א

סימן ה

בדין שו"ב שיצא טרפה מתחת ידו. הנה בתשו' מהרי"ו סי' צ"ז גבי שו"ב שיצא טרפה מתח"י כ' מה שהבאת מטבח שנמצא אחריו טרפה כו' בכולי תלמודא טבח הוא שמוכר הבשר ומש"ה מחמרינן דכיון דמוכר הבשר חיישינן שמא להנאת עצמו קמכוין אבל היכא דאין לו הנאה קיי"ל דאין אדם חוטא ולא לו ובודאי בשוגג בא המעשה לידו עכ"ל. וכן משמע מפרש"י בפרק זה בורר (דכ"ה ע"א) דעובדא דההוא טבחא דאשתכח דנפקא טריפתא מתותי ידיה כו' ומאי דאייתי שם הא דאמר רב אידי בר אבין החשוד על הטרפות כו' מיירי שיש בזה חימוד ממון כמ"ש רש"י בד"ה ויחזיר אבידה. ודאי הדר ביה מחמדת ממון. וכ"כ הרא"ש שם סס"י יו"ד עד שיתברר ע"י ממון אחר כו'. וי"ל דפירושם מוכרח בגמ' דאל"כ לא הי' פסול לעדות והרי רב נחמן פסליה מעדות. וכ"כ הרמב"ם והטוש"ע ח"מ סל"ד כמו שהקשה הכ"מ ספי"ב מה' עדות איך נפסל לעדות ע"י שמאכיל טרפות דאע"ג דעבר על ולפני עור וכו' הא לא מפסיל בהכי דאינו נפסל אלא כשעבר עבירה שהיו חייבין עליה מלקות וכמ"ש הרמב"ם פ"י ואלפני עור לא לקי ומה שתירץ הכ"מ ודקדק כן מלשון הרמב"ם ספי"ב שטעם הפיסול ביוצא טרפה מתח"י הוא לפי שכיון שהוא מאכיל הטרפות חזקה שגם הוא אוכל וה"ל עובר על לאו דובשר בשדה טרפה כו' י"ל דרש"י ודאי לא ס"ל הכי שהרי בהדיא פרש"י בפרק אין מעמידין (דל"ט ע"ב) ד"ה אין לוקחין דחנוני' שבסוריא חשידי דלא קפדי אלפני עור לא תתן מכשול ומזבני לישראל דברים שלקחו מן הנכרים מיהו אינהו גופייהו לא אכלי איסורא הלכך אם נתארח אצלו מותר לאכול עמו עכ"ל והוא מבואר בגמ' שם. וזה נגד מ"ש הכ"מ שכיון שהוא מאכיל חזקה שגם הוא אוכל אם לא שנדחוק לחלק דבפרק א"מ מיירי באיסורי דרבנן. אבל בטרפות דהוא איסור תורה י"ל שכיון שהוא מאכיל איסור תורה חזקה שגם הוא אוכל כו' וצ"ע בי"ד סי' קי"ט ס"ב דמשמע דלא מחלק בהכי. לכן נ' דפרש"י דפסולו הוא משום שמאכיל טרפות ואע"ג דאין לוקין על לאו דלפני עור מ"מ כיון דמיירי בטבח ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים. וא"כ יש בזה חימוד ממון לכן נפסל אפילו ליכא מלקות כמ"ש הסמ"ע סי' ל"ד סס"ק ט"ז וכ"כ האו"ת שם בתומים סק"ג (ושם סיים שצ"ע) ובאורים סק"י. והנה הטור ח"מ סי' ל"ד סי"א פי' דברי הרמב"ם ג"כ כמ"ש רש"י והרא"ש. אבל הב"י שם ר"ל דלהרמב"ם אפילו באין לו הנאת ממון נפסל לעדות כו' אלא דסגי לי' בתשובה במקומו ולא מצרכינן לי' לתקנתא דפז"ב. ואח"כ סיים ומיהו אפשר כו' לא מיפסל דכיון דאין לו בה הנאה לא חשדינן ליה במזיד אלא בשוגג עכ"ל. וזה כתשו' מהרי"ו הנ"ל שכ' ובודאי בשוגג בא המעשה לידו כנ"ל. אמנם בבד"ה שם כ' אבל הרשב"א כ' (ח"א סי' קי"ג) דאי אמר שוגג הייתי אינה טענה דא"כ פושע הוא. ועיין בהרמב"ם פ"ח דהמ"א משמע ג"כ כפי' הטור ח"מ הנ"ל. והנה אף לד' הרשב"א דפושע הוא מ"מ אין להצריכו תקנתא דפז"ב כמבואר ממ"ש הר"ן פג"ה גבי טבח שנמצא אחריו חלב הובא ב"י סס"י ס"ד. וכדלקמן בסמוך:

קיצור. מהרי"ו פירש דטבח היינו שמוכר הבשר ויש לו בזה חמדת ממון כדפרש"י פז"ב. ותדע שלכן פסול לעדות ולכן צריך לתקנתא דפז"ב. אבל כשאין לו בזה חימוד ממון דיינינן ליה כשוגג דאין אדם חוטא ולא לו: