וגם הרשב"א בתה"ק הביא דעה זו (ובאמת דפשטא דסוגי' מראה הכי דאמרינן אבוה דשמואל פגם ושדר פגם ושדר כו'. ואי כדעת הרא"ה. א"כ כל פגימה טרפה ואפי' להרשב"א לא א"ש מ"ש פשיטא כיון דכי נקיב טרפה בעי' בדיקה ומהו הפשיטות כ"כ את"ל דשיעור הפגימה כחוה"ש כו'). ואפשר שכ"ד רש"י והגאון ר' אלעזר שהביא רש"י או אפשר דהם ס"ל דסגי כשיש בה כדי לעכב הצפורן כנ"ל אות ג'. ומ"מ למעשה ודאי יש להורות כהש"ע. אבל מ"מ מידי ספיקא לא נפיק אלא דספק דאורייתא לחומרא וכמ"ש רבינו רס"י ח"י וגם למעשה אין להחמיר אא"כ אוגרת ממש כחוה"ש או שמתעכב בה חוד עובי צפורנו כנ"ל אות ג' וכמדומה שהכל שיעור א' אבל בדליכא לא הא ולא הא אלא שמרגיש שיש שם פגימה וצפורנו דולג עליה אבל אינה מעכבת אותו ואין רואים שהיא אוגרת גם אינה מעכבת חוה"ש אין לאסור כלל כי בזה רוב הראשונים מקילים ה"ה גם רש"י והגאון ר"א הנ"ל וכן הרשב"א והרמב"ן וסיעתם ואפשר שגם להרא"ה יש להתיר כדלעיל אות ז'. וכן לפ"ד הרא"ש י"ל כן כדפי' לעיל אות ז' להרא"ה. וכמ"ש רבינו סי' י"ח ב' מהרי"ט ח"א סי' ו' ולא נשאר מי שיחמיר בזה אלא הפמ"ג לדעת הרא"ה וכ"ד הכו"פ וזהו דעת יחידאה נגד כל הפוסקים הנ"ל. ואין סתירה על פסק זה מדחלקו הט"ז והש"ך רס"י ח"י על הב"ח דהם הבינו שהב"ח מתיר אפי' אוגרת כחוה"ש ובזה השיגו עליו ע' ש"ך שם מיהו באמת דעת הב"ח בקו"א שלא להתיר אלא בפגימה שאין נרגשת בצפורן אע"פ שאוגרת חוה"ש. וכן פי' דבריו הת"ש אלא שלא ראה שכ"כ הב"ח להדיא בקו"א ולשיטתייהו אזלי דס"ל שאין הצפורן מרגשת בפגימה דקה כחוה"ש כדלעיל אות ד'. ומ"מ לדינא חלק הת"ש אהב"ח בהא דכשאוגרת כחוה"ש פסולה וכן עיקר שכ"ד הש"ע. בשגם שי"ל שהצפורן מרגשת פגימה כזו כמ"ש הכו"פ אמנם בשאינה אוגרת חוה"ש רק שנרגשת בצפורן בזה יש להקל מהאי טעמא דאמרן ואע"פ שהב"ח בקו"א כ' דלהרשב"א אפי' אוגרת פחות מחוה"ש פסולה וא"כ ליחוש דלמא אוגרת פחות מחוה"ש י"ל דאין לחוש לזה שמא היא אוגרת כיון דבגמרא לא חזינן דבדקו רק בחוה"ש. ועוד כיון דבלאה"נ י"א דבעי' חג"צ כנ"ל. מיהו אם רואים בשמש שהיא אוגרת ודאי יש להחמיר. אבל אם רואים שיש פגימה וא"י אם היא אוגרת [א]ם אינה אוגרת חוט השערה ואינה מעכבת הצפורן יש להקל כנ"ל: