ח

והאמת אגיד שלפי דברי הרא"ה אלו יש לכוין דבריו כדפרישית לדעת רש"י שתחגור הוא שתתעכב חוד הצפורן עכ"פ. וה"נ י"ל שזהו תרגיש דהרא"ה שאז מרגיש ב' המורשות ממש וא"ש נמי מ"ש הרא"ה די"ד שאבשרא הוא בדיקה יפה מטופרא כו' ועינינו הרואות בהפך שאטופרא מרגישי' יותר כמ"ש כל האחרונים. ולומר דבדור הרא"ה הוי מרגישי יותר מבדורינו כעין מ"ש הפ"ת על חכמי הגמ' הוא רחוק משמוע. בשגם שהדורות שלפני פנינו כבר כתבו איך שאבשרא איננו מרגישי' ובשלמא להרשב"א א"ש דבדיקה דאטופרא היינו שתחגור הצפורן ממש כדפי' רז"ל. וא"כ אבשרא היא בדיקה יותר מעולה. משא"כ להרא"ה דאטופרא היינו נמי הרגשה בעלמא. א"כ האיך כ' הפך החוש. אבל את"ל דהרגשה דאטופרא היינו שמרגיש ב' העוקצין לק"מ שאפשר זה בקל יותר בבשרא כו' והיינו משום דלהרגיש ב' העוקצין א"א אלא ע"י שיכנס חלק מה מהעובי הצפורן עכ"פ תוך הפגימה ואפשר שזה יכול להרגיש בבשר בקל יותר והנה דברי הערוך שמהם מקור דברי הרא"ה נוחים יותר לפי' זה במ"ש שהוא כמו רגל המהלכת במישור וכשמגעת בחריץ נחגרת כו'. דלכאורה היינו ע"י שהרגל נכנסת לתוך החריץ שהוא נמוך משאר קרקע המישור שבו עומד רגלו השני' שאז ניכר שהוא כמו חיגר במה שרגלו אחת נמוכה יותר וא"כ דכוותה בהולכת הסכין על הפגימה היינו נמי שהצפורן נאסף לתוך הפגימה. אבל אין לפרש דמ"ש וכשמגעת בחריץ נחגרת שאינה נכנסת תוך החריץ כלל אלא שמדלגת את החריץ. דא"כ אמאי נראית כחיגר מחמת זה והלא כל מהלך דולג קצת קרקע ואת"ל דאינו מיירי במהלך אלא במעביר רגליו ע"ג הארץ דומי' דהעברת הצפורן על האצבע ומ"ש לשמגיע בחריץ נחגרת היינו שמוכרח לדלג רגלו ולהגביה קצת דאכתי אינו נראה כחיגר מחמת זה אלא את"ל דנחגרת אינו דוגמת חיגר אלא נדנוד כמש"ש גבי מחגירין כו'. וא"כ לא א"ש מ"ש ל' פסח כו'. הלכך מחוורתא דלהערוך היינו שהצפורן נאסף ממש לתוך הפגימה ומש"ה נק' תחגור דהיינו דומיא דפסח ממש שמנמיך רגלו האחת. וככה הוא רגל שבחריץ אם נצייר רגל שני שבמישור וכן יש להוכיח ממש בערך ססא וז"ל דמיא לססא כשרה פי' הענף שבראש השיבולת הנראית כמו מחטין ארוכין עומדין ואינן חלקים אלא בולטות מהן כעין שינים דקות מאד ונק' מלעין עכ"ל הרי דגם בדמיא לסאסאה שהוא כשרה ע"כ יש בה פגימות קטנות ואעפ"כ היא כשרה וא"כ צ"ל דתחגור בה הצפורן דפסולה היינו שנאסף ממש לתוכה ובסאסאה צ"ל שאין בה כדי לאסוף הצפורן לתוכו אבל א"א לומר דתחגור היינו תרגיש דא"כ בסאסאה נמי מרגשת אם לא שנאמר שגם הערוך ס"ל כמ"ש הרא"ש גבי סאסאה שזהו כמין חוט כו'. והוא דוחק דכל כה"ג ה"ל לפרש ולא לסתום: