א

סימן טו

משנה פ"ק דחולין (די"ד ע"א) השוחט בשבת כו' שחיטתו כשרה וכ' התוס' אפי' במזיד בעי לאוקמא בגמ'. תימא אי במזיד היאך מותר לאכול משחיטתו. והא מומר* לחלל שבתות אסור לאכול משחיטתו כדמוכח לעיל (ד"ה) ועוד דבגמ' בעי לאוקמי במזיד ואתי כר"מ והא ר"מ אית ליה (בפ' עד כמה ד"ל. ובפ' ז"ב דכ"ז) דמומר לדבר א' הוה מומר לכל התורה כולה. וי"ל דהתם (לעיל דף ה') בפרהסיא. והכא בצנעא. ומיהו למאי דמוקי כר' מאיר קשה (פי' דמשמע דלא קמפליג ולעולם מומר לדבר א' הוה מומר לכל התורה כולה) ועוד י"ל דמשום פעם א' לא הוה מומר עכ"ל התוס' והאריכו עוד להוכיח דבחדא זימנא לא איתסר שחיטתו. ולכאורה הי' אפ"ל דהא דלעיל דף ה' דמומר לחלל שבתות בפרהסיא שחיטתו אסורה. ודר' מאיר דאמר מומר לדבר א' הוה מומר לכל התורה. היינו באין עע"ג. והטעם דחשוד. ודלמא לא שחט שפיר. אבל לא אמרינן דנחש[ב] כעע"ז ושחיטתו פסולה ומתניתין מיירי באחרים עע"ג ורואין ששחט שפיר. וי"ל דהתוס' מפרשים שחיטתו כשרה דמתניתין אפילו באין אחרים עע"ג. וכ"כ מהרי"ק שרש ק"ס ענף ב' דע"כ מפרשי' התוס' מתניתין אפילו באין אחרים עע"ג. וז"ל וליכא לדחות ולומר דמפרשי' דמתניתין מיירי באחרים עע"ג. ועכ"ז הקשו דלהוי שחיטתו פסולה כשחיטת עכו"ם דא"כ מאי מקשו מר' מאיר הא ודאי דר' מאיר לא קאמר דמומר לדבר א' הוה מומר לכל התורה כולה. רק לענין דנחשד. אבל לא דהוה שחיטתו פסולה כשחיטת עכו"ם אפילו באחרים עע"ג. וכ' המהרי"ק דהוכחת התוס' דמתניתין מיירי אפי' באין אחרים עע"ג משום דאי בעע"ג. ואין כאן חידוש דשחיטתן כשרה. אלא דלא נימא דעע"ז הוא. הא פשיטא דלא חשיב כעע"ז. דהא אע"פ שחטא ישראל הוא עכ"ל ולכאורה קשה על מהרי"ק דהא הרבה פוסקים ס"ל דבאמת דינו כעכו"ם לענין שחיטה. א"כ איך כתב הא ודאי פשיטא כו'. ועכ"פ למדנו מדברי מהרי"ק דהתוס' ס"ל דאין דינו כעכו"ם. ובאחרים רואין אותו שחיטתו כשרה. וזה כדעת ריא"ז בש"ג רפ"ק דחולין שכתב ישראל הפושע לכל התורה כולה אינו כעכו"ם לפי שזה מצווה על כל המצות כישראל גמור רק שהוא פושע. ולפיכך אם אחרים עע"ג ורואין ששחט יפה שחיטתו כשרה. וכל פלפול התוס' הוא רק על איך שחיטתו כשרה אף באין אחרים עע"ג. ולא חשדינן לי'. וע"ז מתרצים שני תירוצים הא' דהתם בפרהסיא והכא בצנעא. הב' דמשום פעם א' לא חשוב מומר ולא נחשד אף באין אחרים עע"ג. וכ"מ באגודה רפ"ק דחולין אבל מומר לעכו"ם אסור לאכול משחיטתו דהא איתותב רב ענן. והרי רב ענן לא איתותב רק דאמרינן שאינו נאמן ששחט יפה. וגם דחמור ממומר אוכל נבלות לתיאבון דבודק סכין ונותן לו וא"צ עע"ג. ומומר לעבודת כוכבים לא סגי בכה"ג. וכמו בכותי ג"כ לא מהני כה"ג אבל באחרים רואין אותו י"ל דאוכלים משחיטתו. דכישראל גמור חשוב. רק שהוא פושע וכדעת התוס' לריא"ז הנ"ל. וכתירוץ השני של התוס' פסק האגודה וז"ל ודוקא ברגיל בכך. אבל עכו"ם או מחלל שבת פ"א אין שחיטתו פסולה כו' עכ"ל:

קיצור. ממהרי"ק משמע דהתוס' ס"ל דשחיטת מומר לעבודת כוכבים אינה אסורה רק משום חשד שמא לא שחט יפה. וכדעת ריא"ז. ואם אינו רגיל כשרה אפי' באין אחרים עע"ג לתירוץ שני של התוס'. ולתירוץ ראשון אא"כ חילל שבת או עע"ז בצנעא:

אך לפמ"ש מהרי"ק שם ולפ"ד תוס' שאנץ דלא מקשו מהא דמוקי כר' מאיר משום דאפשר לאוקמי מתניתין באחרים עע"ג. ור"מ לא קאמר רק בפושע לדבר א' הוה חשוד לכל התורה כולה. א"כ כל פלפול התוס' איך כשרה אף באחרים עע"ג. ומשמע דברגיל בכך שחיטתו פסולה אפילו אחרים רואין אותו. דדינו כעכו"ם. ולא ס"ל הטענה דאע"פ שחטא ישראל הוא דלענין שחיטה אינו כן. וכן מבואר בהדיא בתוס' ד"ג ד"ה קסבר גבי מומר אוכל נבלות להכעיס. דשחיטתו כשחיטת עכו"ם והטעם דאינו בר זביחה ולא אמרינן אע"פ שחטא ישראל הוא ומסתמא ה"ה במומר לעכו"ם:

קיצור. לפי התוס' שאנץ שהביא מהרי"ק משמע דברגיל בכך דינו כעכו"ם. וכ"מ בגמ' ד"ג סע"ב: