ה

ויש להסתפק לשטתם אי אירע שהרגיש אחד בפגימה ע"י בדיקת צפורן ואח"כ מצאו שאינה אוגרת כלל אפי' חוה"ש דהיינו שהעבירו עליה חוה"ש ולא נתעכב שם מה דינה לדעת הרא"ה והרא"ש. יש בזה פנים לכאן ולכאן. דלכאורה י"ל כיון דלשטתם עיקר שיעור הפגימה בהרגשת הצפורן תליא. א"כ כיון שהרגיש בה בצפורנו אסורה. והא דלא אגרה חוה"ש י"ל דלא בדק שפיר. או שי"ל בהפך דמדלא אגרה חוה"ש ודאי אין זו פגימה האסורה כנ"ל ומה שהרגישה בצפורן הוא משום שחוש הרגשתו מופלג יותר משאר בני אדם. ומה שאמרנו שסתם פגימה הנרגשת בצפורן אסורה היינו בסתם בנ"א ומשום דודאי אוגרת חוה"ש או יותר כי סתם הרגשת בנ"א בצפורן בודאי אינו אלא בפגימה האוגרת חוה"ש ובהם דברו חכמים ואולם ימצא ג"כ מופלגים בהרגשה שמרגישים אפי' אינה אוגרת כלל. אלא שמהסתם אסרינן כל פגימה הנרגשת בצפורן אבל אי אירע שבדקו ולא אגרה חוה"ש יש להקל (ועל"ק אות ו' דהפ"ת ופ"מ אוסרים בזה וכ"ד הכו"פ כדלקמן אות ח' ובאות יו"ד העליתי שיש להקל בזה) מיהו אם שאר בנ"א מרגישים אותה בצפורן ג"כ אין להכשירה ולומר שהרגשת כולם מופלגת ותלינן יותר דלא בדק שפיר עם חוה"ש. ועמ"ש הת"ש סי' י"ח ססקי"ז וביאר דבריו רבינו בסי' א' סק"ב שמי שבודק הסכין בכונת הלב ואינו מרגיש כלום אף שיש מי שמרגיש אחריו בודאי שאינו מרגיש פגימה האוסרת מדינא דהיינו שאוגרת כ"ש כו'. ודין זה אמת ג"כ לפ"ד הרא"ש והרא"ה כפי הסברא השנית שכתבתי לדעת הב"ח והת"ש והזכרונות ולדעת הדו"פ והפר"ח בפי' דברי הרא"ש והרא"ה: