א

סימן טז

לברר בדין סכין חד וחלק מהו הקפידא אם שיהי' חלק ביותר אע"פ שאינו חד כ"כ או שיהיה חד יותר. גרסינן בפ"ק דחולין (די"ז ע"ב) ג' פגימות הן כו'. ורב חסדא אמר אף פגימת הסכין ואידך בחולין לא קמיירי. וכולן פגימתן כדי פגימת המזבח וכמה פגימת המזבח כדי שתחגור בו הצפורן. והנה בפי' שתחגור מצאתי בעז"ה ג' פירושים הא' לשון חגורה כדפי' הרשב"א בתה"א והיינו כדפירש"י די"ז גבי אוגרת לשון אסיפה שאוגרת הצפורן לתוכה ובמ"ה שם כתב שכן פי' כל הראשונים. ולפ"ז כל פגימה שאין הצפורן נכנס לתוכה מחמת שאינה רחבה כחודו של צפורן היא כשרה לרב חסדא וכ"כ הריטב"א בחידושיו בשם הגאונים וכל המפרשים. וכ"כ בסה"ת סי' ב' וז"ל אוגרת כו'. כי הצפורן חוגר הפגימה משתי רוחות כו' מסוכסכת הצפורן אין חוגר רק מרוח א' כו' עכ"ל ומשמע דחוגר היינו שנחגר בתוכה ממש דומיא דמסוכסכת שהצפורן מתעכב ממש ברוח האחד עכ"פ וה"נ באוגרת מב' צדדי' דאין לומר דחוגר היינו מרגיש כדפי' הרא"ה דא"כ הרי באוגרת ג"כ אין כאן רק הרגשה אחת לחוד כמו במסוכסכת ולמה כתב דבאוגרת הצפורן חוגר מב' רוחות כו'. דהא בשניהם אין כאן רק הרגשה אחת כיון דבאוגרת נמי העוקצין סמוכים זה לזה עד שאין ריוח ביניהם וא"א כלל לומר שבאוגרת מרגיש ב' העוקצין אלא שמרגיש שיש כאן סדק וא"כ לא שייך כלל לומר שבאוגרת מרגיש הפגימה מב' רוחות דהיינו ב' העוקצין ואין לומר דמ"ש שבמסוכסכת אין חוגר רק מרוח אחד היינו שמרגיש רק בהולכה ולא בהובאה או בהובאה ולא בהולכה כדפי' הרא"ש ורי"ו בהרמב"ם דלפ"ז יתכן שפיר מ"ש שבאוגרת חוגר מב' צדדין ר"ל שמרגיש הפגימה בין בהולכה בין בהובאה. דא"א לומר כך דא"כ אמאי פסול במסוכסכת בכל ענין כשעומדת באמצע ה"ל להכשיר כששחט בהולכה לבד או בהובאה לבד כמ"ש הרמב"ם אלא ודאי דחוגר מרוח אחד שבמסוכסכת היינו ר"ל מלשון חגורה שהצפורן נחגר בה מרוח א' אבל מ"מ הוא מרגיש בה בין בהולכה בין בהובאה וא"כ דכוותה חוגר משתי רוחות שבאוגרת היינו נמי מלשון חגורה והוא שחוד הצפורן נכנס ונאסף ממש תוך הפגימה. והנה הסמ"ג כתב ג"כ כלשון סה"ת. ומבואר מזה דס"ל ג"כ דתחגור בו צפורן הוא מלשון חגורה ממש. וכן משמע בסמ"ק שכ' וז"ל וצריך לבדוק הסכין שלא יהא בו פגימה כדי שתחגור בו צפורן וצריך לבודקו בצפורן ובבשרו כו'. שמלשון זה ישפוט כל מעיין בצדק דתחגור בו צפורן לאו היינו בדיקת טופרא כדפי' הרא"ה ע' חידושי הריטב"א דאל"כ אלא דתחגור בו צפורן היינו ממש בדיקת טופרא לא הל"ל שנית וצריך לבודקו בצפורנו אלא הל"ל וצריך לבודקו ג"כ בבשרו אלא ודאי דתחגור בו הצפורן היינו שיעור הפגימה והוא לשון חגורה ממש ובר מן דין אין דרך הפוסק לסתום כ"כ ואילו ר"ל דתחגור היינו תרגיש ה"ל לפרש שלא נטעה להקל שהרי הפי' היותר פשוט בתחגור הוא לשון חגורה כמ"ש במ"ה ובריטב"א כנ"ל וכן משמע ג"כ ממ"ש התוס' והרא"ש בשם ר"י הובא בטוש"ע סי' ש"ט בענין צרימת אוזן בבכור שהוא מום מובהק היכא דמינכר שפיר ונראה לעינים שהוא יותר מחגירת צפורן כו' ואילו חגירת צפורן היינו הרגשת צפורן א"כ אם הוא כחוט השערה הוא יותר מהרגשת צפורן ובודאי שזה אינו מום גלוי ונראה לכל רואה דהא פגימה כה"ג צריכה לבדיקת שמשא כו'. ואיך יקרא זה מום מובהק כו'. א"ו חגירת צפורן דשם היינו לשון חגורה ממש. וכן הוא הכא. מיהו יש לדחות דהאי שהוא יותר הוא ענין בפ"ע ולא קאי אדלעיל מיני' דמינכר ונראה שהוא יותר אלא ה"פ היכא דמינכר שפיר ונראה הצרימה אז חשוב מום מובהק. והיינו משום שהוא יותר מחג"ץ כו'. וכן משמע בהרא"ש שם אבל בב"י ובב"ח שם סעי' ב' מבואר להדיא דפירשו כמ"ש תחלה ולדבריהם יש ראי' מדברי ר"י לנ"ד כמ"ש. ואחר כותבי זה ראיתי לש"ג שפי' דברי סמ"ג כדפרישית וממילא שכ"ד סה"ת שדברי סמ"ג לקוחין מדבריו וכן נראה דעת הרוקח שכ' שיעור הפגימה כדי אחיזת הצפורן בו. והיינו כעין שפירש"י גבי אוגרת לשון אסיפה שאוגרת הצפורן לתוכה שזהו פי' אחיזה דאילו לפי הרא"ה אין הצפורן נאחז בהפגימה כלל רק שמרגשת בו דהא לדידי' שייך הרגשת הצפורן אפי' אם הפגימה אין בה כדי חלל עובי הצפורן ואפי' אין בה חלל כלל ופגימה כזו אין בה בית אחיזה לצפורן: