ב

ואיכא למידק על דברי מהרי"ו דס"ל היכא דאין לו הנאה דיינינן לי' כשוגג משום דאין אדם חוטא ולא לו. מהא דאיתא פרק גיד הנשה (דצ"ג) טבח שנמצא חלב אחריו רב יהודה אמר בכשעורה ר' יוחנן אמר בכזית אמר רב פפא ולא פליגי כאן להלקותו כאן להעבירו כו' והלכתא להלקותו בכזית לעברו בכשעורה ופסקו כן כל הפוסקים. והרי בכשעורה חלב ודאי ליכא שום הנאת ממון כלל וכמ"ש מהרי"ט בתשו' חי"ד סי' ט"ו דאפילו בכזית לא שייך לומר חימוד ממון וכ"ה בתשו' שארית יוסף סי' כ"ב. ואפ"ה מעבירין אותו. ובכזית היו מלקין אותו ומעבירין אותו. והנה הר"ן שם כ' מיהו אע"ג דמעברינן ליה אין דינו כחשוד שהחשודים חזרתן קשה כדאיתא בסנהדרין (דף כ"ה) מפני שהן מזידים אבל הכא לא חשבינן ליה מזיד אלא פושע הוא וחזרתו קלה ובקבלת חבירות שיתנהג כחבר לענין זה בפני ג' סגי ליה כדמוכח בבכורות (דף ל') גבי חבר ונעשה גבאי וכל הדברים האלה נידונין לפי מה שהם לפי כוונת האנשים ולפי אונסם ופשיעותם עכ"ל ובהג"א שם כ' ב' ראבי"ה שיכריזו עליו בבהכ"נ בה"ב פלוני הטבח העבירוהו מאומנתו כו'. כהובא כ"ז בב"י בי"ד סס"י ס"ד. והנה הטעם דהכא לא דיינינן לי' כמזיד ואילו בפז"ב דיינינן לי' כמזיד י"ל דהוא משום דהכא ליכא הנאת ממון כנ"ל. ועכ"ז בעי העברה מדינא דגמ' והיינו כמ"ש הר"ן דעכ"פ פושע הוא אלא דלהר"ן סגי חזרתו בקבלת חבירות והג"א פ' ראבי"ה מחמרי עליו טפי טובא וכן משמעות הפוסקים שכ' מעבירי' אותו כו' משמע דאין חזרתו קלה בקבלת ד"ח לחוד. דהא אפילו בנמצא אחריו קרום מלמדין אותו ומזהירין אותו דהיינו כעין קבלת חבירות שכ' הר"ן. והיינו לפי שהקרום אין איסורו רק מד"ס אבל בנמצא אחריו חלב אפילו כשעורה וכ"ש כזית דמעבירין אותו משמע דאין חזרתו קלה כ"כ והיינו לפחות כמ"ש הג"א ב' ראבי"ה וא"כ תקשי למהרי"ו דאם איתא דדיינינן לי' כשוגג משום דאין אדם חוטא ולא לו אמאי יחמירו עליו כ"כ ועכ"פ אמאי לא החמיר מהרי"ו כל כך כראבי"ה. והנה לכאורה מזה ג"כ ראי' לסברת הב"י בח"מ סי' ל"ד בהרמב"ם דאפילו ליכא הנאת ממון הוא נפסל כו' כמו בכזית חלב דהיו מלקין אותו. אע"ג דליכא הנאת ממון כנ"ל. אמנם בתשו' שארית יוסף סי' כ"ב כתב ליישב זה עפמ"ש הב"י בי"ד סס"י ס"ד כתב בת"ה כל טבח המנקר בשר ומוכר לאחרים אם נמצא אחריו חלב כשעורה מעבירין אותו מאומנתו כו' ונראה מדבריו שאם אינו מוכר אלא שבעלי הבשר נותנין לו לנקר אין מחמירין עליו כל כך עכ"ל הב"י. ולכן כשאין הבהמה שלו יש לדונו לשוגג כו'. שכשהוא שלו הוא בהול למכור ממהר ואינו מדקדק לכן יש להעבירו משא"כ כשהבשר של אחרים עכ"ל השא"י. ובדבריו מצאתי בכנה"ג סי' ס"ד בהגהת הטור אות כ"ג שכ' שאפשר שרש"י פג"ה שם במ"ש דרך הטבח לנקר הבשר נתכוין לדברי הרשב"א בת"ה הנ"ל וגם כ"כ בשם הדרישה ודמש"א והל"ח פג"מ אות ס"ז. והנה השא"י הביא ראי' לדבריו מתשו' הריב"ש סי' קי"ג שהביא הב"י סי' קי"ט שלא הסכים לסלק הטבח רק מפני שמעשיו מוכיחים שהיה רוצה להאכיל בכונה כו' הא לאו הכי לא והיינו מפני שהי' שוחט לאחרים שהי' מבודקי הקהל כו'. וזו אינה ראי' די"ל דלולי זאת הי' מהני לו קד"ח דמסתמא ס"ל להריב"ש כרבו הר"ן פג"ה דאע"ג שנדון כפושע מהני ליה קד"ח כמש"ל. אבל מפני שמעשיו מוכיחים שבכונה רצה כו' יש לסלקו לחלוטין. עוד הקשה השא"י לנפשיה מתשו' הרשב"א סי' כ' וסי' תרל"ב שכתב דטבח שיצתה טרפה מתח"י אין לו התנצלות לומר שוגג הייתי ותירץ דהרשב"א שם מיירי ג"כ בטבח שהבשר שלו כמו שנראה מדבריו בת"ה הנ"ל שסתם טבח הוא שהבשר שלו. וכ"כ התב"ש סי' ב' ס"ק ל"ה דתשו' הרשב"א בהכי מיירי והיינו מדמייתי הרשב"א ראי' מההוא טבחא דנפקא טריפתא מתותי ידיה שבפז"ב דמיירי בכה"ג כמש"ל. וכ"פ בשמ"ח שם סעיף כ' שאם שוחט לאחרים ואין מגיע לו הנאה מעשותו זאת יש לדונו כשוגג ובתב"ש שם ס"ק ל"ו כתב שכ"כ היש"ש פג"ה סי' י"ז ובשם תשו' מהר"ם מ"ץ ובמהרי"ו:

קיצור. וקשה על מהרי"ו מהש"ס פג"ה גבי טבח שנמצא אחריו חלב דמבואר בהדיא דאף היכא דליכא חימוד ממון מעבירין אותו. ותירץ ע"ז בתשו' שא"י סי' כ"ב: