ד

הפי' השלישי בתחגור הוא פי' הרא"ה בבד"ה שאינו מלשון חגורה אלא מלשון חגירה כמו ויחגרו ממסגרותם כלומר שתרגיש בה הצפורן כו'. והנה הגם כי במ"ה השיג עליו ואמר שהוא בודל מדברי כל הראשונים ושלא לצורך ושלא להועיל שכולם מפרשים תחגור מלשון חגורה מ"מ מצאתי ת"ל בערוך ערך חגר שפי' ממש כד' הרא"ה וז"ל שתחגור בה הצפורן פי' חגירה מלשון פסח שהוא חגר והוא כמו רגל המהלכת במישור כשמגעת בחריץ נחגרת וצריכה בדיקה אטופרא ואבשרא כו' עכ"ל והיינו ממש כדפי' הרא"ה שהוא מלשון ויחגרו ממסגרותיהם דהיינו ג"כ מלשון חגר ופסח כדפירש"י בשמואל כ"ב וכ"ה במצודות ציון שם וכ"כ בחי' הריטב"א להדיא בשם הרא"ה שהוא מלשון חגר (ובת"י שם ויחגרו ויזועון והיינו כדפי' הערוך שם מחגורין דזבין מתנדנדין כו') ואפשר וקרוב לומר שדברי הרא"ה לקוחים מהערוך. והנה בדברי הרא"ה ג"כ יש לפרש על שני דרכים הא' דמ"מ צ"ל הפגימה אוגרת כ"ש כחוה"ש עכ"פ ולא פליג לדינא אהרשב"א רק דפליג עלי' במה שדחה דברי ר"ח מהלכה וכ"מ לכאורה שהבין במ"ה כן בדברי הרא"ה ע"ש במ"ש שאילו תחגור כמו תרגיש א"כ חזר לומר דפגימת סכין בכ"ש כו'. ור"ל וא"כ מהו החילוק בינו להת"ה לדינא ואי איתא דלהרא"ה אפי' אינה חוגרת כלל שום דבר פסולה כל שהצפורן מרגיש בה. א"כ טובא איכא לאיפלוגי בינייהו. א"ו צ"ל דס"ל להרשב"א שא"א כלל שיפסול הרא"ה פגימה שאינה אוגרת שום דבר דהא אוגרת כשמה שאוגרת שום דבר. וכ"מ לכאורה מדברי הרא"ה בספר החנוך מצוה תנ"א שהצריכו חכמים לבדוק עם הצפורן כו'. ואם נרגיש בו פגימה אפי' כל שהוא השחיטה אסורה ולשון כ"ש י"ל שאוגרת שום דבר עכ"פ ויש לדחות. וכ"מ לדברי הב"ח בקו"א שהבין שיכול להיות פגימה כחוה"ש ולא יהי' הצפורן מרגשת בו א"כ נקיט מיהו עכ"פ דפגימה שאינה אוגרת כ"ש דודאי אינה נרגשת בצפורן. וכ"מ קצת בחי' הריטב"א שכ' ששלשה דינים בדבר ומשורת הדין צריך לבדוק לכתחלה אבשרא וטופרא כו'. וכל שמרגיש בו פגם אין שוחטין בו לכתחלה ודמיא לסאסאה מותרת כיון שאין בו פגם וא"א לומר שלא יש בו פגם כלל. דא"כ מאי קמיבעי' לי'. אלא עכצ"ל שאין בה חסרון דהיינו שאינה אוגרת שום דבר כמ"ש הרשב"א. וא"כ כיון דשוחטין בה לכתחילה ע"כ צ"ל שאינו נרגש בצפורן דהא לעיל מיני' כתב שכל שמרגיש בו פגם אין שוחטין לכתחילה כו'. מיהו זה יש לדחות לפמ"ש רבינו בשם הפר"ח ות"ש שיש הפרש בין הרגשת פגימה כ"ש שהיא אוגרת כחוה"ש ובין הרגשת הסאסאה שאינה אוגרת כלום. ואע"פ שרבינו כ' שהוא דוחק עצום מ"מ אפ"ל שאינו דוחק את"ל דהרגשת פגימה אוגרת היינו ע"י שמתעכב הצפורן מחמתה כדלעיל אות ג' משא"כ הרגשת הסאסאה י"ל דהיינו הרגשה בעלמא וא"כ לד' הרא"ה את"ל דפי' הרגשת הצפורן היינו שלא ע"י עיכוב א"כ י"ל דאפילו אינה אוגרת כ"ש נמי מרגשת הצפורן. ולכאורה מוכרח דהרגשת דכ' הרא"ה היינו שלא ע"י עיכוב דאל"כ ה"ל להביא מפסוק שארית חמת תחגר כו' ואפשר דהי' מפרש שם לשון חגורה כדפירש"י בלשון שני שם בתהלים. והנה מדברי הדרישה המובאים בכנה"ג בהג"ה הטור אות ז' שכתב דדעת הרא"ש כהרא"ה ולא פליגי לדינא עם הרשב"א. וכ"כ הפר"ח מבואר דעכ"פ בעינן אוגרת כ"ש דאל"כ פליגי עם הרשב"א במאי דמחמרי טפי מיני' ודעת הת"ש נראה ג"כ דפגימה שאינה אוגרת כלל כשרה אלא דס"ל בודאי שאין הצפורן מרגיש בה עססק"ו שרצה להכשיר אפי' סדק עמוק בכה"ג אלא שחזר בו משום שאפשר להפתח כו'. והיינו דייקא בסדק. אבל בפגימה כה"ג ודאי כשרה לדעתו לכ"ע ואפי' להרא"ה משום דאין הצפורן מרגיש בו כו' ע"ש. ואזיל לשיטתי' דבסק"ה העלה שא"א לומר להרא"ש דפגימה כ"ש נרגשת בצפורן כו' ע"ש וכן צ"ל לשטתו גם להרא"ה. והתם מיירי אפי' אם היא אוגרת משהו א"כ כ"ש באינה אוגרת כלל. ודבריו נוטין ממש לדברי הב"ח בקו"א דלעיל וכן בספר הזכרונות שבכנה"ג בהג"ה ב"י סוף אות ח' מבואר ג"כ כן דפגימה שאינה אוגרת כלל אפי' חוט השערה אינה נרגשת בצפורן ע"ש: