ו

והנה הט"ז בי"ד סי' קי"ט סקט"ז הביא בשם מהרש"ל פג"ה סס"י ט"ז שעכשיו שהדור פרוץ ואין כח להעמיד על דין התלמוד אם יראה לחכמים שא"א לו לנוד ממקומו כו' נותנין לו תשובה במקומו בסיגוף כו' עכ"ל ע"ש. ומלשון הט"ז שהעמיד דבריו על הש"ע שם סט"ו המוכר דברים האסורים כו' משמע דאפילו ביצא טרפה מתח"י במזיד נמי דינא הכי או עכ"פ בטבח שיש לו חי"מ דומיא דמוכר כו' דדיינינן ליה כמזיד דע"ז הצריכו התשו' דפז"ב נמי דינא הכי למהרש"ל דעכשיו כו' נותנין לו תשובה במקומו. ובאמת מבואר במהרש"ל דלא הקיל רק בדבר שיש עליו פתחון פה לומר בשוגג עשה כו' להקל בפעם הראשון אם נראה בתקלה כו' ע"ש. ומה שהיקל בפ"ק סי' ח' ופג"ה סי' י"ז בהש"ץ שמכר טרפה בחזקת כשרה אף שיש בזה חי"מ היינו משום דהי' שם אומדנא גדולה שבשגגה נעשה כו'. אבל בדליכא אומדנא דדיינינן לי' כמזיד וכ"ש במזיד ממש י"ל דמודה דאין מקילין ע"י תשו' במקומו וכן משמע שפי' דבריו הת"ש סי' ב' ס"ק ל"ג ל"ו. וממש"ש פג"ה סי"ז ועוד אפי' תאמר שאין לחלק בין זה לטבח שנמצא אחריו חלב כו' אין ראיה להפך דשא"ה דבכזית חלב ג"כ ליכא חי"מ כו' רק ממש"ש סס"י הנ"ל ולא אמרו שאין לו תקנה כלום אלא היכא שאינו רוצה לסגף וא"י לסבול ביסורים כו' משמע כהט"ז אלא שע"ז לא סמך למעשה שהרי כ' אח"כ ועוד אפילו תימא דדוקא קאמר היינו דוקא משום קנס עכ"ל הרי לא סמך כלל ע"ז למעשה. והשתא לפ"ז לא היה צריך מהרש"ל לומר בטעמו דמהר"מ מ"ץ שעכשיו שהדור כו' ואין כח כו'. דהא בלאה"נ מבואר בתשו' מהרי"ו וכן הוכיחו הרא"ם ומהריב"ל מתשו' הרשב"א והרא"ש דבשו"ב לאחרים ואין לו חי"מ א"צ לתשו' דפז"ב. ולכן מוכרח לומר דמהרש"ל ס"ל שמדינא דגמ' ה"ה גם בשו"ב לאחרים. וצ"ל דס"ל כשטת הרמב"ן שנז' למעלה. וע"ז כ' שעכשיו יש להקל כו' ולשא"פ א"צ לזה דאף גם מדינא דגמרא אין להחמיר בכה"ג. ולכן השמיט אאזמו"ר הגאון ז"ל בסי' ב' קולא דמהרש"ל וז"ש ג"כ הת"ש סי' ב' ס"ק ל"ו דגם שא"פ מודו למהרש"ל בכה"ג דהיינו בשו"ב לאחרים כו' אלא דלדידהו א"צ לחדש הסברא דמהרש"ל לחלק בין עכשיו לזמן הש"ס וכנ"ל. ולכן לדינא עם היות כי נת' למעלה שלהרמב"ן וסיעתו יש להחמיר גם בשו"ב הממונה לצבור אף שאין לו חי"מ נראה דלמעשה אין להחמיר יותר מהסכמת האחרונים ע"פ שטת הראב"ד והרשב"א ושאר פוסקים ראשונים. ועוד דהא מהרש"ל אע"ג דס"ל כשטת הרמב"ן כ' להקל עכשיו כו'. והנה לכאורה יש ראיה לשטת שא"פ דדוקא מצד חי"מ החמירו דאל"כ אלא דגם בלאה"נ עשו השוגג כמזיד. א"כ מאי מהני התשובה דפז"ב שהיא אינה אלא להוכיח דהדר ביה מחמדת ממון. והרי אפילו באין לו חי"מ פסלינן ליה. ע"כ אפ"ל דהרמב"ן ג"כ מיירי בגוונא דיש לו חי"מ כו' אלא שהוא ג"כ ממונה על הצבור וא"כ לפ"ז שא"פ מחמירי יותר מהרמב"ן. מיהו דוחק לומר בהרמב"ן דמיירי דוקא בשיש לו חי"מ דהא כ' שעשו השוגג כמזיד. ואפשר לתרץ להרמב"ן דלא מחמרינן באין לו חי"מ יותר מהתשו' דסגי למי שיש לו חי"מ. דהא גם לשא"פ מוכרח לומר כן דהא כ' דבג"פ דיינינן לי' כמזיד אף שאין לו חי"מ ואעפ"כ מהני לי' התשו' דפז"ב. וק' הא הוחזק להזיד אף בלי חי"מ וא"כ מאי מהני הא דהדר מחמדת ממון. וצ"ל כיון דהדר בי' אפילו במקום שיש חי"מ כ"ש דהדר ביה במקום דליכא חי"מ. וא"כ גם להרמב"ן י"ל כן דהא אפילו הי' מזיד ממש מצד חי"מ הרי מוכח דהדר בי' משום איסור מחמדת ממון. א"כ כ"ש דמהני תשובה זו על השוגג דאף שעשו השוגג כמזיד מ"מ תשו' דמהני למזיד ודאי דמהני לשוגג כו':

קיצור. מהט"ז משמע דמהרש"ל מיקל עכשיו בתשו' אפילו היכא דדיינינן לי' כמזיד. וזה אינו דמהרש"ל מיירי בטבח שאין לו חי"מ ובזה לשא"פ יש להקל מדינא דגמ' ומהרש"ל י"ל ס"ל כהרמב"ן ועת"ש סי' ב' ס"ק ל"ו: