ג

ואילו הי' דין זה מוסכם מרוב הפוסקים דבדיקת הסכין אין ע"א נאמן מדינא אז היינו מחלקים כנ"ל. אבל כיון דזה גופא אינו מוסכם מרוב הפוסקים ובפרט שבגמ' (ד"י ע"ב) משמע כן והת"ש ס"ק ל"ה נדחק מאד בזה ליישב דעת הרמב"ם. ע"כ י"ל שאף אם ניחוש לדעת הרמב"ם לא נחמיר בזה יותר מדאי היכא דלא אבד חז"כ המיוחדת ע"ד הנ"ל מנ"ל להחמיר כ"כ אשר ע"כ יש לי דרך אחר להעמיד דברי רבינו הגאון ז"ל והוא דגבי טהרות ג"כ גמ' ערוכה היא בכורות (דל"א) ופסקה הרמב"ם פ"י מה' מטמאי משכב ה"ח חבר שנעשה גבאי כו' דוחין אותו מחבירותו כו' והיא תוספתא פ"ג דדמאי והוא ג"כ בירושלמי שם אמתני' פ"ב דדמאי המקבל עליו להיות חבר הרי דאפי' מין עבירה אחרת שאינה שייכה לטהרות כלל כי הוא ג"כ ענין ממון כדאי' בסנהדרין (דכ"ה ע"ב) נעשה פסול לטהרות ואבד חז"כ המיוחדת וזה ממש כד' רבינו ז"ל שכ' ולא מקרי אדם כשר כו' ואדרבה הא איתא שם סתם גבאי כשר עד דשמעי' בי' דשקיל יתירתא וכ"פ בשו"ע חו"מ סי' ל"ד סעי' י"ד. ואילו לענין חבירות אפי' סתם גבאי משמע שדוחין אותו מחבירות עד שיפרוש הרי החמירו מאד בענין חבירות ועפ"ז א"ש ד' אזמו"ר ז"ל. אך עכ"ז י"ל דהא גבי גבאי אמרו בגמ' בכורות שם פי' הרי הוא ככל אדם. וכ"ה בתוספתא וירושלמי שם. נמצא באיסור כזה שאינו שייך למילי דחבירות ממש אינו נפסל אלא כשיעבור עליו ועודו מחזיק בו אז נדחה מחבירות אבל מיד שפירש ממנו הוא כשר. וכך י"ל לענין שוחט שעבר על איזה איסור אף שאינו שייך לשחיטה אם עודו מחזיק בו ואינו פורש ממנו הוא דנפסל דומיא דגבאי. משא"כ כשעבר על איסור אחר בעבר ואינו מחזיק בו להבא לא נפסל. ואמנם הא דפ"ב דדמאי דמגדל בהמה דקה אינו גורע חז"כ. הגם דמבואר בסנהדרין דמגדלי בהמה דקה בא"י פסולין לעדות כמו גבאי ע"ש צ"ע. וע"כ צריך לחלק בינייהו ליישב המשנה דפ"ב דדמאי עם התוספתא והירושלמי במקומו והברייתא וגמ' דבכורות דחבר ונעשה גבאי ולכאורה י"ל דהא דנעשה גבאי אפשר הוא איסור דשייך ממש למילי דחבירות כי הגבאי בהכרח שנכנס לבית עמי הארצות למשכנם וא"כ חיישי' דמטמא בבגדי ע"ה וה"ל דומיא דהמתארח אצל ע"ה דומי' דמארחו אצלו בכסותו דזהו ממילי דחבירות וע"ש במשנה פ"ב דדמאי ובירושלמי ועיין במשנה פ"ג דחגיגה הגבאין שנכנסו לתוך הבית ובמשנה פ"ז דטהרות הגבאין שנכנסו כו' דסתם גבאי ע"ה. מיהו זה דוחק קצת מלשון הש"ס בבכורות (דל"א ע"א) זיל לחשיבותי' משמע דמצד עצם הענין הוא נפסל שלכן אע"ג דפירש לא הלך רב יוסף אליו. ועוד בירושלמי פ"ב דדמאי גבי חבר שנעשה גבאי דוחין אותו מחבירתו יצא מגבאתו ה"ה כחבר סמכו ענין לו חייא בר בון בשם ר' יוחנן חבר שיצא לחו"ל אין דוחין אותו אע"ג דאסור לצאת מא"י לחו"ל אין מדקדקין עליו כ"כ. הרי משמע מצד עצם איסור הי' סברא לדחותו מחבירתו אע"ג שאינו שייך כ"כ לטהרות. א"כ גבי גבאי שדוחין אותו היינו מצד עצם האיסור לבד. אך י"ל המהלך לחו"ל שייך ג"כ לטהרות דהא על עפר חו"ל שורפין את התרומה. וכ"ה בהדיא פרק לפני אידיהן (די"ג ע"א) ובפירש"י ד"ה לציידן. ועוי"ל דגבאי הוא מילי דפרהסיא החמירו בו טפי גם מצד איסור דממון וזהו זיל לחשיבותי'. משא"כ מגדלי בהמה דקה. ועוד דבגמ' דסנהדרין כ"ה תנא הוסיפו עליהן הרועים והמוכסין והגבאין באר"י הרי גבאי הוא במשקל א' עם רועה ורועה חמור טפי ממגדל דלא מבואר כלל בברייתא במגדלי דנפסל לעדות כ"א מתרצים כן מימרא דרבא ובתוספות פ' מרובה סע"ב כ' שמא לא הוו כ"כ נזהרים על דברי רב שאמר בבל כא"י לבהמה דקה שגם רב הונא לא החמיר עכ"ל. א"כ נהי דבא"י היו נזהרים י"ל לא חמור דינו מהיוצא מארץ לחו"ל כו'. ואפשר הא דפסול לעדות זה הוסיפו אח"כ בימי האמוראים או שלא נתפשט כ"כ הפסול בימי חכמי המשנה לפוסלו לעדות כמו שבבבל לא נזהרו כלל בזה. משא"כ פסול דגבאי שהושוו לרועה שנזכר פסולו לעדות בברייתא חמור טפי. וע"כ דוקא גבאי דוחין אותו מחבירות ולא מגדלי בהמה דקה אף שאסור לגדל בהמה דקה בא"י מדין המשנה. ובנדון שו"ב המסיג גבול רעהו לפ"ד אזמו"ר ז"ל צריך לומר דדומה לדין גבאי אך עכ"ז דוקא כשעומד במרדו להסיג גבול רעהו ה"ז דומה לגבאי שלא פי' ועומד על עמדו דאבד חז"כ המיוחדת ושפיר עולה פסקו של רבינו ז"ל ולק"מ מהרמב"ם משא"כ בנד"ז אפי' אם עבר בפ"מ פ"א ומתקן את אשר עוות י"ל דאין לפוסלו וכמו גבאי שפירש כו' וכש"כ כשלא עשה כלל דאין שייך תיקון דעדיף מגבאי שפירש:

קיצור. אך הנה נגד זה מצינו ג"כ דחבר שנעשה גבאי כו' דוחין אותו מחבירתו כו' בבכורות (דל"א). וע"כ צריך לחלק דדין המשנה רפ"ב דדמאי יש בו טעם להקל וא"כ עכ"פ שפיר פסקו של רבינו ז"ל דהמסיג גבול י"ל שנדון כגבאי והא דנמצא אחריו חוט או קרום שאני דהוא אקראי ושגגה. משא"כ כשמסיג גבול ועומד במרדו: