י

עוד נראה לי צד להקל באופן אחר אפילו אם נאמר דחזקה שהוחזק בג"פ שלא בזמנים שוים הוי חזקה מעלייתא דלא כמש"ל לפ"ד הט"ז וע' חמ"ח סי' קי"ט ס"ק ט"ו. אעפ"כ כיון שלפי דבריו הנה קודם שחזר וניער אצלו השגעון אשתקד בקיץ תקע"ח היה בריא ושפוי תשעה שנים. א"כ אפשר ע"י הפסקה גדולה זו נעקרה חזקתו הראשונה שהוחזק לפני ההפסקה הגם דאתחזק אז בתלתא זימני ויותר מהמה (והפעם החמישי אירע לו אשתקד אחר הפסקת הט' שנים ואומר שהיה ע"י סבה משתיית משקים המחממים) והטעם מאחר שאנו רואים מדברי ר' שמשון בר' אברהם שבב"י אה"ע סי' קי"ט ההובא לעיל שכ' בלשונו לא קבעה לה וסת דחזקה אורח בזמנו בא וא"כ הרי הוסת יכול להיות נעקר ואף גם וסת הקבוע נעקר בהפסקה שהפסיקה מלראות ג' עונות בוסת ההפלגות או ג' ר"ח בוסת החדש לענין שאינה חוששת לו כמ"ש בסי' קפ"ט סעי' ט"ו ט"ז אלא שאם חזרה וראתה פ"א בר"ח חזר וסת החדש למקומה ונ"ד ודאי הפסק ט' שנים הוא הרבה יותר מג' עונות שהי' למודה להתקלקל בהן הן אם ניזיל בתר סתם עונות ע"ד הנ"ל בנדה. שלכאורה נראה ששנה שלימה ודאי חשובה עונה א' ובפרט הקיץ שמחמת החום עלולים חולים המוכנים לזה ח"ו להתקלקל. וקצת נראה לי ראיה מפסקי מהרא"י סי' רט"ו להמתין עד סיון הבע"ל כו'. והגם שהט"ז באה"ע שם פי' שהאשה היתה מתרפאית ויש חשש שמא תחזור ותשטה ע"כ נתן זמן שתתעכב שם עד סיון ויראה אם לא תשוב לשטותה עכ"ל. דמ"מ מהו הצמצום כ"כ עד סיון שע"כ יש לומר דמיירי שנתקלקלה בסיון ונתרפאה אח"כ ולכן אם לא תתקלקל בסיון הבע"ל ראי' שנעקר החשש ואף גם לפי הט"ז נראה שיש סימן אם לא תתקלקל בקיץ כו'. וא"כ זה שעברו עליו ט' שנים חשוב יותר מהפסקה ג' עונות ונעקר הוסת אף שחזר ונתקלקל פעם אחת. וי"ל שחזר הוסת למקומו מ"מ היינו דוקא בנתקלקל באותה זמן שהי' למוד להתקלקל דוגמת כשחזרה וראתה בר"ח בסי' קפ"ט ססע"י י"ו ועוד שהרי לדבריו גם מתחלה לא היה וסתו קבוע בזמנים שוים כנ"ל והוסת שאינו קבוע נעקר לגמרי בהפסקה א' עד שאינו חושש לו כלל בפחות מג"פ שתחזור ותקבענו כמ"ש בסי' קפ"ט סעי' ב'. ואף שי"ל דמה שנעקר היינו הזמן אבל מ"מ לא נעקר החזקה לגמרי שהרי בתולה שלא ראתה מימיה דיה שעתה וזו שעברה עליה ג' עונות ולא ראתה מטמא למפרע לחכמים שבנדה במשנה פ"ק ד"ז ור"א יחיד הוא אצל רבים הגם דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וא"כ לא נסתלקה החזקה לגמרי ע"י ההפסקה ג' עונות אליבא דחכמים מ"מ לא דמי לנ"ד דשאני התם כיון שהגיע זמנה לראות וכל הנשים דרכן לראות דם ע"כ בקל אתה מעמידה על חזקתה. משא"כ בנ"ד וכמ"ש סברא זו למעלה וראיה לזה ממשנה דנדה הנ"ל ובמה אמרו דיה שעתה בראיה ראשונה אבל בשניה מטמא מעל"ע וקאי אבתולה (וזקנה) הרי שבפעם א' נעשה מוחזקת מה שלא מצינו זה בשום מקום א"ו שאני התם כיון שדרכן לראות משא"כ בנ"ד ויש לדמות נד"ד לתינוקת שלא הגיע זמנה לראות המבואר בסי' קפ"ט סעי' כ"ז שאע"פ שהוחזקה לראות ונעשה לה וסת קבוע אם פסקה ג' עונות בינונית ולא ראתה אינה חוששת לוסת הראשון כלל וחזרה לקדמותה. ואפי' חזרה לראות באותן עונות שהיתה למודה לראות בהן אינה חוששת עד שתחזור ותקבענו בג"פ לפי שאינה בת דמים ונתגלה שדמיה הראשון מקרה היה עכ"ל. אבל קודם שתחזור ותקבענו ג"פ אינה חוששת כלל אף אם ראתה ב"פ כמ"ש בסי' קפ"ט ס"ג. וה"ה בנ"ד כיון שרוב האנשים בריאים הרי גם מי שאירע לו המקרה הזה ח"ו ויצא מכלל רוב האנשים דומה לתינוקת שלא הגיע זמנה לראות שאע"פ שראתה ג"פ ויצאה מרוב התינוקות אעפ"כ הפסקה דג' עונות שאח"כ מעמידה על חזקתה הראשונה ה"נ הפסקתו ט' שנים הנ"ל מעמידו על חזקתו הראשונה קודם שנתקלקל שהיה בריא ושפוי ואין לנו להחזיק ריעותא כלל ואף שחזר ונתקלקל אשתקד הרי בפעם אחת אינו חושש כלל וכלל דומיא דתינוקת ועמש"ל שי"ל דנ"ד עדיף גם מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות משום שמ"מ עתידה לראות בודאי. משא"כ בנ"ד. אך עכ"פ לא גרע מינה. וא"כ כיון דהפסקה ג' עונות מהני בתינוקת כ"ש בנ"ד (ולא עוד אלא שהקלקול דאשתקד י"ל שנעקר בקיץ הזה לענין שלא יצטרך לחשוש בקיץ הבע"ל). כ"ז נראה לפע"ד מהרשב"א שבב"י באה"ע דמדמי לה לוסת:

ונדון השו"ב נכפה ל"ע אחת לכמה חדשים שדברנו לעיל אות ב' יש עוד לצדד עפמ"ש בגמ' רפ"ק דחולין (ד"ג ע"ב) באוקימתא שני' דרבינא. בד"א ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים ולא נתעלף כו' ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה. הרי אע"ג דללישנא זה חיישינן לעילוף מדאורייתא עכ"ז כשאמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה וע"כ לא נחלקו על רבינא אלא משום דלעלופי לא חיישינן. אבל בדין זה דאילו חיישינן נאמן לומר ברי לי שלא נתעלפתי לא נחלקו עליו דאל"כ הו"ל להגמ' לומר דגם מה"ט כולהו כרבינא לא אמרי א"ו דבזה מודו ליה. וא"כ לפ"ז בנד"ז אפילו הי' מקום לחוש לעילוף ל"ע. מאחר כששוחט ונותן למי שבא לשחוט בחזקת כשרות ה"ז לכאורה כאומר ברי לי שלא נתעלפתי. וכ"ד הש"ך סי' א' סעי' ג' ס"ק י"ג. אלא שהתב"ש מצריך שיאמר ברי לי שלא נתעלפתי. ולא די בשותק. מיהו כשנותן ואומר כשר יש להקל וע' בדברי הגאון אאזמו"ר נ"ע סי' א' ס"ק כ"ה שלא החמיר כ"כ כהתב"ש. וכ"ז במי שדרכו להתעלף אבל בנד"ז שהוא שו"ב מומחה ונבחן זה מקרוב בהרגשה היטב והחולי הנ"ל ח"ו לא אירע לו רק א' לכמה חדשים. וגם צדדנו לעיל שי"ל שאין שייך החשש כו' ע"כ מעיקר הדין נראה שאין לחוש כלל על שחיטתו וכשנותן בחז"כ ה"ז כשרה גמורה רק אעפ"כ יש לו להחמיר על עצמו שיהיה לו מי שיראה לו סכיניו ב' פעמים בשבוע וכן לעתות שמשער בנפשו שח"ו יוכל להיות היה לא תהיה מועד החולי. אזי לימים הנ"ל יהי' לו איש ריע עומד ע"ג וע' בשו"ע יו"ד סי' קפ"ד ססע"י ב' והוא בעצמו נאמן ע"ז שיהיה זהיר בכל זה: