ד

אך עדיין י"ל דאע"ג דליכא חזקת איסור לנגד מ"מ את"ל דליכא תרתי חזקה לקולא באנו למחלוקת רש"י ותוס' אם מוקמינן גברא אחזקתי' בספיקא דתרי ותרי והוא ג"כ מפ"ב דכתובות (דף כ"ו ע"ב) בפרש"י ד"ה ואנן מסקינן ליה. ס"ל דמוקמינן גברא אחזקתו חזקת כשרות. וקשה לכאורה מדידיה אדידיה ממ"ש בדכ"ב רע"א גבי תרי ותרי נינהו דלא מתכשר בהכי. והמפרשים מהרש"ל ומהרש"א שהוקשו דברי התוס' אהדדי ולא הקשו על רש"י לא הרגישו בזה וצריך לחלק משום דשם יש חזקת ממון לנגד חזקת כשרות. משא"כ הכא ליכא חזקת איסור ממש לנגד. והתוס' שם הקשו על רש"י מקדושין (דס"ו) וכתבו ונראה לר"י דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ומדרבנן החמירו דלא מוקמינן לה אחזקה והכא בתרומה דרבנן הקילו עכ"ל ויש להקשות עליהם ג"כ ממ"ש בדף כ"ב ע"א דמוקמינן אחזקה. נמצא התוס' ורש"י כאן החליפו שטתם ממ"ש דכ"ב ע"א מההפך אל ההפך. ועיין מזה במהרש"א שם שחילק לדברי התוס' בין ממונא לאיסורא. נמצא לפרש"י מוקמינן אחזקת כשרות בספיקא דתרי ותרי. אף שנסמוך אח"כ על זה לגבי איסורא דאורייתא ולהתוס' לא נסמוך ע"ז רק בתרומה דרבנן וכן מסיק בחידושי הרשב"א בקדושין שם. וכן מסיק הר"ן כאן. ועיין מדין תרי ותרי בכנה"ג באה"ע סי' מ"ז בהגהת הטור סעיף כ"ה הביא הרבה דיעות בענין תרי ותרי אם הוה ספיקא דאורייתא או דרבנן וכן הביאם בח"מ סי' ל"א בהגהת הטור. ובנדון זה אע"ג דבדיקת הריאה היא רק מדברי סופרים. מ"מ אחר שאנו רואים שיש סירכא ה"ל ספיקא דאורייתא. וא"כ י"ל דלא סמכינן עליו בזה. אך נ"ל לצדד ולומר דהא ודאי אפי' במי שנפסל מדאורייתא מ"מ כשיש עדים שעשה תשובה ודאי חזר לכשרותו מדאורייתא כדאמרינן בכתובות שם (דכ"ב ע"א). ובנד"ז ודאי אף לדברי הכת המעידים שהיתה הסירכא מבצבץ אנן סהדי דכעת כבר לבו נשבר ושב ורפא לו כ"ש אחר שהעבירוהו מאומנתו זה זמן רב אלא מה דבעינן תקנתא דפרק זה בורר דכ"ה זהו רק מדרבנן דלא סמכינן על התשובה הנראה לעין עד שיחזיר אבדה בדבר חשוב כו' ויש ללמוד כן במכ"ש וק"ו מהדין הנז' בפסקי מהרא"י סס"י ר"ך. וכ"מ מלשון הר"ן בחידושיו פז"ב שם החמירו עליו כו' וחששו שהיה מערים כו' משמע דמדרבנן הוא:

ונידון השאלה השנית שעליו שהעיד עליו הקצב מו' יצחק בן זלמן שר' משה שו"ב שחט בהמה (בעת שר' דוב שו"ב עע"ג) של רי"צ הנ"ל ובדק הריאה כשהיתה בפנים במשמוש היד. ושאל ממנו ר"ד שו"ב מה נשמע. והשיב ר' משה שהריאה נקייה. ואח"כ צוה ר"מ שו"ב להקצב לחתוך את הברוסט בקרדום כדי להוציא את הריאה לחוץ וכן עשה הקצב ואח"כ הוציא ר"מ שו"ב הריאה. ושאל ממנו ר"ד שו"ב כיון שהיא נקייה למאי נצרך להוציאה מהבהמה. והשיב שכשהקצבים מוציאים את הריאה הם קורעים אותה. וכשהוציאה ר"מ שו"ב והניחה. התחיל ר"ד שו"ב לראותה ומצא בה סירכא בין אונא לאונא וגם ר"מ שו"ב עמד במעמד זה ואמר לו ר"ד שו"ב הרי יש סירכא. השיב ר"מ א"כ נצרך לבודקה ע"י מיעוך ומשמוש הנהוג. ומיעוך בה ר"מ שו"ב ונטרפה עכ"ל הגב"ע. וע"ז מודה ג"כ ר"מ שו"ב והתנצלותו ב' דברים האחד שזה היה אחרי שכבר חברו עליו. ורצו להעבירו ומנו עליו עומד ע"ג ע"כ היה לבו בל עמו ומ"מ שגג בזה. הב' מתרץ א"ע שהרי עדיין לא אמר שהיא כשרה. כי הנהוג אצלם שאין סומכין על בדיקת פנים לבד והרי הוציאה לחוץ והיה בודקה פעם שנית ולא היה יוצאה הטריפה מתח"י למעשה. ולכאורה מוכרח שכן היה כוונתו דאל"כ מה השיב שכשהקצבים מוציאים את הריאה קורעים אותה מאי איכפת ליה. אם החליט שהיא כשרה בהחלט יקרעו ויקרעו אותה. ולמה לו כל הטורח לצוות (צו האקין דיא ברוסט) בכדי להוציא הריאה אעכצ"ל שכוונתו היה לבדוק הריאה פ"ב בחוץ ואולי תצטרך נפיחה ע"כ הקפיד שלא יקרע אותה הקצב. וא"כ מחשבתו ניכרת הטיב מתוך מעשיו (עי' בגמ' פ"ק דחולין די"ג ע"א) שלא סמך כלל עדיין להכשירה על סמך בדיקת הפנים. וא"כ אין זה נקרא כלל יצא טרפה מתחת ידו הנז' בשו"ע סי' קי"ט סעי' י"ז י"ח. וכלשון הש"ס בסנהדרין (דכ"ה ע"א) דנפקי טריפתא מתותי ידיה. וזו היא עדיין תחת ידו ועדיין היה רוצה לבודקה פעם שנית. ואף ששגג בבדיקה ראשונה מ"מ כיון שהיה רוצה לבודקה שנית הכל הולך אחר החיתום. וגדולה מזו איתא בתשובת מהריב"ל ח"ג סי' ל"ט על המעשה דתשובת הרא"ש כלל ב' סי' ז' שפסק דתלינן לקולא וכו' והעמיד הבודק בחזקת צדיק כו'. וע"ז כ' מהריב"ל וז"ל ועוד דהתם בההוא נדון דהרא"ש ז"ל עדיין לא יצאת טרפה מתחת ידו דעדיין לא נמכרה הריאה הטרפה ואמרינן דהכל הולך אחר החיתום ובשעת המכירה היה חוזר ומדקדק עכ"ל. אף שהתם יצאת מתח"י לגמרי בחזקת כשרות רק דעדיין לא נמכרה כו'. וק"ו בן בנו של ק"ו לנ"ד דעדיין לא יצתה מתחת ידו כלל. לכן אף דשם צירף הטעם הנ"ל רק לסניף בנ"ד יש לסמוך ע"ז הטעם לבד ודוגמא לדבר ממ"ש בשו"ע יו"ד סי' פ"ד סעי' י"א אשה שנמצא אחר בדיקתה כו' אסור לאכול מבדיקתה. דודאי זהו דוקא אם יצא מתחת ידה לגמרי בחזקת בדוקים. אבל אם דרכה לבדוק שנים ושלשה פעמים. וקודם שגמרה הבדיקה היינו רק אחר פעם ראשון נמצא השרץ פשיטא דמותר לאכול מבדיקתה כמ"כ הכא אין זה נקרא כלל יצא טרפה מתחת ידו ואף שמ"מ זהו ודאי שגגה מה שלא מצא גם בפעם ראשון כי הסירכא הוא דבר הנראה יותר הרבה מהשרץ והתולע מ"מ אין זה נוגע לפסול דיעבד. לכן נלע"ד שעומד בחזקת כשרות רק אלהבא יש להחמיר עליו שבכל סוף שנה מהזמן דהאידנא יחזור וינסה את עצמו לפני שו"ב מומחה וישר הסמוך למחניכם על בדיקת הסכין והרגשתו וכמ"כ על ידיעת הל' שחיטה ובדיקה בל ישונה ח"ו: