ב

ועיין בג"פ סי' קי"ט ס"ק ל"ח מ"ש אך ק"ל דא"כ ה"ה באשה נכפת כו' וע"ש מה שיישב בדוחק. ולתירוצו א"כ לא שייך ג"כ מה שחשש הרמב"ם והטוח"מ לענין מכירה כו' דממ"נ בעת הכפיי' אינו בגדר זה להיות מוכר כו'. וע"כ אפ"ל דחולי הנכפה שפי' הרמב"ם על עתים שוטה זהו"ע מי שאחזו קורדייקוס הנזכר במשנה רפ"ז דגיטין ששם כתב הרמב"ם בפי' המשנה שהוא מין ממיני חולי הכפייה והוא מין שגם בעודו נכפה בחולי הנ"ל הוא עדיין מין אדם מדבר רק שהוא כשוטה וכמש"ש במשנה מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו כו' ואמר אל תכתבו כו' הרי שיכול לומר לכתוב או לא לכתוב ע"כ בזה שייך לומר וצריכים העדים לדקדק כו' וגם שייך שאוכל מצה. לא כן בחולי הנופל המפורסם שבשעה שיש לו ח"ו הנפילה אינו לא שומע ולא מדבר. א"כ ע"ז לא שייך כלל הענינים שנזכר בגמ' על עתים שוטה לומר שאין ממכרו אז כלום ולא אכילתו מצה כי בח"נ הנ"ל אין ביכולתו לא לאכול ולא למכור אלא הוא כאבן דומם עד שמתרפא ואז הוא חלים וא"כ בזה מתורץ קושית הג"פ הנ"ל דהרא"ש שהתיר זהו בח"נ שהוא ע"ד הנזכר שאין זה שייך לדין עתים חלים ועתים שוטה. ועפ"ז אפ"ל בשו"ב שיש לו ח"נ ה"י אין שייך החשש של הרמב"ם וטוש"ע ח"מ סי' רל"ה הנ"ל. כי זה שייך רק בחולי קורדייקוס שגם כשנחלה הוא עדיין כמו אדם מדבר ושוטה ע"כ יש לחוש שמא גם כשמכר הי' בתחלת שטותו. אבל בח"נ הנ"ל ה"י אילו הי' בתחלת שטותו לא היה יכול למכור ולא לשחוט כו' ע"כ י"ל שאין לחוש ומ"מ למעשה אין לסמוך ע"ז:

קיצור. שי"ל דהרמב"ם מיירי בחולי קורדייקוס אז יש לחוש שבתחלת שטותו יוכל למכור משא"כ בח"נ שגם בתחלת שטותו הוא כאבן דומם י"ל שאין לחוש לזה ומ"מ צ"ע: