ב

הפי' השני בתחגור בה צפורן הוא מה שהביא רש"י בתהלים (ע"ו י"א) ע"פ שארית חמת תחגר דהא תחגר פי' הוא ז"ל לשון עכבה ולא לשון חגורה וכ' שכ"ה בלשון משנה תחגור בה צפורן וששמע משמו ר' אלעזר הגאון ב"ר יצחק שהיה מביא המקרא הזה עדות לאותה משנה ואמנם כ' שם עוד שיש לפותרו ג"כ לשון חגורה ממש (ר"ל במקרא הנ"ל וממילא שי"ל כן במשנה) והנה בבכורות (דל"ז) פירש"י להדיא בתחגור שתעכב בה צפורן ויש להסתפק בלשון זה אם כוונתו שהצפורן יהיה נאסף ממש לתוך הפגימה כדפי' גבי אוגרת וכנ"ל או אם כוונתו שירגיש בה הצפורן כדפי' הרא"ה. או שהוא ענין ממוצע ביניהם. וראיתי בת"ש שכתב דדברי רש"י בבכורות נוטים יותר לפי' הרא"ה ולכאורה מפירושו בתלים יש ראי' לזה דאל"כ אלא דמפרש ג"כ שהצפורן יהי' נאסף לתוך הפגימה א"כ למה הוצרך רבי אלעזר הגאון לפרש תחגור בו צפורן לשון עכבה והביא לו ראי' מפסוק שארית חמת תחגר ומה חסר לו לפרשו לשון חגורה שא"צ ראי' כלל לזה ולכן י"ל לכאורה דכוונתו כדי שנפרש דתחגור בו צפורן לאו היינו שיכנס הצפורן לתוכה ממש. וירויח בזה דהני אמוראי דבדקי בשמשא ומיא לא פליגי ארב חסדא. אבל קשה לומר כן דא"כ דלא בעינן שיכנס הצפורן לתוכה א"כ כיון שאין בפגימה חלל שיכנס בה הצפורן מדוע יתעכב הצפורן בעברו על הפגימה דמי יעכבנו דבשלמא כשיש בה חלל והצפורן נאסף לתוכה אזי העוקץ חוגר בהצפורן ומעכבו שלא ילך להלן. משא"כ כשאין בחללו שיאסף לתוכו הצפורן א"כ הצפורן עוברת עליה מלמעלה ומדוע תתעכב. נהי דהרגשה שייך לומר דתרגיש שיש שם פגימה אבל עכבה אין שייך כאן. וע' בדברי רז"ל סי' ח"י סס"ק ב' במ"ש בפי' דברי הרא"ש בשם מהרי"ט דמשמע שם דעכבה ואסיפה ענין אחד הוא. ולפיכך היה נראה לומר דבאמת הכוונה אחת שתאסוף לתוכה צפורן והא דהוצרך לפרש דתחגור הוא לשון עכבה הוא משום דקשיא לי' קושיית הרא"ה בבד"ה דאת"ל דתחגור הוא לשון חגורה הל"ל שתחגור הצפורן שהפגימה היא החוגרת שלכך פי' הרא"ה דתחגור הוא לשון הרגשה שהצפורן מרגשת בפגם ולכן פירש"י דתחגור לשון עכבה שהצפורן מתעכבת בפגם וא"ש הלשון כמו את"ל שהוא לשון הרגשה ומ"מ ענין עכבה היינו אסיפה כמו חגורה אלא שאין זה מספיק דהא רש"י פי' בבכורות שתעכב בו צפורן וא"כ תעכב קאי על הפגימה והיינו תחגור וא"כ כמו"כ יכול לפרש את"ל דתחגור לשון חגורה שהפגימה תחגור בה את הצפורן וכמ"ש במ"ה שם. ואפשר דמשום הכי הוה דחוק לו לפרש שהפגימה תחגור משום שבאמת אין הפגימה היא החוגרת דהפגימה הוא החסרון והחגורה הוא מהעוקצין. משא"כ בתעכב שפיר הפגימה מעכבת ע"י כניסתו לתוכה ואפשר דמש"ה פי' לשון עכבה משום דשיעור חג"ץ קאי בין אפגימה אוגרת בין אמסוכסכת ובמסוכסכת לא שייך לשון חגורה דאינה חוגרת מב' צדדי'. משא"כ את"ל שהוא לשון עכבה שייך ג"כ במסוכסכת ואע"ג דבסה"ת כ' גבי מסוכסכת ג"כ שהצפורן חוגר מרוח א' אלמא דשפיר שייך לשון חגירת צפורן משום חגורה גם במסוכסכת מ"מ י"ל דלרש"י הוה דוחק לפרש כן מהאי טעמא דאינו חוגר מב' צדדים. מש"ה פי' דתחגור הוא לשון עיכוב. אבל אין לומר דסה"ת מפרש ג"כ חוגר לשון עיכוב דא"כ לא א"ש מ"ש שהצפורן חוגר הפגימה דמשמע שהצפורן מעכב את הפגימה ובאמת הוא להפך שהפגימה מעכבת. משא"כ את"ל דחוגר לשון חגורה לק"מ דבאמת הצפורן חוגר את החגורה והוא הפגימה שהיא חגורתו וכמ"ש בחי' הריטב"א: