ב

אך עוד יש ראי' וגילוי לסברא זו בהרמב"ם פ"י מה' מטמאי משכב ומושב ה"ט בע"ה שקיבל עליו דברי חבירות ונחשד לדבר א' אינו חשוד אלא לאותו דבר כו' ע"ש. ודברי חבירות משמע דהיינו חזקת כשרות מיוחדת ועדיף וגדול יותר מחזקת כשרות של כל ישראל שאינן נאמני' בטהרות וכ"מ בכמה מקומות בגמ' לא נחשדו חבירים כו' ועכ"ז אע"פ שזה נחשד בדבר א' שראינוהו מזלזל בו לא נחשד לדבר אחר החמור ממנו ויש לו בו החזקת כשרות המיוחדת של שאר חברים וכן משמע בהדיא במשנה שלימה פ"ב דדמאי המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לע"ה לח ויבש כו' ר' יהודה אומר אף לא יגדל בהמה דקה כו' אמרו לו לא באו אלו לכלל ופי' רבינו שמשון שאין ענינם שייך לטהרות. וקשה מה בכך הרי מגדלי בהמה דקה הם עוברים על דרבנן ששנינו במשנה פ' מרובה אין מגדלין בהמה דקה בא"י ופסולי' לעדות וכמ"ש ג"כ בפי' המשניות בהרמב"ם שם וכמ"ש התוס' במרובה שם מדאסיק רבא בסנהדרין (דכ"ה ע"ב) ההוא במגדלים אתמר ופרש"י שמגדלין אותן בבתיהן ואפ"ה בא"י פסולים מגדלי בהמה דקה משום דעבידא דמשתמטא ורהטא לתוך השדות עכ"ל. ובהרמב"ם פ"י מה' עדות ה"ד מבואר שנקראו רשעים וז"ל ועוד יש רשעים שהם פסולים לעדות כו' הואיל ולוקחין ממון שאינו שלהם עד ומגדלי בהמה דקה בא"י עכ"ל. [וחבר] שצריך קבלת זהירות יתירה אנפשי' יותר מסתם ישראל. וא"כ זה שגידל בהמה דקה אנו רואים בו שאינו מדקדק במצות כלל ונק' רשע מדרבנן ושפיר קאמר ר' יהודה. אעכצ"ל דס"ל לרבנן דכיון דהוא מין איסור אחר אע"פ שנגרע חזקתו טובא באיסור ההוא לא מגרעינן חזקתו בטהרות כלל. ואפי' חזקתו המיוחדת כדקאי קאי. וקיי"ל כרבנן שם. אך צ"ע שהרי רבינו הגאון ז"ל כ' דע"י שמשיג גבול ונק' רשע כו' לא מקרי אדם כשר וירא שמים לגבי שחיטה הגם שלא נגרע חזקתו בשחיטה ולכאורה באמת צ"ל מה בין זה לחבר שמגדל בהמה דקה כו' כנ"ל. ולכאורה יש לחלק כך דנהי שי"ל דעי"ז לא אבד חזקת כשרות המיוחדת. ולכן מצד ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים לא הי' מקום להחמיר אבל מצד בדיקת הסכין שיש בזה טורח גדול ואינו נאמן ע"ז מדינא ממש להרמב"ם כו' ה"ז חומר גדול יותר מבטהרות אע"ג דבטהרות ג"כ צריך חזקת כשרות מיוחדת. דהרי מדאורייתא כל ישראל ודאי נאמנין לטהרות ולשא"ד ג"כ רק דרבנן החמירו גם כל עיקר טהרות הוא דרבנן כמ"ש במשנה וגמ' ורש"י בכורות פרק עד כמה (דף ל') גבי ויש שהוא חשוד על הטהרות ואינו חשוד לא על זה ולא על זה מיהו יש בענין חבירות דברים שהן מדאורייתא כמו מעשרות אעפ"כ החששא בזה שאינו נאמן הוא רק מדרבנן דהא רוב ע"ה מעשרין וכדאי' בפ' במה מדליקין (דכ"ג ע"א) משא"כ בבדיקת סכין אפשר אין עד אחד נאמן מדינא להרמב"ם וכמ"ש סברא זו במרדכי רפ"ק דחולין סי' תקע"ט תימא איך איש אחד נאמן על השחיטה כו' שהשוחט אחר שנשחטה לא בידו כו' לפירוש רא"ם דפי' פרק הניזקין כל שבידו דבר שבידו עתה לתקן עכ"ל. או משום דצריך טורח גדול לבדיקת הסכין והרי כ' התוס' פ"ק דפסחים (ד"ד ע"ב) ד"ה הימנוהו רבנן בדרבנן לענין נשים מ"מ אי הוה דאורייתא לא מהימנינן להו משום דאיכא טרחא יתירה וצריך דקדוק גדול כו' וכ"כ הר"ן שם ובחידושיו פ"ק דחולין (דף י' ע"ב) ד"ה עד אחד נאמן באיסורין אף דמ"מ עד א' נאמן גבי בדיקת חמץ אע"ג דאיכא טרחא יתירה י"ל בשחיטה דאיכא עוד חזקת איסור דבהמה בחייה. משא"כ בחמץ שאין שם ודאי איסור וגם הוא בידו עתה. ע"כ אפשר מה"ט להרמב"ם אין סתם איש נאמן עד שיהי' לו חזקת כשרות מיוחדת. וכ"ש עכשיו שמחמירים מאד בפגימה דקה מן הדקה יש טורח עצום יותר ומתוך כך יש לחוש יותר שיתעצל דכה"ג כ' מהרש"ל ביש"ש רפ"ק דחולין סי' א' ומתוך זה כו' ואיכא חשש כו' ע"ש. ולכן כ' הרא"ש וממנים אנשים ידועים כו' זהירין וזריזין כו' כי הרבה צריך ישוב דעת ויראת שמים כו' די"ש י"ל דעדיף מלשון חז"כ מיוחדת בפרטי הדברים. ובכה"ג י"ל דודאי דכשעובר גם על איסור אחר שאין שייך לאיסורים אלו עכ"ז ודאי אינו ירא ה' מרבים ולכן לא האמינוהו על טורח של בדיקת הסכין. משא"כ גבי מילי דחבירות אין טורח כ"כ לכן לא החמירו במגדל בהמה דקה. אך כ"ז דוחק דכיון דהוא נק' חבר כ"ש שנאמן על בדיקת הסכין:

קיצור. אך עוד יש ראי' לזה מהרמב"ם פ"י מה' מטמאי משכב ומושב ה"ט וביותר ממשנה שלמה פרק שני דדמאי מרבנן דפליגי עלי' דר' יהודה ואמרו לא באו אלו לכלל ע"ש. ולכאורה יש ליישב דלהאמין על בדיקת הסכין צריך אדם נאמן יותר: