א

עיין שו"ת שארית יוסף סי' כ"ב (והובא ג"כ בשו"ת עה"ג סי' נ"ד גם אאזמ"ו הגאון ז"ל הזכיר תשובת שא"י זו ביו"ד סי' ב') שנשאל על שוחט קבוע שיצאת מתחת ידו בהמה שנשחטה רק סימן אחד ואחרים מצאו אותה בהמה והטריפו אותה אבל לא דברו בזה כלום כי לא שמו על לבם לדבר בעניני השוחט ואחר חצי שנה אירע שנית שנמצא ששחט בהמה ולא חתך רק סימן אחד וסי' השני רק מעט והשוחט לא הרגיש בזה ואחרים שהפשיטו הבהמה ראו שהיא טרפה ונשאלתי מה משפט על מה ששחט בין שני המעשים האלו כאשר כל הנמצא בכל העיר הוא משחיטתו הן בשר יבש וכל הכלים הנמצאים בכל הק"ק הם בכלל שאילה זו וגם מה משפט השוחט מכאן והלאה עכ"ל השאילה והי' לשם רב אחד שרצה להטריף הכל. תשובה לע"ד נראה שכשר כל מה ששחט עד מעשה השני הואיל והבהמות היו של אחרים כו' עד מכל הני נראה ועולה בידינו שאין להטריף מה ששחט בין טעות ראשון לטעות ושוגג שני עכ"ל והאריך שם בראיות עצומות ע"ז יעויין שם. ואין להקשות על פסק זה מהא דאיתא בהגהות אשרי ר"פ ג"ה בסי' י"ו וקודם שישמעו הכרזה זו בבהכ"נ אין לסמוך עליו ואסור ליקח ממנו בשר כו'. אבל אם מוכר טריפות בחזקת כשרות מחמירין עליו טפי מפני שהוא מזיד עכ"ל הרי דאפילו כשאינו מזיד כלל מפני שאין שם שום חימוד ממון כלל כמ"ש בתשו' שא"י הנ"ל דהרי כשעורה חלב אין שייך בו הנאה כי אין תועלת בזה וכ"כ בתשו' מהרי"ט חי"ד סי' ט"ו ואפ"ה אסור ליקח ממנו בשר. וא"כ מ"ש מהנדון דתשו' שא"י הנ"ל. אך האמת שכבר חילק בין הנושאין בתשו' הנ"ל עפמ"ש הב"י ביו"ד סס"י ס"ד וז"ל כתב בת"ה כל טבח המנקר בשר ומוכר בשר לאחרים בחזקת מנוקר אם נמצא אחריו חלב אפילו כשעורה מעבירין אותו מיד מאומנתו כו' עכ"ל. ונראה מדבריו שאם אינו מוכר בשר אלא שבעלי הבשר נותנין אותו לנקר אין מחמירין עליו כ"כ עכ"ל הב"י. וא"כ מבואר שיש לחלק בין הנדון שנשאל השא"י שהוא השו"ב לאחרים דומה למנקר שבעלי הבשר נותנין לו לנקר ואין מחמירין עליו כ"כ ול"ד לנדון דת"ה והג"א הנ"ל שמנקר בשר ומוכר בשר לאחרים כו'. וע"ש בתשו' הנ"ל שאין להשיב על חילוק זה דהרי כשעורה חלב ג"כ אין שייך בו הנאה כו' דמ"מ עכצ"ל שיש לחלק כמ"ש ת"ה והב"י והטעם משום שעכ"פ יש לו חי"מ בהבשר שימכור וחיישי' דהוא בהול למכור (ור"ל דא"כ צ"ל המוכר י"ש ביותר כו' וצ"ל לו חז"כ מיוחדת. משא"כ בשו"ב לאחרים שאין לא חי"מ כלל. ואע"ג דבש"ע רבינו ז"ל סי' א' כ' דכל שו"ב דמתא צ"ל לו ג"כ חז"כ מיוחדת היינו ודאי רק לכתחלה ולא לפסול שחיטתו דיעבד). וכדבריו מצאתי ג"כ בכנה"ג סי' ס"ד בהגהת הטור אות כ"ג שדקדק כן מפרש"י בגמ' וגם כ"כ ב' הדרישה ודמ"א והל"ח פג"ה אות ס"ז שלא נאמר דין טבח שנמצא אחריו חלב אלא בטבח המנקר בשר של עצמו ומוכר לאחרים. אבל במנקר בשר של אחרים אף אם יהיה מן המנקרים שסומכין עליו אין מחמירין עליו אף במזיד ממש. והנה מתשו' שא"י זו מבואר להדיא דלא ס"ל חומרת הפר"ח שכ' בסי' קי"ט ס"ק ל"א דכל שיצתה טרפה מתח"י אפילו בשוגג בענין דסגי ליה בקבלת דברי חבירות מ"מ אם שחט קודם שקיבל עליו ד"ח שחיטתו פסולה וכ"כ בסס"י א' שהרי בנדון דהשא"י הנ"ל לא שמו על לבם כלל נידון השוחט וא"כ ודאי לא קיבל עליו ד"ח ואעפ"כ לא עלתה על דעתו להחמיר בשחיטתו בדיעבד מחמת זה וכ"ד תשו' עה"ג כדלקמן והפר"ח לא ראה דבריהם כלל:

קיצור. (בתשובה שא"י סי' כ"ב בשוחט שיצאת מתח"י בהמה שנשחטה רק סימן אחד. ואחרים מצאו אותה בהמה והטריפו אותה. ולא שמו על לב נידון השוחט והיה שו"ב כמקדם הכשיר הבשר ששחט. ואין להקשות עליו מהג"א ר"פ ג"ה. דהתם היינו שמוכר בשר לאחרים ע"כ אף בדבר שאין בו חימוד ממון כלל מחמירין בו טפי מבשו"ב לאחרים אף שממונה לקהל וכ"כ בכנה"ג סי' ס"ד בהגהת הטור אות כ"ג בשם כמה אחרונים. וזה דלא כמ"ש הפר"ח סי' קי"ט ס"ק ל"א):