ז

ע"כ לדעת הט"ז באה"ע שם יש להקל בנד"ז ג"כ איברא שלכאורה יש להקשות על מסקנת הט"ז באה"ע שם שהחזקה שלא הוחזקה בזמנים שוים כוסת לגמרי אין לחוש לזה באיסור דרבנן מהא דנדה (ד"י ע"א) כתם שבין שני' לשלישית (שנמצא בבגדה של תנוקת שלא הגיע זמנה לראות שכתמיה טהורים עד שתראה ג"פ) חזקי' אמר טמא כו' ובין שלישית לרביעית לכ"ע טמא. ופסק כן בשו"ע י"ד סי' ק"צ סעי' ב'. וכתב רבינו הגאון נ"ע בביאוריו סק"ו שאפי' לא ראתה אותן בג' עונות מכונות כדלקמן ס"ג. וגם לדעת רש"י והרשב"א שם דבעי' ג' וסתות נ"ל שהדין אמת שהרי כתב הב"י שגם בוסת ההפלגות שאינו נקבע אא"כ ראתה ד"פ מ"מ לענין להחזיקה ברואה דם סגי ג"פ ופסק כן בשו"ע והוא מדברי הרשב"א שאפילו אין לה וסת קבוע מקרי מוחזקת בג' זימני שכתמה טמא ואע"פ שכתמים דרבנן. וא"כ ודאי דה"ה בראתה בג"פ שלא בזמנים שוים גם שאינו וסת דחד דינא הוא עם וסת ההפלגות כשראתה ג"פ הרי גם באיסור דרבנן חוששים לחזקה שהוחזקה ג"פ אפילו שלא בזמנים שוים. וקשה על הט"ז. והיה נראה לתרץ דשאני התם דמצאה כתם ואין לה במה לתלות א"כ יש ריעותא לפניך. משא"כ בנ"ד שעדיין אין בה ריעותא. אלא שזה לא א"ש לפ"ד הט"ז עצמו בסי' קפ"ט ס"ק מ"ג שקטנה שלא הגיע זמנה לראות וראתה ג"פ שלא בזמנים שוים חוששת לזמן ראייתה כדין שאר הנשים שחוששת לוסת שאינה קבוע והרי שם אין ריעותא עדיין אמת שהש"ך בנה"כ חולק ע"ז ולדבריו יתכן החילוק הנ"ל. אבל על הט"ז קשיא דידיה אדידי' בשגם אדמ"ו נ"ע בסי' קפ"ט ס"ק ק' כתב בשם כו"פ שמהגמרא משמע כהט"ז וגם בס"ט שם ס"ק ל"ד פסק כדעת הט"ז. וי"ל דשאני התם משום שדרך כל הנשים לראות דם וסוף קטנה זו ודאי לראות דם כשתגדל ועמש"ל אות ד' בשם סה"ת גבי וכי לעולם לא תהיה טמאה כו' שזהו נגד החוש. א"כ אתה מחזיקה בדבר העתיד לבוא בנוהג שבכל העולם ולכך אפילו לא הוחזקה בזמנים שוים הוי חזקה. משא"כ בנ"ד ובנידון של הט"ז באה"ע שרוב אנשים בריאים הם ואתה רוצה להוציאו מחזקת רוב אנשים ע"י חזקה זו. ע"כ שפיר י"ל שכל שלא הוחזק בזמנים שוים אין כח בחזקה קלושה זו להוציאו מן הרוב והחזקה של כל אנשים:

קיצור. שלכאורה יש להקשות על הט"ז מהדין הנזכר בשו"ע י"ד סי' ק"צ סעיף ב' והחילוק פשוט דשם אתה מחזיקה בדבר שהיא עומדת לכך בודאי. משא"כ הכא אתה בא להחזיקה נגד כל העולם: