ו

והפי' השני בדברי הרא"ה הוא מבואר במשבצות זהב סק"ב שכ' וז"ל דאפשר להרא"ה והרא"ש יש יותר חומרא שאף שאינה אוספת שום דבר כל שצפורנו מרגיש פסולה כו' דצפורן ודאי מרגיש קטנה ביותר כו'. (הג"ה. ואין הפמ"ג והפ"ת והכו"פ דלקמן אות ח' מחולקים במציאות עם הב"ח והת"ש וסיעתם דלכאורה זהו מחלוקת דמציאות דלהכו"פ וסיעתו מורגש בצפורן פגימה קטן שבקטנים ולהב"ח וסיעתו י"ל דאפי' כחוה"ש אינו נרגש בצפורן. וא"כ נחזי אנן עם מי האמת ונשאל לשוחטים כו'. אבל באמת י"ל שאין כאן מחלוקת במציאות אלא שההרגשה חלוקה בבנ"א יש שמרגישים ביותר ויש שאין מרגישים כ"כ. כמ"ש הכו"פ עצמו. ובסתם בנ"א ימצא ודאי שאין מרגישים אפי' כחוה"ש וימצא ודאי בשוחטים שמרגישים אפי' פחות הרבה מהחוה"ש ובהא מחולקים הב"ח עם הכו"פ דלהב"ח שיעור דכדי שתחגור בצפורן להאומרים דהיינו הרגשה ניתן שיעור זה שיהי' מורגש אפי' לסתם בנ"א. משא"כ אם אינו מורגש רק למופלגים לא הוה פגימה. ותדע דהא גבי בכור נמי אמרינן דהוי מום כדי שתחגור בו צפורן. וא"כ צ"ל דהיינו נמי שמורגש בצפורן. והתם א"א לומר דכשמורגש למופלגים לבד נמי הוה מום דהא בעינן מומים שבגלוי ועוד דגדולה מזו תנן התם בבכורות (ד"מ) במראה אבל לא במדה. אלמא דבעינן שיהא נראה לכל ממש וזה גרע מבמדה דבמדה ניכר עכ"פ לכל ע"י מדה. משא"כ הכא. ולהכו"פ וסיעתו אפי' מורגש למופלגים לבד נמי נק' חג"צ וס"ל דזה נק' במראה דאפשר יכולים לראות הפגימה ע"י שמשא. ומה"ט נמי הוי מומין שבגלוי (וע' רש"י רפ"ו דבכורות נגממו שנחתכו בסכין א"כ א"א לומר שלא יהא נרגש בצפורן וא"כ מה בין זה לנפגמו ומש"ש רש"י ולא חיסרו אינו מיושב את"ל דתחגור היינו הרגשה לבד א"כ יכול להיות בלא חסרון ולכן מזה ראי' קצת דתחגור היינו חגורה ממש. וזהו ודאי חסרון משא"כ בנגממו בלא חסרון יכול להיות שלא תחגור הצפורן) א"נ אפשר ס"ל דבמראה ולא במדה אינו מעכב אלא גבי עינו אחת גדולה כו'. ולא גבי שארי מומין תדע דגבי עינו בעינן שיהיה א' כשל עגל כו' ובאזן לפ"ד הרמב"ם וכן בבצים לד"ה אינו מום אפי' אחת גדולה מחברתה הרבה ע"ש). וראיתי לרבינו הגדול ה"ה כאאזמו"ר נ"ע בתשו' שבש"ע סס"י י"ח שהשוה דעת הפ"ת להפמ"ג במשבצות. והנה המעיין שם בפ"ת יראה לכאורה דאינן שוים שהרי הפ"ת סק"ג כ' להדיא ומאי דקתני מתניתין אוגרת כ"ש למעלה מסאסא' אוגרת מידי ואח"כ כתב זולת במציאות דאינו נרגש בצפורן דהא נכלל בדדמי' לסאסאה כו'. וא"כ מובן ממנו דבעינן אוגרת עכ"פ דלא כהפמ"ג שכ' להדיא דלהרא"ה ורא"ש אפי' אינה אוגרת ואוספת שום דבר פסולה אמנם האמת דכונת רבינו נ"ע שהפ"ת והפמ"ג שוים לדינא בדעת הרא"ה והרא"ש דכל פגימה הנרגשת בצפורן פסולה אלא דלמר והוא הפ"ת היינו משום דבודאי אוגרת מידי ואע"ג שאין אוגרת חוה"ש י"ל שאוגרת דבר הדק יותר הרבה מהחוה"ש. שהרי גם גשם החוה"ש יוכל להתחלק באמת לכמה וכמה חלקים כידוע לטבעיי' אלא שא"א לבחון בחוט דק כזה על הסכין ולמר והוא הפמ"ג אע"ג שאינה אוגרת כלל ואפי' הי' בא אליהו הנביא ואמר שאינה אוגרת כלל אסורה מדינא כיון שנרגשת בצפורן ה"ז שיעור פגימה להרא"ה והרא"ש. והנה הנדון שנסתפקנו לעיל אות ה' פסולה לדעת הפ"ת ולדעת הפמ"ג בהרא"ה והרא"ש וזה פשוט ומבואר להדיא בדבריהם והנדון שנת' שם סוף אות הנ"ל בשם רבינו נ"ע בסי' א' סק"ב י"ל שיתחלק הדין בזה בין הפ"ת ובין הפמ"ג דלהפ"ת כיון דבעינן אוגרת מידי אלא דכל שנרגשת בצפורן מסתמא אוגרת מידי. א"כ י"ל שפיר מ"ש רבינו דכיון שהאחד לא הרגיש בודאי שאינה פגימה האוסרת מדינא כו' ע"ש. משא"כ להפמ"ג דלא בעינן אוגרת כלל. א"כ לא שייך לומר דבודאי אינה פגימה האוסרת מדינא דהיינו שאינה אוגרת שום דבר דהא לא תלינן מידי באוגרת. וא"כ כל שאחד מרגיש ואחד אינו מרגיש לא נפיק מספקא דאוריי' עכ"פ (ולדעת הכו"פ דלקמן אות ח' נראה ג"כ להחמיר בזה אף שי"ל דבעי אוגרת כי כן מוכח מלשונו להחמיר בזה) אם לא בנדון של הת"ש סי' י"ח סקי"ז שכולם אין מרגישים רק שא' מרגיש שבזה יש להתיר להפמ"ג ג"כ: