ה

ועפ"ז י"ל ג"כ נדון שנשאלתי בשו"ב דמתא שהודה שהי' עושה ברצות הקצבים שתהיה טרפה שנצרך להם בשר טרפה אזי היה עושה סירכא למען להטעותם ובעצמו הי' אוכל השומן דהכרכשות בחזקת כשר (ולא הי' בזה גניבה מהחוכר הקאראפקע כי הרשה להם לשחוט לטרפות ולא לבדוק הריאה כלל כדי שלא ימכרו בכשרות רק שהשו"ב בדק כדי לאכול השומן אך כדי שלא ימכרו לכשרות ויפסיד להחוכר עשה סירכא) ושאלו אותו איך מלאך לבך לעשות כדבר הרע הזה לאכול מדבר שהחזקת בעצמך בחזקת טרפה ואיך לא חששת אולי יעלילו עליך שאתה אוכל טרפות ומה גם אולי יתודע להם ועי"ז ימכרו הבשר בחזקת כשרה ויעלימו חוק הקצוב והשיב שהי' עושה הדבר בצנעא ולפניהם לא הי' אומר לא כשר ולא טרפה רק שהי' אומר להם שיש סירכא. והנה ודאי אף שמכוער הדבר ביותר לנהוג קלות ראש כ"כ. וגם י"ל דעשה איסור דהא קיי"ל כרב דאמר בשבת (דקמ"ו ע"ב) כל מה שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור וע"ש בהרא"ש דהיינו מקום שאילו יראו יחשדוהו באיסור דאורייתא. ובנ"ד אף לדבריו שאמר להם שיש סירכא היינו ודאי שאסורה מספיקא דאוריי' כיון דלא מיעך הסירכא ולא בדקה וא"כ אף שבאמת יודע שהיא כשרה מ"מ היה אסור לו לאוכלה בפניהם דהא כבר שויא חד"א לפניהם. וגדולה מזו כ' המל"מ פ"ט מה"א ב' הרשב"א דכששוי' חד"א אפי' עדים מכחישים אותו אסור לו לאכול כ"ש הכא שאין מי שמכחישו וא"כ אפי' בחדרי חדרים אסור לאכול ממנה דיש כאן חשדא בדאורייתא. מ"מ י"ל כיון שאין זה שייך כ"כ לדין טבח שמוציא טרפה מתחת ידו אינו נפסל מדינא. וא"כ אף שי"ל שאבד עי"ז חזקת כשרות מיוחדת מ"מ כששב ונחם ע"ז וגם היה לו העברה מעירו וגלות מכפרת עון יוכל להתקבל לשו"ב בעיר אחרת עמ"ש כאאזמו"ר הגאון ז"ל בסי' ב' [בקו"א] (סק"א) [סק"ה] (דף י"ד) [וז"ל אבל כשמבזין אותו] כ"כ הוא ירא לנפשו כו' להיות נזהר יפה מכאן ולהלאה כו' ולא דמי למש"ש עמוד ד' אבל בתלתא זימני כו' ע"ש. והכא היה מזיד דשאני התם דיצתה טרפה מתח"י. משא"כ הכא מלתא אחריתי היא. ויש לדמותו למ"ש בתשו' הרשב"א סי' ס"ד ובש"ע סי' קי"ט החשוד בדבר דלא משמע להו לאינשי איסורא כו' דה"נ הרי הי' סבור שאינו איסור כיון שבאמת כשרה היא כו':

קיצור. ועפ"ז יש להקל בשאלה שנשאלתי עוד על השו"ב שעשה איזה דבר במידי דאסור משום מראית העין כיון דלא משמע לאינשי לאיסורא ויש להתירו ע"י תשובה ומ"מ יש ליתן לו העברה זמן רב כו':