א

סימן ד

הרבני מוהר"י אייזיק שו"ב דקהלתכם המוכ"ז הציע לפני המכשול שאירע לו שנדחה ידו בבדיקת הריאה שהי' קלקול בריאה נגד מקום שבירה בצלעות ולא הרגיש בזה ומתוך כך העבירוהו על שני חדשים. וסוף דבר אין ידוע לו מה יעשה בו ומתיירא לנפשו שלא תפול פרוסת פתו המעוטה מפיו ומפי ב"ב ח"ו ובפרט בצוק העתים הללו. והראה לפני ג"כ קבלות שיש לו מכמה וכמה מורים ובודקים מומחים גם ידידינו המופלג המפורסם הרב מוהר"י אייזיק מהאמי' העיד לפני עליו שהוא בקי באומנות ולמוד הכל כנכון. לזאת נדרשתי לשאלתו להמליץ עבורו שלא להכלימו ולביישו לדחותו בשתי ידים ח"ו. כי הנה גלוי וידוע לכל יודעי דת ודין טבח שיצא טרפה מתח"י. שאם הוא שוחט לאחרים ונוטל שכר מטרפות וכשרות בשוה. אזי בפעם ראשונה לדברי הכל אין דנין אותו כמזיד לומר שאין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בד"ח או יוציא טרפה לעצמו בדבר חשוב כדאיתא בפרק זה בורר דכ"ה ובטוש"ע יו"ד סי' קי"ט סט"ו. דהתם מיירי כששוחט לעצמו ומוכר לאחרים דבכולי תלמודא טבח הוא שמוכר הבשר כמ"ש בתשו' מוהרי"ו סי' צ"ז וכיון שיש לו הנאת ממון בזה דיינינן לי' כמזיד אפי' בפעם ראשונה כמ"ש הב"ח שם ס"ו והפר"ח שם ס"ק כ"ח ובשמ"ח סי' ב' ס"כ. משא"כ כשאין לו חימוד ממון בזה כנ"ד שנוטל שכר מכשרות וטרפות בשוה. לא דיינינן לי' כמזיד וא"צ לתקנתא דפז"ב. אלא די בהעברה זו ובקבלת דברי חבירות כמבואר בשמלה חדשה סי' ב' סעי' כ' וסעי' י"ט יעו"ש ענין קבלת ד"ח. וכן האריך והרחיב בזה כאאמור"ז הגאון נ"ע בסי' ב' בשו"ע יו"ד. והמתבאר שם מסוף דבריו הק' דאם ידוע שהוא י"ש ומדקדק במעשיו אין צריך להעברה כלל רק בקבלת ד"ח לבד סגי. וכ"כ הפר"ח להדיא סי' קי"ט ס"ק ל"א. ובנדון זה יהיה איך שיהי' אחר שכבר היה לו העברה די בכך ויקבל עליו ד"ח. וגם יקבל עליו שיחזור השו"ע מדיני בדיקות הריאה עם באה"ט ויהי' בקי בזה היטב להיות שגור בפיו וגם ילמוד השמ"ח וגם הסימנים מה' שחיטה הנצרכים כמבואר בשו"ע ואחרונים סי' א'. ובכל זאת לא יסמוך על עצמו בשום דבר הצריך שאלת חכם: