ג

ועוד אפ"ל דיש נפקותא לדינא בין אם הפי' לשון עכבה או לשון חגורה והוא דאם הפי' לשון חגורה בעינן שיהי' חלל בפגימה כעובי הצפורן ממש. משא"כ אם הוא לשון עכבה י"ל דאם חללה כל שהוא אפי' כחוט השערה נמי שפיר דמי. והיינו כל שיכול ליכנס לתוכה חוד מעובי הצפורן אע"פ שאין כל עובי הצפורן נכנסת לתוכה והחוד הוא הקרן עד"מ שעובי הצפורן הוא עובי ד' או ה' שערות משא"כ החוד י"ל שאינו רק כמו שערה או ב' ועובי הצפורן ניכר יותר כשחותכין קצת מהצפורן שחוץ לאצבע. וע' בפ"ת סס"ק י"ג ג"כ חילק בין כשבודק בחוד עובי הצפורן ובין כשבודק בעובי הצפורן. והנה אם הפגימה כחוה"ש י"ל שחוד הצפורן יכול ליכנס לתוכה כשבודק בחוד ואזי מתעכב כל הצפורן. ואפשר גם אם בודק בעובי הצפורן יוכל החוד מהעובי להיות נכנס בתוך הפגימה אם מחזקת כדי חלל החוד. (ואזי מתעכב כל הצפורן) ואע"פ שהצפורן כולו א"י לכנוס והולך ביושר מ"מ י"ל שחודו נשפל ונכנס בגומא זו. משא"כ אם אין בה חלל כלל ועוקציו סמוכים ממש וה"ז כמין סדק אזי אין החוד יכול ליכנס אע"פ שבודק בחוד מהעובי כיון שאין בה שום חלל כלל ואזי י"ל שאין הצפורן מתעכב בה כלל וכשרה לרש"י. משא"כ לפי' הרא"ה דתחגור לשון הרגשה משמע דהוה פגימה כל שהצפורן מרגשת בפגימה בעברה עליה אע"פ שאינה מתעכבת בה כלל ונמצא שלפי' זה א"ש דלא פליגי כלל הני אמוראי דבדקי בשמשא ומיא כו' ארב חסדא דהא אינהו נמי בעי' שיהי' פגימה וחסרון ממש כדמוכח ברש"י שם בגמרא ואפשר דאינהו נמי אי הוה משכחי פגימה הוי בדקי אם מתעכב בה הצפורן או לא דאם אין הצפורן מתעכב בה כלל מפני שהיא מצער מהכיל חודו הוה מכשרי לה. וכמ"ש הרשב"א בתה"א לענין חוה"ש. והמעשה המובא בב"י בשם רש"י יש ליישבה ג"כ לפי' זה דמ"ש שאין צפרנו חוגרת בה היינו שלא נתעכב הצפורן כלל מחמת הפגימה משום שהיא קטנה מהכיל החוד מעובי הצפורן ג"כ. אבל מ"ש הת"ש שיש ליישב מעשה כזו לפי' הרא"ה ג"כ ור"ל שלא היתה צפרנו מרגשת בה כלל א"א להעמידו לפמ"ש הרא"ה בבד"ה והרשב"א במ"ה. דהצפורן מרגיש אפי' בכ"ש. ומש"ה נדחק הרא"ה בדמי' לסאסאה שאע"פ שבודאי צפורן מרגשת בה כשרה שז"א מגוף הסכין כו'. אלא כמין חוט כו' והרשב"א השיג עליו כי זה החוט מהו כו' אלמא דמדברי שניהם נלמוד שא"א להיות שום פגימה שלא ירגיש בה הצפורן דאל"כ הוה מוקמינן ההיא דסאסאה בכה"ג. ומכאן מוכח ג"כ דבצפורן מרגיש ג"כ פגימה שאינה אוגרת שום דבר דהא הרשב"א מוקי ההיא דסאסאה לשטתו בשאינה אוגרת שום דבר. ומדלא ניחא לי' להרא"ה להעמידה ג"כ כן והוצרך לידחק משום שהוא כמו חוט כו' אלמא דס"ל דמ"מ מרגשת בה הצפורן ואין להכשירה אם לא שהוא בהחוט שאינו מגוף הסכין כו'. וכ"כ רבינו להדיא בדעת הרא"ה שאפי' אינה אוגרת שום דבר כו'. וא"כ הוא דחוק לומר במעשה דרש"י שנראה לו פגימה ושלא היתה צפורנו מרגשת בה כלל. וע' רש"י גבי בשמשא שרואים בחודה נגד השמש או בצילה כו'. ובודאי שפגימה זו נרגשת בצפורן (וע' בב"ח בקו"א דנראה מדבריו שלא ראה כאן דברי הבד"ה והמ"ה דאל"כ האיך כ' פגימה כחוה"ש ואינה נרגשת בצפורן כו') והאיך אפשר לומר שנראה לו ע"י ראי' פגימה קטנה ולא הרגישה בצפורנו זה דוחק עצום כדמוכח מדברי הבד"ה והמ"ה הנ"ל. מיהו לקמן אות ד' ית' דבאמת הב"ח והת"ש ס"ל דבהרגשת הצפורן ג"כ אפשר שאינו נרגש פגימה דקה כחוה"ש ע"ש. וא"ש ממ"נ לשטתם אין לאסור פגימה שאינה אוגרת כחוה"ש אף גם לדעת הרא"ה. והנה דברי הרוקח דלעיל אות א' לכאורה י"ל ג"כ כפי' זה. מיהו לשון אחיזת הצפורן אינו לשון עיכוב אלא משמע שנאחז ממש תוך הפגימה ולפי פי' זה אינו נאחז תוך הפגימה רק החוד מעובי הצפורן ולא כל הצפורן ע"כ נלע"ד שדבריו נוטים ומראים יותר כפי' הראשון דתחגור לשון חגורה כדלעיל אות א':