א

סימן י

בהיות שאירע מקרה להשו"ב דמחנינו הרבני מוהר"ר יעקב במוה' אליעזר המוכ"ז מקרוב ששחט בהמה גסה ובדק אותה כד"ת והכשירה והקצב מכר את הריאה ולא ראה שום סירכא אך לאחר שחתכו את הריאה לחתיכות קטנות מצאו בין החתיכות חתיכה קטנה דבוק לשומן הדבוק על הלב ולא יכולנו לעמוד על הדבר גם השו"ב בעצמו נבהל על המראה באמרו שבודאי בדק כד"ת בפתיחת החזה וראה בכל חלקי הריאה ולא הרגיש שום סירכא ואינו יודע איך נתהווה זאת ולפי ראות עינינו הטרפנו את הבהמה ועוד זאת אמר לפנינו השו"ב שאירע לו שגיאה בסירכא זה משך זמן לערך עשרה שנים אך שאמר אולי לא הרגיש באותו פעם מחמת שבדק בהיות הבהמה מונחת לארץ והיתה מליאה ועל דבר זה אינו יודע איך נתהווה זאת וכאשר יפרש השו"ב בעצמו לפני הדרת כ"ק וזו"ז לפי מראה עינינו לא ראינו בו שום קלות ופר"ע ח"ו. ע"כ הוסכם אצל כל אנשי עירנו לשלוח את השו"ב מוכ"ז לפני הדרת כ"ק שיודיענו משפט האיש:

עיין ת"ש סי' ב' ס"ק ל"ז שפסק דבתרי זימני הוי חזקה כרבי וכמ"ש הב"ח בח"מ סי' ל"ד סי"א. והפר"ח סי' קי"ט היקל עד דאתחזק ג' זימני. אבל בתרי זימני מהני ליה קבלת ד"ח אם ראינוהו דואג. ועמ"ש הגאמו"ז ז"ל סי' ב' מזה לחלק בין הוא אותו הטרפות עצמו שהוציא בפ"א לא מהני לי' קד"ח. אא"כ ראינוהו דואג (ובמהרי"ט ח"א סי' ט"ו נ' דבכה"ג ל"מ דואג) ובטרפות אחר מהני קד"ח. והשתא בנ"ד שהוא אותה הטרפות שהרי הכל איסור סירכא הנה לפ"ד הת"ש ודאי ל"מ גם למהרי"ט ל"מ. ולהפר"ח ורבינו ז"ל מהני אם ראינוהו דואג ומתאנח. ויש להסתפק אם העברה על חדש עם הכרזות ובזיונות שבהג"א ב' ראבי"ה עולות במקום דואג ומתאנח. כמו שעולות בפעם הא' לפ"ד רבינו ז"ל יעו"ש. ובנד"ז אפשר לצדד כיון שהי' כך עשר שנים בין המעשה הראשונה ובין זו וגם שהמעשה הראשונה סיפר הוא בעצמו. א"כ ניכר ודאי שאינו חפץ ברמאות כ"א שרצונו שכתורה יעשה ובורח מן העבירה. אח"כ אמ"ל השו"ב דק' שאם הי' הדבוק לשומן שעל הלב עצמו (ולא לשומן שעל כיס של הלב) כנ' ממכתבם. אזי לדעתו רחוק שיהי' זה סירכא שהרי הכיס של הלב מכסה על זה השומן ואיך יגיע לו הריאה. ע"כ קרוב שנחתכה חתיכת הריאה עם חתיכת הלב במקום חבורם אצל אוזני הלב ונראה כאילו הוא סירכא. ואף שאין לסמוך ע"ז מ"מ אפשר לומר ע"ז כמ"ש מהרי"ן לב בתשו' ח"ג סי' ל"ט דמספקא לא מפקינן גברא מחזקתי'. אמנם שם כ' אם לא אתרעי חזקתו. ונ"ד יש לומר דאתרעי חזקתו קצת הואיל וכבר יצא טרפות מתח"י פ"א. ותדע דחשוב אתרעי עי"ז שבפ"ב לא מהני לו ד"ח לכמה פוסקי' כנ"ל ולכ"ע דיינינן לי' כפושע וכ"מ במהרי"ק ש' ל"ג דאתרעי חזקתו עי"ז ולכן העברה אחדש א' בעי. אלא מיהת לענין זה מהני האי ספיקא. דאע"ג שלא ביחנו אותו כ"כ אם ראינוהו דואג ומתאנח אין לחוש: