ג

אך הבד"ה אחר שהעלה סברתו דאף בפעם ראשונה שחיטתו אסורה. לתרץ אמאי מחייבי רבנן. כ' וז"ל אבל ההוא (דפרק או"ב) כבר תרגמה מורי רבינו משה ז"ל דישראל מומר לעכו"ם אין שחיטתו נבלה דמ"מ ישראל הוא ולא אמרינן נבלה אלא בשחיטת עכו"ם. וכיון דמהני ההוא שחיטה לטהרה מידי נבלה דינא הוא דמחייב באו"ב למ"ד שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מידי דהוה אשור הנסקל דמחייב באו"ב. וא"ת משנתנו דשחיטתו כשרה י"ל דמיירי בצנעא עכ"ל. הרי הרמב"ן והרא"ה פליגי על הרשב"א וס"ל דשחיטת ישראל מומר לעכו"ם או לחלל שבת בפרהסיא אינו נבלה מדאורייתא כשחיטת עכו"ם. ובמה"ב הקשה ע"ז דאם קרי שחיטת ישראל ואינה נבלה מאי פסולה עכ"ל ובחידושי הר"ן פ"ק דחולין (די"ד ע"א) אמתניתין דהשוחט בשבת. וז"ל אלא שדוחין עוד ואמרינן דאפשר דשחיטת מומר לעכו"ם נהי דמתסרא באכילה אפשר דלא הוה כשחיטת עכו"ם לטמוייא במשא. דהא אינו כותי וקדושיו קדושין ואם איתא דהכי הוא אע"פ שנעשה פושע בשחיטה ראשונה לרבנן חייב משום או"ב כשחיטה שאינה ראויה מקרי כיון שמטהר מידי נבלה הלכך ליכא למילף מההיא דאו"ב עכ"ל וזה כשטת הרא"ה בשם הרמב"ן:

קיצור. הרמב"ן והרא"ה והר"ן כ' דשחיטת ישראל מומר אינו נבלה מדאורייתא רק אסורה באכילה. והמה"ב הקשה ע"ז:

והריא"ז בש"ג רפ"ק דחולין כתב ישראל המומר לכל התורה כולה אינו כעובד כוכבים לפי שזה מצווה על כל המצות כישראל גמור. אלא שהוא פושע לכך אם היה כשר עע"ג וראהו ששחט יפה שחיטתו כשרה כמבואר בקונטריס הראיות עכ"ל. והבית מאיר בה' גטין סי' קכ"ט סעיף ה' הקשה ג"כ על הרשב"א וכ' ותימא מנ"ל הא. ומ"ש מהא דקיי"ל דקדושיו קדושין וגטו גט הרי דישראל חשבינן ליה אף לקולא. ומן הסוגיא שם לא מוכח אלא דמומר לעבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה לענין שצריך אחרים רואין. אבל באחרים רואים מנ"ל לפסול. ולשטת התוס' ניחא מדאינו חושש בזביחה. אבל הרשב"א שמומר לאכול נבלות להכעיס מכשיר ע"י אחרים רואים. וע"כ דחולק על תוס' ול"ל דרשה דוזבחת. דמ"מ מצווה הוא על הזביחה. וא"כ איך פוסק דמומר לעכו"ם ולחלל שבת ומכ"ש לכל התורה ששחיטתו כשל עכו"ם. ובהדי' ראיתי בהש"ג ריש חולין לשון ריא"ז ישראל המומר לכל התורה כולה אינו כעכו"ם. ופשטא דמתניתין השוחט בשבת מסייע להריא"ז. וכבר נת"ל שגם סברת מהרי"ק הוא כן. ושמדייק כן מל' המשנה. ועוד רב ענן אמר שמואל איך יטעה כ"כ דהוא ס"ל דשחיטתו כשרה אף בלי אחרים עע"ג ונהי דאיתותב ע"ז היינו משום דחשוד לכל התורה כולה. אבל שיהי' שחיטתו נבלה גמורה אף באחרים רואים ששחט שפיר קשה שיהי' טועה כ"כ. והראב"ן ריש חולין סעיף ר"ו כ' חוץ ממומר לעבודת כוכבים ולחלל שבת בפרהסיא דשחיטתו אסורה דהא איתותב רב ענן דאמר ששחיטתו כשרה עכ"ל י"ל דאינה אסורה רק במה שמכשיר רב ענן אף בלי אחרים רואין אותו כמ"ש הבית מאיר. וכן מצאתי סברת הפרי תואר סי' ב' סק"א בד"ה ומה שהביא הרב וז"ל ומינה פריך לרב ענן דמאמין למומר לעכו"ם דשוחט כהלכה. ולעולם דוקא בשוחט בינו לבין עצמו. אבל בסכין בדוקה ואחרים עע"ג פשיטא דשרי. ואין פיסול בשחיטתו כל עיקר כו' אלא כיון דפוסק הרמב"ם אנו מבטלים דעתינו מפני דעתו עכ"ל. ותמיהני שלא הביא ד' ריא"ז שפוסק כן:

קיצור. ריא"ז בש"ג מכשיר שחיטתו בסכין בדוקה ואחרים עע"ג. וכ"מ קצת במהרי"ק. ולזה נוטה משורש הדין דעת הפרי תואר: